אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 266/02

גזר דין בתיק פ 266/02

תאריך פרסום : 10/10/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי חיפה
266-02
14/07/2005
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מחמוד אחמד אגבריה ת"ז 025845660 יליד 1974
2. פרג' אחמד אגבריה ת"ז 056282833 יליד 1960

גזר דין

1.         העבירות בהן הורשעו הנאשמים:

            הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 329 + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עיקרי האירוע פורטו בהכרעת הדין מיום 21.3.05 ואין צורך לחזור עליהן. יצויין בתמצית כי מדובר באירוע של תגרה המונית, שבמהלכו תקפו השניים את המתלונן, כאשר אחד הנאשמים חתך את פניו באמצעות סכין חיתוך יפני, והשני היכה במתלונן באמצעות חפץ חד באיזור עכוזו וגרם לו לחתך עמוק.

2.         תסקירי המבחן והטיעון לעונש:

בטרם הטיעון לעונש, הורה ביהמ"ש על הגשת תסקירי מבחן בעניינם של שני הנאשמים.

בכל הנוגע לנאשם מס' 1 - ציין שירות המבחן כי מדובר בצעיר בן 31, נשוי ואב לשתי בנות. בעברו אין מעורבות בפלילים, למעט הרשעה אחת בעבירה על חוק הבזק. הוא עבד עבודה סדירה עד למועד האירועים נשוא כתב האישום. גם אשתו עבדה כמזכירה רפואית. הנאשם הכיר באחריות למעשיו, אם כי ציין שהאירוע התחיל כאשר בני המשפחה של המתלונן תקפו את בני משפחתו.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר נורמטיבי שאינו מאופיין בדפוסי התנהגות אלימים, אשר מגלה גם אמפטיה למצבו של הקרבן. בסיכומו של התסקיר נמנע שירות המבחן מהמלצה וזאת בשים לב לחומרת העבירה, ואולם, ציין כי יש מקום להתחשב, כאשר גוזרים את דינו, בעובדה כי הוא נמצא במעצר בית מאז ביצוע העבירה נשוא כתב האישום.

בכל הנוגע לנאשם מס' 2 - מדובר באדם בן 45, נשוי ואב לשלושה, ללא מעורבות קודמת בפלילים. הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. אשתו עובדת גם היא כמזכירה בגלריה לאומנות באום-אל-פחם ועוסקת בצד עבודתה גם בפעילות התנדבותית ובפוליטיקה מקומית, כאשר עיקר עיסוקה בקידום מעמד האישה. מדובר במשפחה נורמטיבית, אישיותו של הנאשם אינה מאופיינת בקווים אלימים. גם בעניינו, נמנע שירות המבחן מהמלצה ואף ציין כי הנאשם ממעיט בלקיחת אחריות ורואה את מעורבותו באירוע כפסיבית, ואולם, המליץ כי ביהמ"ש יתחשב, בבואו לגזור את הדין, בנתוניו החיוביים וכן בהיותו במעצר בית ממושך.

בא כח המאשימה עותרת לגזור על שני הנאשמים עונש של מאסר ממושך, וזאת בשים לב לחומרת העבירות בהם הורשעו. מדובר בעבירה שהעונש המירבי בגינה הוא 20 שנות מאסר. התובעת מציינת את החבלה שנגרמה למתלונן ואת הצורך להלחם בתופעת האלימות ומבקשת במקרה זה כי ביהמ"ש יורה על גזירת עונש של מאסר שיביא לידי ביטוי את חומרת הפגיעה במתלונן.

עוד מבקשת היא כי בית המשפט יחייב את הנאשמים בפיצוי המתלונן.

לענין זה יצויין כי התביעה אינה מתעלמת מהסכם הסולחה שבין הצדדים, וכן אינה מתעלמת מהעובדה שהנאשמים שילמו את הוצאות הטיפול הרפואי למתלונן, וכי שילמו לו עבור אובדן ימי עבודה. יחד עם זאת, מבקשת היא כי בית המשפט יחייבם בפיצוי נוסף וכן יחמיר בדינם.

הסניגור עותר שלא למצות עם הנאשמים את הדין. מדובר, כאמור, באנשים נורמטיביים שזו להם הסתבכותם הראשונה בפלילים. שניהם היו עצורים כשבוע בבית מעצר ובהמשך היו במעצר בית, בתחילה לתקופה של מספר חודשים מחוץ לכפר מגוריהם, ולאחר מכן במעצר בית בתוך הכפר. יצויין כי האירוע אירע לפני למעלה משלוש שנים (ביום 14.5.02) ולמעשה, במשך כל התקופה מאז אותו אירוע מצויים הנאשמים במעצר בית אשר מעבר להגבלת חירותם, פגע גם ביכולתם לעבוד ולהתפרנס. הסניגור מבקש כי נתון זה יובא בחשבון.

עוד מציין הסניגור את הסכם הסולחה שנחתם בין המשפחות היריבות, ואת תשלום הפיצוי, שכבר בוצע, לידיו של המתלונן. הסניגור עותר כי בית המשפט יתן משקל להסכם הסולחה ויביאו בחשבון במסגרת מכלול שיקוליו.

בסיכומו של דבר, עותר הוא כי בית המשפט לא יגזור על הנאשמים עונש של מאסר כלל, ולחילופין, עונש של מאסר קצר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.

שני הנאשמים הביעו חרטה, ביקשו את סליחתו של המתלונן אשר היה באולם בית המשפט, וביקשו כי בית המשפט לא ימצה איתם את הדין.

אוסיף עוד לענין זה כי המתלונן עצמו היה בבית המשפט וזומן כעד מטעם התביעה. כאשר נשאל על נזקים שהיו לו, סירב להשיב וניכר כי הוא מעוניין שלא להחמיר בדינם של הנאשמים שפגעו בו. למעשה, וככל שנשאל על נזקיו, נמנע מלהשיב והשיב תשובות מתחמקות.

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

            אין חולק כי העבירה בה הורשעו הנאשמים היא עבירה חמורה. העונש  הקבוע בגינה בחוק הוא 20 שנות מאסר והכלל הוא כי עונש הקבוע בחוק מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין.

            עוד עומד לנגד עיני הכלל לפיו יש, ובמיוחד בעת הזו, צורך להרתיע מפני מעשי אלימות ואירועים בהם משתמשים בסכין בפרט.

            ואולם, סבור אני כי לכלל גם חריגים ומקרה זה נמנה עליהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ