1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בהסדר טיעון, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות והפקרה אחרי פגיעה.
2. הנאשם הנו נהג מונית. ביום 16.10.07 סמוך לשעה 02:30 נסע הנאשם ברחוב יפו בירושלים. יואל בניזרי (להלן - המתלונן) ואשתו עצרו את המונית. המתלונן שאל את הנאשם כמה תעלה נסיעה לתלפיות. הנאשם ענה כי מדובר בכ- 40 ש"ח. המחיר נראה יקר בעיני המתלונן, אשר החל להתווכח עם הנאשם וקרא לו "אתה גנב". השניים החלו מקללים זה את זה, ובשלב מסויים יצאו המתלונן ואשתו מהמונית ובעטו בה כאשר הנאשם עדיין בתוכה. הנאשם יצא מן המונית. הנאשם והמתלונן התקוטטו, ואנשים שנכחו בקרבת מקום התערבו בקטטה. אדם שזהותו אינה ידועה זרק אבן לעבר המונית, ניפץ את השמשה האחורית שלה וברח מן המקום. נהגי מוניות שחלפו במקום החלו לרדוף אחרי אותו אדם. משלא תפסו אותו, פנו לכיוון המתלונן ורדפו אחריו בכוונה לתפסו. המתלונן חשש לחייו והחל לרוץ מן המקום לכיוון רחוב קינג ג'ורג'. באותו שלב עלה הנאשם למונית, פנה פניית פרסה והחל לרדוף אחרי המתלונן כשהוא נוהג במהירות. בהגיעו אל המתלונן, פגע הנאשם באמצעות צדה הימני של המונית במתלונן, וזה נזרק באויר ונפל על הרצפה. הנאשם נמלט מן המקום ובא לתחנת ציון של משטרת ישראל כדי להגיש תלונה. ניידת מד"א פינתה את המתלונן אל בית החולים "שערי צדק".
3. בהסדר הטיעון נקבע כי ב"כ המאשימה תטען לעונש של שבעה חודשי מאסר בפועל ומאסר-על-תנאי, וב"כ הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעניין העונש.
הטיעונים לעונש נדחו עד לאחר הגשת תסקיר מאת שירות המבחן. משהתברר כי שביתת העובדים הסוציאליים בשירות המבחן הולכת ונמשכת זמן רב ועדיין אין צפי לסיומה, הסכימו ב"כ הצדדים להצעתי לוותר על תסקיר. בעזרת ב"כ הנאשם, השתדלתי לעשות את מלאכתו של שירות המבחן.
4. ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה לעניין העונש את המסכת החמורה של הארועים נשוא כתב האישום המתוקן, וטענה כי הסכימה להגביל את עצמה ולבקש לגזור עונש של שבעה חודשי מאסר בלבד, מכיוון שהנאשם עצמו הותקף במהלך האירוע. ב"כ המאשימה עמדה על המסוכנות ועל החומרה שבמרדף של הנאשם עם מכוניתו בעקבות המתלונן, עד שפגע בו, הפילו ארצה, ועזב את המקום מבלי להושיט עזרה.
5. הנאשם יליד 79', נשוי ואב לשניים, ועושה לפרנסתו כנהג מונית. בשל קשיי הפרנסה, עושה הנאשם שעות רבות בנהיגה במונית, גם באישון ליל כבעניין דנן. ב"כ הנאשם עמד על הנסיבות המיוחדות שבתיק זה, על מעורבותו של המתלונן, שלא בחל בפרובוקציה משמעותית כלפי הנאשם. ב"כ הנאשם טען - טענה שלא נסתרה על-ידי ב"כ המאשימה - כי המתלונן נכנס למונית עם סיגריה, ולאחר שהנאשם אמר לו מה מחיר הנסיעה וביקש ממנו לכבות את הסיגריה, לא רק שהטיח בו "אתה גנב" אלא גם סטר לו על לחיו. מאותו רגע עלה מפלס המתח, והחל המאבק כמתואר לעיל. המתלונן הוא אדם בריא וגופו חזק, הוא ידע היטב להגן על עצמו, וגם להחזיר לנאשם כגמולו. ניפוץ השמשה האחורית של המונית (מסוג מרצדס, שנת 2008), על-ידי המתלונן או מי מטעמו, גרם לנאשם לאובדן עשתונות, וזאת לאחר שהתכוון להיכנס למונית ולהתרחק מן המקום. בפועל, לא נגרם נזק של ממש למתלונן, והוא שוחרר מבית החולים לאחר קבלת טיפול רפואי. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי גם את ההפקרה לאחר הפגיעה, אין לראות בחומרה, כי מיד לאחר מכן ניגש הנאשם אל המשטרה.
6. ב"כ הנאשם, עו"ד אסעד מזאוי, היפנה לדברי חז"ל במסכת עירובין (ס"ה ע"ב) לפיהם, "בשלושה דברים אדם ניכר. בכוסו, בכיסו ובכעסו", ואמר כי אכן כעסו של הנאשם היה בעוכריו. ברם, לדברי ב"כ הנאשם, מטבעו הנאשם הוא איש טוב. אין לו עבר פלילי. על מנת לפרנס את משפחתו במהלך המשפט, לאחר שנמנעה ממנו האפשרות בתקופה זו לעבוד כנהג מונית, לא בחל בעבודות בנייה כפועל פשוט, עבודה קשה עם משכורת נמוכה. שמונה ימים שהה הנאשם במעצר, ולאחר מכן היה נתון בתנאים מגבילים והורשה לצאת מביתו אך ורק לעבודה. ב"כ הנאשם מכיר בחומרת העברות, אך מבקש להביא בחשבון שבתחילת האירוע נאלץ הנאשם לנקוט בפעולות של הגנה עצמית. עצם ההרשעה, לדברי ב"כ הנאשם, ממיטה על הנאשם קלון, ולדעתו - עונש של מאסר-על-תנאי הוא עונש ראוי. ב"כ הנאשם ציין שאנשים נורמטיביים רבים, שהיו נקלעים לסיטואציה דומה, היו מתנהגים בדומה להתנהגותו של הנאשם. הגמול הראוי בא לידי ביטוי בעצם ההרשעה, ואין הצדקה, לדברי ב"כ הנאשם, להוסיף עוד עונש של מאסר בפועל.
ב"כ הנאשם הגיש שני מכתבים מאת תושבי גבעון החדשה שראו לשבח את הנאשם על כך שנחלץ להושיט עזרה ראשונה לילד שנפל ונפצע, סמוך למקום שבו עבד הנאשם.
7. הנאשם מצדו תיאר תקופה קשה שעבר, ואת תקוותו שארוע שכזה לא יחזור. לדבריו, לא הרים יד מעולם, וכל כוונתו היא לפרנס את משפחתו בכבוד.
8. נתתי דעתי על כל השיקולים הנ"ל שנימנו בדברי ב"כ הצדדים. מחד גיסא, על חומרת המעשים ועל מסוכנותם אין צורך להכביר במילים. ארועים שכאלה, שאינם נדירים לאחרונה במקומותינו, הנם הרי-אסון, ושומה להעניש בחומרה כדי להבטיח את בטחון הציבור ולמען יראו וייראו. מאידך גיסא, אין זה מן המידה למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין. באין תסקיר, בשל שביתת העובדים הסוציאליים, ולאור דברים ששמעתי, מן הראוי להחזיק את הנאשם כאדם נורמטיבי, חסר עבר פלילי, אדם שכפי דבריו, נתונים מעייניו לפרנס את בני משפחתו בכבוד וביושר. כמו כן, אין ניתן להתעלם מ'תרומה' ממשית להתפתחות הארוע בשל התנהגותו הנלוזה של המתלונן, שהיה בה משום התרסה והתגרות. מובן כי על הנאשם היה לשמור על קור רוחו, אך ניתן גם להבין ללבו. בנסיבות הללו, עונש של שבעה חודשי מאסר לא יהיה צודק, אך פטור בלא תקופת מאסר מסויימת, אי-אפשר במעשים מסוכנים שכאלה.
9. אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:
א. מאסר בפועל למשך שלושה חודשים בניכוי 8 ימי מעצרו.
ב. מאסר על תנאי למשך ששה חודשים. הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה שיש בה יסוד של אלימות.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
ניתן היום, ז' בתמוז תשס"ח (10 ביולי 2008), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובא כוחו עו"ד מזאוי.
עו"ד מזאוי: אבקש עיכוב ביצוע עד ליום 1.9.08 לצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון במידה ויוגש אבקש שעיכוב הביצוע ימשיך עד למתן פסק דין. אם לא יוגש ערעור, יתייצב המערער לריצוי עונשו ביום 1.9.08.
ב"כ המאשימה: אין לי התנגדות.