אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> גזר דין בתיק פ 1817/06

גזר דין בתיק פ 1817/06

תאריך פרסום : 23/09/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
1817-06
20/09/2007
בפני השופט:
ד. מגד- סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - משטרת ישראל
הנתבע:
אבו גליון קאוסר
עו"ד מסבחה מוחמד
גזר דין

מבוא

1.       הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ובעבירת תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381 (ב) לחוק. מכתב האישום עולה, כי בתאריך 29.1.04 במחלקת עינים בבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע, הנאשמת איימה על ד"ר רונית יוגב (להלן: "המתלוננת"), שבדקה את בנה, בכך שאמרה לה, כי תרצח אותה. כמו כן היכתה אותה בפניה ובעינה השמאלית.

תסקיר שירות המבחן

2.         הסניגור ביקש כי שירות המבחן יערוך תסקיר, שבו יבחן גם את אפשרות ביטול ההרשעה, שכן הנאשמת עובדת כגננת בגן ילדים ואין לה עבר פלילי.

            בתסקיר נכתב ,כי הנאשמת נשואה לבעלה, העובד כגנן, ולהם 6 ילדים, הבכור בן 15 שנים והצעיר בן 3 שנים. אחד הבנים, בן ה - 9, סובל מבעיה התפתחותית וגפיים קצרות באופן יחסי לגילו, ליקוי ראיה בעין אחת וליקויי שמיעה ודיבור.  בן אחר סובל מבעיות לחץ דם וכליות. לכן, היא ובעלה נאלצים לשהות עמם שעות ולעתים ימים בבדיקות ובטיפולים רפואיים בקופות ובתי החולים.

            מהתסקיר עולה עוד, כי הנאשמת סיימה 10 שנות לימוד והוסמכה במכללת מרכז הנגב, הפועלת ברישיון משרד החינוך, לשמש עוזרת גננת בגני ילדים. היא מועסקת בשנתיים האחרונות במתנ"ס במרכז קהילתי בתל-שבע. מעסיקיה מעריכים אותה כעובדת המבצעת את עבודתה במקצועיות, יצירתיות, יסודיות ואחריות. הנאשמת מפגינה ידע רב, כושר מנהיגות ומשמשת דוגמה ומופת לאחרים. היא מתאפיינת ביחסי אנוש מעולים ומגלה כלפי ההורים אדיבות והתחשבות. 

3.         הנאשמת הודתה בפני קצינת המבחן בעבירות המיוחסות לה ונטלה אחריות משמעותית לגביהן. לדבריה, במהלך הטיפול, הבן התנגד ובכה ללא הפסקה. המתלוננת ביקשה כי תרגיע אותו, על מנת שתוכל לבצע את הבדיקה, אך היא התקשתה לעשות כן ואמרה לה, בשפה הערבית, כי תרצח אותה. לדבריה, המתלוננת בתגובה הטיחה בה, כי אינה יודעת לחנך את בנה, שכן היא מחנכת אותו לרצח יהודים ודחפה בחוזקה את מכשיר הבדיקה לתוך עינו. בתגובה, ומאחר שהבן בכה, ובמטרה למנוע מהמתלוננת להמשיך ולהכאיב לו, דחפה אותה.

          הנאשמת הביעה בפני קצינת המבחן צער, חרטה, ורצון להתנצל בפני המתלוננת על התנהגותה החריגה.  היא הוסיפה ואמרה לה, כי התחנכה על ערכי גילוי כבוד כלפי הזולת ככלל וכי היא רוחשת כבוד רב לרופאים ועובדי ציבור בפרט.

4.       שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת מתאפיינת במערכת ערכים נורמטיביים בבסיסם, וניחנה בכוחות חיוביים ויכולת להתייחס באופן ביקורתי למעשיה החריגים. עוד התרשם, כי דבריה כנים וכי בטאה התייחסות ערכית הולמת למעורבותה הפלילית. ההליכים המשפטיים הננקטים נגדה מהווים לגביה גורם הרתעתי וחינוכי משמעותי. 

          שירות המבחן שקל להמליץ להטיל עונש במסגרת צו לתועלת הציבור, אך לא עשה כן, כי השתכנע שהנאשמת לא תוכל לטפל במשפחתה ובה בעת למלא אחר הצו, ושיהיה בכך כדי לפגוע במרקם היחסים הזוגיים.

5.       מעיני קצינת המבחן לא נעלמו חומרת העבירות והצורך בהרתעת הציבור. אולם, בהתחשב בזמן שחלף מאז נעברו העבירות, תפקודה הנורמטיבי של הנאשמת,  שלא הסתבכה מעולם עם החוק, התמודדותה היום-יומית עם בעיות רפואיות קשות, האמפתיה שגילתה כלפי המתלוננת ויכולתה להפיק את הלקחים המתאימים, המליצה, באופן חריג, להסתפק בהעמדתה במבחן לתקופה של חצי שנה בלבד. כמו כן המליצה לבטל את הרשעתה בדין, שלא לפגוע במעמדה התעסוקתי ובסיכוייה העתידיים בתחום זה ועל מנת לחזק את שייכותה החברתית התקינה.

טיעוני הצדדים לעונש

6.       ב"כ המאשימה הדגישה, כי עסקינן בעבירות חמורות ביותר שבבסיסן עומד אינטרס הציבור, המחייב את הרתעת הרבים מגילויי אלימות כלפי הסגל הרפואי, העושה בבתי החולים ימים כלילות. לטעמה, התסקיר מלמד, כי הנאשמת אמנם מביעה חרטה על מעשיה, אך אינה נוטלת אחריות עליהם.  לדעתה, אין מקום להחיל על הנאשמת את החריג לכלל, הקובע כי יש להרשיע נאשם שנמצא אשם בדין, שכן הנסיבות לביצוע העבירות אינן מצדיקות זאת.  היא הוסיפה וטענה, ששומה על בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, ובמקרה שבפנינו האינטרס הציבורי גובר על זה הפרטי.  עוד סברה, כי אין מקום לקבל את הטענה שההרשעה תפגע בפרנסת הנאשמת. בסיכום ביקשה להותיר את ההרשעה על כנה ולהשית עליה מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.

7.       הסניגור ביסס טיעוניו על התסקיר החיובי ועמד על נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת. הוא ציין, כי הביעה חרטה עמוקה, לקחה אחריות ושהיא מוכנה להתנצל בפני המתלוננת, שכן הדרך בה הלכה אינה דרכה. לדעתו, ומשום שבעלה, העובד כגנן, משתכר משכורת נמוכה, ההרשעה תפגע בפרנסתה ובעקיפין גם בטיפול הרפואי שמקבלים הילדים. בשל כל אלה, ובשל הודאתה באשמה, שחסכה זמן שיפוטי יקר, היעדר הרשעות קודמות, או הסתבכות עם החוק מאז נעברו העבירות, לפני למעלה משלוש שנים, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.

ביטול הרשעה

8.       לאחרונה נדרש בית המשפט העליון מפי כב' השופטת פרוקצ'יה בע.פ. 5102/03 מדינת ישראל נ. קליין ואח' , תק-על 2007 (3), 3596 לשאלת ביטול ההרשעה וכך נכתב:

"סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט, אשר מצא כי הנאשם ביצע העבירה, ליתן צו לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה. חלופה עונשית זו מופעלת במשורה, שכן הכלל הרחב הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין. תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 684; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד נד(3) 685, 687). ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת".

9.        "עם זאת, המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין. בהכרעה בעניין זה

"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ