הנאשם, טארק הייב, הובא לדין ויוחסו לו, על פי כתב האישום המתוקן, העבירות הבאות:
א. הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק).
ב. מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב - עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק.
ג. נהיגה במצב שמסכן עוברי דרך ומונע שליטה ברכב, עבירה על פי תקנה 26(1) ו- (4) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").
ד. הפקרה לאחר פגיעה - עבירה לפי סעיף 64א'(א) ו- (ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
ה. סטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.
על פי כתב האישום, ביום 6.5.03, סמוך לשעה 23:30, נהג הנאשם רכב משא מסוג שברולט סוואנה, מס' רישוי 36-261-67 (להלן: "הרכב") בכביש 92 (להלן: "הכביש), מכוון צומת כורסי לכיוון חוף לבנון (מכיוון צפון לדרום), שעל שפת הכנרת. יחד עמו ברכב היו 6 נוסעים.הנאשם נהג ברכב למרות שהיה במצב שיש בו כדי לסכן עוברי דרך, ומונע שליטה ברכב.
באותה עת, צעדו על השוליים הימניים של הכביש בכיוון נסיעת הנאשם, מספר קבוצות של נערים שהיו בדרכם למקומות בילוי אשר נמצאים בסמוך לכביש. בתוך אחת הקבוצות נמצאה אותה עת, רעות אלבז (להלן: "המנוחה").
הנאשם נהג בפזיזות ובקלות דעת, ובהיותו במצב שלא אפשר לו שליטה מוחלטת ברכבו ובק"מ 166 של הכביש, למרות שהבחין בהולכי הרגל הרבים שהיו בשוליים הימניים של הכביש, לא התאים את אופן הנהיגה לנסיבות שבכביש ובסמוך לו, ואיבד את השליטה ברכב, אשר סטה אל השוליים הימניים ופגע במנוחה עם חזית ימנית דופן קדמי (להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה נפגעה המנוחה אנושות ונפטרה מספר שעות לאחר מכן.
בעת התאונה היה מזג אוויר נאה, הראות טובה והכביש היה תקין ויבש. המקום היה חשוך, למעט אורות פנסי הרכב. הנאשם ידע, או היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם, לא עצר את הרכב כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהגיש עזרה למנוחה ונמלט מהמקום.
לפיכך, התאונה נגרמה בשל רשלנות הפושעות של הנאשם אשר נהג בפזיזות, בקלות דעת ובמצב שמסכן עוברי דרך, בלא שהיתה לו שליטה על הרכב, תוך שנטל סיכון בלתי סביר לאפשרות התרחשות התאונה ומתוך תקווה שיצליח למנועה, כמו כן הפקיר את הפצוע ולא עצר להגיש לה עזרה.
לאחר שנשמעו מספר רב של עדי תביעה, על פני מספר ישיבות, הגיעו הצדדים לידי הסדר, על פיו תוקן כתב האישום, והנאשם חזר בו מן הכפירה והודה בכתב האישום המתוקן. על פי הודאתו הורשע. לבקשת הנאשם הוזמן תסקיר קצין מבחן.
תסקיר קצין המבחן
תסקיר מבחן ראשון הוגש עוד ביום 6.4.06, ממנו למדתי כי הנאשם הנו בן 32, בן למשפחה בדואית מסורתית המונה זוג הורים ושבעה ילדים בגילאים 12- 33 שנים. הורי הנאשם, בני דודים מקרבה ראשונה והינם בשנות החמישים לחייהם. האם עקרת בית אשר חולה בסכרת קשה, חלשה אל מול כוחו של האב. האב אינו עובד מזה שלוש שנים בשל תאונה ומנהל תביעה להכרה בנכותו.
שניים מבין ילדי המשפחה נכים המרותקים לכסאות גלגלים, בגין מחלת ניוון שרירים מתקדמת. הוצגו בפני קצין המבחן אשורים רפואיים, שניהם מונשמים וזקוקים לטיפול סעודי רציף. הנאשם טוען כי הינו האחד שמטפל בהם, כמי שהינו הבגיר הבריא היחיד במשפחה. אח נוסף נפגע בראשו בעת התפרעות לכן אינו עובד ומתקיים מקצת ביטוח לאומי.
הנאשם למד 8 שנים והפסיק ללמוד כדי לסייע להוריו בטיפול באחיו החולים. התגייס לצבא ושירת בגבעתי. אולם, בשל רצונו לסייע למשפחה התנהג בדרך שבגינה שוחרר שחרור מוקדם בשל אי התאמה לאחר ששרת שנה וחצי.
לפני כחמש שנים החל לעשן סמים מסוג קאנבוס, בעקר מתוך מצוקה של תלות המשפחה בו. התארס בסוף שנת 2004, זהו קשר ראשון אולם הורי הצעירה מבקשים לבטל את האירוסין עקב קיומו של התיק הנדון.
לנאשם הרשעות קודמות בתחום אלימות וסמים. באשר לכתב האישום טען, כי הסיע את שני אחיו הנכים למופע שהתקיים בחוף כורסי. תוך כדי נסיעה במהירות של 30-40 קמ"ש, הבחין באנשים ההולכים בצד הדרך, אך לא ראה את הילדה בה פגע. למרות שהרגיש שפגע במשהו, לא חשב שמדובר בילדה ולכן התקשה לקבל על עצמו את המיוחס לו באשר להפקרה. רק לאחר כ- 150 מ' עצר וירד מן הרכב כדי לברר את עניין המקרה ואז הבין שפגע במישהו. הנאשם הבין את חומרת העבירה וקיבל אחריות מלאה.
קצין המבחן סבר שהואיל ומדובר בנאשם בן למשפחה רב בעייתית, הן בשל המצב הבריאותי והן בשל המצב הכלכלי, אליו נקלעה המשפחה, ניכר בנאשם שהוא חש תסכול בשל כך שהוא מטפל בשני אחיו ואינו יכול להפרד מהתא המשפחתי. למרות שקצין המבחן סבר שהנאשם זקוק לטיפול, אולם בשל חומרת העבירה לא הומלץ על עונש כלל.
