1.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים:
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 329 + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עיקרי האירוע פורטו בהכרעת הדין מיום 21.3.05 ואין צורך לחזור עליהן. יצויין בתמצית כי מדובר באירוע של תגרה המונית, שבמהלכו תקפו השניים את המתלונן, כאשר אחד הנאשמים חתך את פניו באמצעות סכין חיתוך יפני, והשני היכה במתלונן באמצעות חפץ חד באיזור עכוזו וגרם לו לחתך עמוק.
2.
תסקירי המבחן והטיעון לעונש:
בטרם הטיעון לעונש, הורה ביהמ"ש על הגשת תסקירי מבחן בעניינם של שני הנאשמים.
בכל הנוגע לנאשם מס' 1 - ציין שירות המבחן כי מדובר בצעיר בן 31, נשוי ואב לשתי בנות. בעברו אין מעורבות בפלילים, למעט הרשעה אחת בעבירה על חוק הבזק. הוא עבד עבודה סדירה עד למועד האירועים נשוא כתב האישום. גם אשתו עבדה כמזכירה רפואית. הנאשם הכיר באחריות למעשיו, אם כי ציין שהאירוע התחיל כאשר בני המשפחה של המתלונן תקפו את בני משפחתו.
שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר נורמטיבי שאינו מאופיין בדפוסי התנהגות אלימים, אשר מגלה גם אמפטיה למצבו של הקרבן. בסיכומו של התסקיר נמנע שירות המבחן מהמלצה וזאת בשים לב לחומרת העבירה, ואולם, ציין כי יש מקום להתחשב, כאשר גוזרים את דינו, בעובדה כי הוא נמצא במעצר בית מאז ביצוע העבירה נשוא כתב האישום.
בכל הנוגע לנאשם מס' 2 - מדובר באדם בן 45, נשוי ואב לשלושה, ללא מעורבות קודמת בפלילים. הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. אשתו עובדת גם היא כמזכירה בגלריה לאומנות באום-אל-פחם ועוסקת בצד עבודתה גם בפעילות התנדבותית ובפוליטיקה מקומית, כאשר עיקר עיסוקה בקידום מעמד האישה. מדובר במשפחה נורמטיבית, אישיותו של הנאשם אינה מאופיינת בקווים אלימים. גם בעניינו, נמנע שירות המבחן מהמלצה ואף ציין כי הנאשם ממעיט בלקיחת אחריות ורואה את מעורבותו באירוע כפסיבית, ואולם, המליץ כי ביהמ"ש יתחשב, בבואו לגזור את הדין, בנתוניו החיוביים וכן בהיותו במעצר בית ממושך.
בא כח המאשימה עותרת לגזור על שני הנאשמים עונש של מאסר ממושך, וזאת בשים לב לחומרת העבירות בהם הורשעו. מדובר בעבירה שהעונש המירבי בגינה הוא 20 שנות מאסר. התובעת מציינת את החבלה שנגרמה למתלונן ואת הצורך להלחם בתופעת האלימות ומבקשת במקרה זה כי ביהמ"ש יורה על גזירת עונש של מאסר שיביא לידי ביטוי את חומרת הפגיעה במתלונן.
עוד מבקשת היא כי בית המשפט יחייב את הנאשמים בפיצוי המתלונן.
לענין זה יצויין כי התביעה אינה מתעלמת מהסכם הסולחה שבין הצדדים, וכן אינה מתעלמת מהעובדה שהנאשמים שילמו את הוצאות הטיפול הרפואי למתלונן, וכי שילמו לו עבור אובדן ימי עבודה. יחד עם זאת, מבקשת היא כי בית המשפט יחייבם בפיצוי נוסף וכן יחמיר בדינם.
הסניגור עותר שלא למצות עם הנאשמים את הדין. מדובר, כאמור, באנשים נורמטיביים שזו להם הסתבכותם הראשונה בפלילים. שניהם היו עצורים כשבוע בבית מעצר ובהמשך היו במעצר בית, בתחילה לתקופה של מספר חודשים מחוץ לכפר מגוריהם, ולאחר מכן במעצר בית בתוך הכפר. יצויין כי האירוע אירע לפני למעלה משלוש שנים (ביום 14.5.02) ולמעשה, במשך כל התקופה מאז אותו אירוע מצויים הנאשמים במעצר בית אשר מעבר להגבלת חירותם, פגע גם ביכולתם לעבוד ולהתפרנס. הסניגור מבקש כי נתון זה יובא בחשבון.
עוד מציין הסניגור את הסכם הסולחה שנחתם בין המשפחות היריבות, ואת תשלום הפיצוי, שכבר בוצע, לידיו של המתלונן. הסניגור עותר כי בית המשפט יתן משקל להסכם הסולחה ויביאו בחשבון במסגרת מכלול שיקוליו.
בסיכומו של דבר, עותר הוא כי בית המשפט לא יגזור על הנאשמים עונש של מאסר כלל, ולחילופין, עונש של מאסר קצר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות.
שני הנאשמים הביעו חרטה, ביקשו את סליחתו של המתלונן אשר היה באולם בית המשפט, וביקשו כי בית המשפט לא ימצה איתם את הדין.
אוסיף עוד לענין זה כי המתלונן עצמו היה בבית המשפט וזומן כעד מטעם התביעה. כאשר נשאל על נזקים שהיו לו, סירב להשיב וניכר כי הוא מעוניין שלא להחמיר בדינם של הנאשמים שפגעו בו. למעשה, וככל שנשאל על נזקיו, נמנע מלהשיב והשיב תשובות מתחמקות.
3.
שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:
אין חולק כי העבירה בה הורשעו הנאשמים היא עבירה חמורה. העונש הקבוע בגינה בחוק הוא 20 שנות מאסר והכלל הוא כי עונש הקבוע בחוק מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין.
עוד עומד לנגד עיני הכלל לפיו יש, ובמיוחד בעת הזו, צורך להרתיע מפני מעשי אלימות ואירועים בהם משתמשים בסכין בפרט.
ואולם, סבור אני כי לכלל גם חריגים ומקרה זה נמנה עליהם.
