גזר דין בתיק פ 2380/05

ביום 24.4.03, מצויד בתו חניה מזויף של נכה, המזכה אותו לחנות במקומות המיועדים לנכים, החנה הנאשם את רכבו ברח' בלינסון בת"א, באופן שארבעת גלגליו על המדרכה. במטרה לקבל במרמה את הזכות לחנות במקום על במדרכה, הצמיד הנאשם את תו החניה המזויף לשמשת חלון הרכב ועזב את המקום.

מיד בפתיחת משפטו, מתוקף הסדר טעון דיוני עם התביעה, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירות הנגזרות ממעשהו - שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבל באמצעותו במרמה את הזכות לחנות את רכבו על המדרכה.

מתוקף ההסדר הופנה הנאשם לשירות המבחן, ועתה עומד הוא ליתן הדין על מעשיו.

מהו הנאשם.

מבחינת מעורבותו בפלילים לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות הגרלות והימורים אסורים ומשחקים אסורים, וכן החזקת מטבע זר, ללא היתר (ת/1), אך אלה הינן ישנות: האחרונה משנת 92 מתייחסת לעבירות מהשנים 88-91. ברם, עיקר עבריינותו הינה דווקא בתחום עבירות התעבורה. בתחום זה מונחת לפתחו קופת שרצים עמוסה למכביר בדמות 61 הרשעות קודמות, לא פחות (ת/2), בשלל עבירות, וביניהן, גם העמדת רכב על המדרכה ושימוש בחניה במקומות אסורים. עבר המעיד על זלזול מתמשך של הנאשם בכול מה שקשור לתקנות התעבורה והשימוש ברכב, כשהפעם נוסף לו פן מחמיר בדמות שימוש במסמך מזויף כדי להתגבר על מצוקת חניה ממנה סובלים הכול.

ובאשר למעשה העבירה עצמו. המדובר, לכול הדעות, במעשה מכוער ומקומם. הוא משקף אותה תופעה של צבור אנשים "מתחכמים", היודעים "להסתדר" כדי להשיג את מטרותיהם על גוום של אחרים ותוך כדי ניצול "זכויות" לא להם. הפעם היה זה תפיסת במקום חניה שנועד לשרת אנשים בעלי מוגבלויות. הפגיעה היא כפולה: בציבור הנהגים ככלל, ובציבור הנכים בפרט. הסדרי החניה נועדו לשרת את ציבור הנכים, שגם כך עומדים בדרכו אין ספור קשיים. ועל כן, מעשהו של הנאשם, כה מקומם. במיוחד, כאשר לא היה ספונטאני - רגעי, אלא מעשה שקדמה לו הכנה, שהרי הנאשם הצטייד מראש בתו הנכה. משמע, אין עסקינן במעשה שטות גרידא, בבחינת גחמה, אלא במעשה ציני ומתוכנן שתכליתו לנצל זכות השמורה לאלה שהגורל התאכזר אליהם, במטרה להקל עליהם לתפקד בחיי היום יום.  מה עוד, שמדובר במעשה המשקף תופעה פסולה, שמן הדין כי בית המשפט ייתן ידו למגורה, או למצער, הקטנת מימדיה.

על מרכיבי חומרה אלה נסמכה התביעה בעתירתה להשית על הנאשם עונש  מאסר על דרך עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס משמעותי ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה.

הסנגור מן העבר השני, בקש לשכנעני למוד את עונשו של הנאשם כמידתם של נאשמים המודים ונוטלים אחריות מלאה על כישלונם, תוך מתן משקל לקולא גם לנסיבותיו האישיות- בן 55, נעדר עבר כלשהו מאז שנת 92, וגם עד אז לא בעבירות מאותו סוג, והרפואיות - חלה במחלה ממארת וכליתו נכרתה, ונמצא עד היום בטיפול ומעקב (המסמך נ/1). כמו כן, הפנה להערכה החיובית שבתסקיר. עד כאן בהיבט של מיהות העושה. ובהיבט של מהות מעשה העבירה הדגיש, כי מדובר במעשה חד- פעמי, וכן את העובדה, שהנאשם לא החנה את רכבו במקום חניה של נכה, אלא על המדרכה כשהתו המזויף צמוד לשמשה. עוד בקש ליתן משקל לחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירה, בעיקר תוצאה של השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום. בהקשר לפסיקה שהוצגה, ציין כי רובה מתייחסת למעשים חוזרים ולא למעידה חד פעמית.

לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין לקולה ולחומרה, שיוויתי לנגד עיני את פני החומרה ולמולם את נתוני הקולא, ובאיזון בין האינטרסים השונים והנוגדים החלטתי להסתפק בעונש הצופה פני עתיד מלווה בקנס משמעותי, שייתן ביטוי לתכלית המרמה. האספקט החינוכי קונקרטי ימצא סיפוקו בעבודות של"ץ, במסגרתן יוכל הנאשם לתרום תרומתו למען החברה.

אשר על כן, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      חמישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מהיום על העבירות בהן הורשע.

2.      3,000 שקל קנס, או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

3.      ניתן בזה צו לביצוע עבודות של"ץ בהיקף של 180 שעות, במסגרת לשכת המתנדבים ומחלקת הרווחה בהרצלייה.

המזכירות תמציא עותק גזר הדין לשירות המבחן.

הודעה זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום .

ניתן היום ג' באייר, תשס"ו (1 במאי 2006) במעמד הצדדים