גזר דין בתיק פ 2735/05

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה- עבירה לפי סעיף 338(6)  לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 09.03.04, יצא כלבו של הנאשם מסוג רוטוויילר מחצר ביתו של הנאשם ונשך את מירב גרוס (להלן: המתלוננת) בירך שמאל.

כתוצאה מהנשיכה נגרמה למתלוננת חבלה בירך שמאל והיא נזקקה לטיפול ומעקב רפואי.

במסגרת הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירה חמורה, אשר יכולה הייתה להימנע באמצעות פיקוח סביר של הנאשם על כלבו.

בנוסף טען ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירה נפוצה וכי יש להגן על עוברי אורח תמימים מפני כלבים מסוכנים, אשר כתוצאה מרשלנות בעליהם, פוגעים באותם עוברי אורח.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

מנגד עתרה ב"כ הנאשם שלא להטיל על הנאשם מאסר מותנה אלא חתימה על התחייבות להימנע מעבירה דומה בעתיד.

ב"כ הנאשם טענה כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן וזאת מאחר וכלבתו של הנאשם הייתה קשורה תמיד בחצר הבית ולא הסתובבה ללא השגחה. בנוסף, הנאשם לא היה בביתו בעת קרות האירוע.

באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ב"כ הנאשם טענה כי מדובר באב לארבעה ילדים, המנהל חברה לעבודות גינון ופיתוח, אשר עובד בין היתר גם עם משרד הביטחון והרשעה עלולה לפגוע בפרנסתו ובפרנסת עובדיו.

הנאשם יליד 1969, אין לחובתו הרשעות קודמות.

באשר לבקשת ב"כ הנאשם לבטל את הרשעת הנאשם:

הכלל הוא כי משהחליט בית המשפט כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עליו להרשיעו. מכלל זה ניתן לסטות רק במקרים יוצאי דופן.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, נפסק:

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים."

לאחר שבחנתי את העניין שבפני ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי מקרה זה אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים אשר בהם יש לפטור אדם מהרשעה.

מדובר בעבירה חמורה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, שהינה במקרה דנן כלב מסוג רוטוויילר - כלב גדול, תוקפני ומסוכן, המוגדר בארצות מסוימות ככלב קטלני.

על הנאשם הייתה מוטלת החובה, בהיותו מחזיק בכלב שכזה, להיזהר זהירות יתירה, לגדר ולנעול את חצריו באופן שימנע מהכלב אפשרות לצאת מהם מבלי שהוא קשור ברצועה וזמם לפיו.

מטרת האיסור הקבוע בסעיף 338(א)(6) לחוק העונשין הינה הגנה על כלל הציבור, שכן שחרורו של כלב תוקפני לשוטט חפשי, ללא אמצעי פיקוח המאפשרים לרסנו על אתר ולמנוע מגע בינו לבין עוברי אורח, טומן סכנה ממשית לציבור.נ

"החוק נועד להגן על כלל הציבור ועל בית המשפט לאכוף אותו עד כי תצא בת קול מבית המשפט לכלל ציבור בעלי הכלבים כי אל להם להתיר את הרסן, תרתי משמע , וכי בית המשפט פועל על פי החוק, מגן על הציבור ומעדיף את עניינו של כלל הציבור על עניינו של הפרט." (פסק דינה של כב' השופטת ז. הדסי- הרמן- סגן נשיא, בית משפט השלום תל אביב - יפו בת.פ. 3492/06 מ"י נ תרזי ניב, לקוח מאתר "נבו")