אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 2029/04

גזר דין בתיק פ 2029/04

תאריך פרסום : 06/01/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
2029-04
02/02/2006
בפני השופט:
דן מור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דולב
הנתבע:
1. חכמון עדי
2. צ'אלביאנסקי אלון
3. גבריאלי ברוך

עו"ד רפי ליטן
עו"ד קי סודרי
גזר דין

1.         כתב האישום בתיק זה הוגש ביום 16.12.04, לאחר שהופרד עניינם של נאשמים אלו, יחד עם נ' 4 שדינו יגזר בנפרד, מתיק פלילי 1256/01  בית המשפט המחוזי בירושלים. המשפט החל בתאריך 22.4.04, בפני כב' השופט ח' אפרתי. לאחר מספר ישיבות בהן נידונו עניינים מקדמים לשלב ההקראה, החליט הש' אפרתי לפסול עצמו מלשבת בתיק זה. בתאריך 19.12.04 הונח התיק על שולחני. ב"כ הנאשם 1 טען למחיקת כתב האישום בטענה להגנה מן הצדק. בתאריך 26.12.04 ניתנה החלטתי הדוחה את הטענה. בישיבת יום 18.1.05, ביקש ב"כ נאשם 4 להפריד את הדיון בעניינו מעניינם של שאר הנאשמים. אף בקשה זו נדחתה. בשלב זה הנאשמים כפרו באשמתם, אולם התברר כי לתביעה חומר חקירה נוסף שעדיין לא הועמד לעיון הסנגורים. יש לציין כי בכתב האישום שהוגש, רשימת עדי התביעה היתה של 132 עדים(!). לאחר מכן החלו מגעים לענין הסדר טיעון שלא עלו יפה. בתאריך 14.7.05 נקבעו 9 מועדים לשמיעת ההוכחות, החל מיום 23.1.06. מספר ימים בלבד טרם מועד זה, נחתם הסכם להסדר טיעון בין המאשימה והנאשמים ובאי כוחם. יש לציין כי הנאשמים 2 ו-3 היו מוכנים להגיע להסדר טיעון עוד טרם נקבעו המועדים לשמיעת ההוכחות אולם המאשימה, מטעמים ראייתיים, סרבה להגיע להסדר, כל עוד נאשם 1 עדיין כופר באשמתו. נאשם 1 הסכים להסדר הטיעון, רק לאחר שנשפט למאסר בפועל, בבית המשפט המחוזי, בקשר לאירוע אחר הקשור בפרשה נשוא כתב האישום. הנאשם 4, על אף שחלקו הוא הקטן ביותר מבין שאר הנאשמים, התעקש, מפי בא - כוחו, כי התביעה תשמיע את כל 132 עדיה וסרב להסכים ולהודות בכל עובדה הנזכרת בעדויותיהם, והכל בטענה כי העובדות "אינן בידיעתו".

ביהמ"ש טרח להעלות פרטים אלו על הכתב רק על מנת להצביע על כך כי הטענה על חלוף הזמן ועינוי דין לנאשמים כנסיבה לקולא, אינה ראויה להשמע מפי הנאשמים לפחות בכל הקשור בתקופה שמאז הגשת כתב האישום בבית משפט זה.

2.         לאחר שהוגש כתב האישום המתוקן, חזרו בהם הנאשמים מכפירתם והודו בעובדות כתב האישום המתוקן. עובדות כתב האישום הינן חלק מפרשה מסועפת, בעניינה הוגש כתב האישום ב- ת.פ. 1256/01, ביהמ"ש המחוזי בירושלים, כנגד כ- 50 נאשמים. בפרשה זו היו מעורבים עובדי ציבור שמסרו  למספר חוקרים פרטיים, לרוב בתמורה לשוחד, חומר רב של פלטים ומידעים חסויים שמקורם במאגרי מידע רבים שבחזקת המדינה על רשויותיה השונות, כמס הכנסה, ביטוח לאומי, המשטרה והצבא. החוקרים הפרטיים, כשכל אחד קשור לעובד ציבור מסויים, סחרו במידע ביניהם, בתמורה לבצע כסף. בהמשך הרשת מצויים חוקרים פרטיים נוספים שעשו שימוש במידע זה, שנרכש מהחוקרים להם קשר ישיר עם מקורות המידע, עובדי הציבור. ההבדלים בין המעורבים בפרשה הינו בקשר בין חלקם לעובד הציבור - מקור המידע, והיקף הסחר במידע, הן מבחינת המידע והן מבחינת מספר המעורבים בסחר. המשותף לכולם, וזו החומרה שבדבר, הוא השימוש שנעשה בחומר ממאגרי המידע תוך פגיעה קשה בפרטיות וכל הכרוך בכך.

            על פי כתב האישום המתוקן, הרי הנאשם 1, חוקר פרטי במקצועו, בעל רשיון על פי הוראות חוק חוקרים פרטיים, שירותי שמירה, תשל"ב - 1972 (להלן: " חוק החוקרים"), קשר קשר עם חוקרים פרטיים אחרים, לקבל מספר רב של פלטים וידיעות חסויות שמקורם במחשבים ומאגרי מידע של רשויות המדינה, כולל מאת נאשם 3, שהיה בקשר עם עובדת ציבור העובדת במשרדי פקיד שומה, מס ההכנסה. נאשם 1 ידע, במסגרת הקשר, כי מקור המידע הינו במאגרים שכאלה. במהלך השנים 1997  - 2000, העבירו האחרים, כאמור, לנאשם, כמות גדולה של מידעים שכאלה, שכללו פלטי שיחות בזק, רישומים פליליים, פלטים מרישומי צה"ל , פרטים אודות נדל"ן, משכורות, יציאות וכניסות לארץ ובעליות בכלי רכב. בשנים 1999 - 2000, העביר הנאשם לשני חוקרים פרטים, בתמורה לעשרות אלפי שקלים, מספר רב של מידעים שכאלה. נאשם 1 אף העביר חלק מהמידע לנאשם 4, אף הוא חוקר פרטי כאמור, בתמורה לתשלום.

            נאשם 2, חוקר פרטי במקצועו, בעל משרד, העסיק כשותף את נאשם 3, אף שזה לא היה מורשה על פי חוק החוקרים, לעסוק במקצוע. נאשם 3 הינו גיסה של רבקה צדוק, עובדת ציבור שעבדה במשרדי מס הכנסה. השנים התקשרו ביניהם כי רבקה תמסור לנאשם 2, תמורת כ- 70 ש"ח, מדי פעם, חומר מתוך מחשבי מס הכנסה, שהיו פתוחים בפניה כעובדת המשרד. בדרך שכזו קיבלה כ- 6000 ש"ח במהלך שנת 2000. נאשם 2 ו-3 עשו שימוש במידע זה וסחרו בו לאחרים, כשהם גובים כ- 450 ש"ח בעבור כל פרט מידע שכזה. המידע הועבר לחוקר פרטי אחר, תמורת סכום שהגיע לסך של 35,000 ש"ח.

כאמור, הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן.

3.         על פי הסדר הטיעון, העונש שיגזר על נאשם 1 יהיה של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 15,000 ש"ח, כשעונש זה ירוצה בחופף לעונש מאסר של 9 חודשים שהוטל עליו ב- ע.פ. 70924/04, ביהמ"ש המחוזי ת"א.

            לנאשם 2, העונש המוסכם הינו 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 25,000 ש"ח.

            לנאשם 3, העונש המסוכם הינו 6 חודשי  מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס של 30,000 ש"ח.

            ב"כ הנאשמים 2 ו-3 יהיה רשאי לעתור כי המאסר ירוצה בעבודות שירות.

4.         לא מצאתי כל מקום שלא לכבד ולאמץ את הסדרי הטיעון אליו הגיעו ב"כ הצדדים. הסדרי הטיעון הינם, עדיין,  הכרח בל יגונה ויש עניין ציבורי רב בקיומם. מדובר ברע במיעוטו. הנאשמים מוותרים על זכותם לניהול ההליך הפלילי במלואו והם מצפים לקבל את התוצאה מהבוקשת - הקלה בעונשם. אולם על בית המשפט החובה לשקול את העונש הראוי בכל נסיבות הפרשה, ובאספקלריה זו לבחון את הסדר הטיעון, תוך בדיקה האם לא הופר האיזון בין העונש הראוי לבין העונש המוסכם ובין האינטרס הציבורי בענישה מתאימה וראויה ובין טובת ההנאה שמקבל הנאשם בתמורה להודייתו. לא מצאתי כי התביעה חרגה בשיקוליה מאיזון שכזה ואף לא מצאתי כי העונש המוסכם חורג באופן בוטה ושרירותי מהעונש הראוי לנאשמים, בהתחשב, מחד, בחומרת העבירות, ומאידך, בכל הנסיבות המקילות הקיימות בענינם.

5.         לעניין חומרת העבירות, אין לי אלא להצטרף לאמור בגזר הדין ת.פ. 1536/04, בימ"ש השלום בירושלים מ"י נגד יוני רבן ואח', פרי עטו של כב' השופט א' טננבוים, שניתן בעניינם של נאשמים אחרים בפרשה זו. כב' השופט התייחס לתמונה העגומה של חוקרים פרטיים להם קשרים עם עובדי ציבור, להם גישה למאגרי מידע ולסחר הנרחב במידעים השונים. בית המשפט מאפיין עבירות אלה כעבירות הצווארון הלבן, דהיינו, עבירות של אנשי המעמד החברתי הגבוה, הנעברות במהלך עיסוקם, תוך ניצול האימון הניתן להם במעמדם ובתפקידם, ודווקא עבירות אלה הן מהמסוכנות ובעלות הפוטנציאל ההרסני ביותר  על החברה, הן כלכלית והן מוסרית. חומרה זו גבוהה שבעתיים כשמדובר בפגיעה במאגרי מידע שם מצטברת כמות אדירה של מידע על כל אדם ואדם, אישיותו, נכסיו, גופו הוצאותיו, נטיותיו ועוד. המידע נאסף, על פי חוק, על ידי רשויות המדינה במחשביהם שלרוב מקושרים זה עם זה. לזליגת המידע משמעות קשה בפגיעה בפרטיות וכמובן שערך המידע - לא יסולא בפז.

על המדינה והחברה מוטלת החובה למנוע, ככל האפשר, שימוש בלתי חוקי במאגרי המידע ועל בית המשפט לשאת את חלקו במאמצים אלו בענישה קשה ומכבידה בהרתעת הרבים. וכדברי כב' השו' טננבוים בפסקה 26 לפסק דינו:

"במילים פשוטות יותר, אין לי כל ספק ופקפוק כי אם היו כל המופקדים על שמירה המידע יודעים ומשוכנעים כי כל המפקיר פיסת מידע אחת, דינו לכלא, היתה נפסקת מיידית ומשמעותית זליגת המידע החסוי. הקלות הבלתי נסבלת שבה מידע כזה זורם לידים לא מורשות ולא מתאימות צריכה להפסק. בתי המשפט אולי אינם יכולים לתקן את העולם אך הם יכולים למלא את חלקם בנסיונות לכך. והנסיון לתיקון במקרים כגון אלו הוא על ידי ענישה מחמירה ומרתיעה ובמסגרת המקובלת, הכוונה היא למאסר בפועל".

            החוקרים הפרטיים, יד אחת עם עובדי הציבור שידם על "ברז המידע", כדברי השופט הנכבד, פגעו קשות בחברה כאשר הפכו את המידע הפרטי, הנאגר ונשמר במחשבי המדינה למטבע עובר לסוחר. למען בצע כסף וכדי להקל על עבודתם, בחרו הנאשמים לפגוע באינטרס הציבורי של שמירת המידע ומניעת כל זליגה ממנו. מעניין מה היו הנאשמים סוברים אם כל המידע על עברם, אישיותם ורכושם היה מתפרסם ברבים והיה נעשה בו שימוש כנגדם. וכדברי בית המשפט המחוזי בע"פ 9121/05 יונה כהן ואח' נ' מ"י, הרי:

"המעשים חמורים נוכח מהות הפגיעה בפרט, שכן השימוש במידע החסוי אודותיו כמוהו כחדירה למבצר פרטיותו. ניתן להשוות את מי ששולח ידו למידע חסוי אודות הפרט, כמי ששולח ידו לקניינו של האדם, ויש מקרים שהפגיעה בחשיפת מידע אישי הנה חמורה שבעתיים מפגיעה רכושית גרידא. זאת ועוד: המעשים אף חמורים בשל הפגיעה בציבור בכללותו, שכן הנזק העיקרי הינו התערערות אמון הציבור כי מידע שיאגר אודותיו על ידי הרשויות ישמר כחסוי. מאבדן האמון האמור, נשקפת סכנת התערערות היסודות שעליהן מושתתת פעילותן הסדירה של הרשויות השלטוניות ומוסדות הציבור".

            ובהמשך (עמ' 7 לפסה"ד)

"סבורים אנו, כפי שסבר בית המשפט קמא, כי העונש הראוי וההולם בגין העבירות הנדונות הינו מאסר בפועל. עונש זה מתחייב נוכח חומרת המעשים, קלות ביצוען, הקושי באיתור מבצעי העבירות והפיתוי הכלכלי העומד ביסוד פעילות זו. על בית המשפט, באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה, להיות אחד ממגיני השער על מאגר המידע, כאשר המאגר הוא אלקטרוני ומנעול פשיעה הוא מקלדת המחשב".

           

6.         כב' השופט טננבוים סבר כי יש לשקול לזכות הנאשמים את הקרוי בפיו "הבעיתיות המובנת במקצוע החוקר הפרטי" וזו הדילמה העומדת בפני החוקר הפרטי הנקרא ליתן שירות לציבור, כולל למוסדות המדינה ולגופים כלכלים נכבדים, אך לא ניתנים לו הכלים האובייקטיבים לאסוף המידע ולכאורה, הרשות עוצמת עין מהאפשרות כי המידע יאסף על ידי פגיעה במאגרי המידע החסויים. בענין זה נאמר ע"י ביהמ"ש המחוזי בערעור הנ"ל כי דעתו שונה לחלוטין: -

"המערערים לא ניצבו בדילמה בתחום "אפור" כלשהו, שכן הקו בין אסור למותר היה להם ברור וחד, והם חצו הקו ברגל גסה, על מנת לרצות את לקוחותיהם, לחסוך בזמן ובמשאבים ולהפיק רווח קל".

            בעניין זה דעתי כדעתם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ