פתח דבר וטענות הצדדים
הנאשם יליד 1978הודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התפרצות למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 [להלן: "החוק"] גניבה - עבירה לפי סעיף 383 לחוק ; פריצה לרכב בכוונה לגנוב - עבירה לפי סעיף 413 ו סיפא לחוק ; גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413 א לחוק , וניסיון גניבת רכב עבירה לפי סעיף 25 ו 413 א לחוק;
בהתאם לכתב האישום המתוקן, הנאשם בעצמו או בצוותא חדא עם אחרים פרץ במהלך תקופה של כחודש ימים ל-7 בתים שונים בעיר ערד, זאת בכוונה לבצע גניבה או פשע. מעשים אלו בוצעו בעוד המתלוננים ובני משפחתם ישנים בתוך הבית.
בהתפרצויות אלו גנב הנאשם עם אחרים שלושה רכבים , נסע עימם עד דהרייה ושם מכר הרכבים. כמו כן ניסה לגנוב שני רכבים נוספים, זאת באמצעות מפתחות שגנב מהבתים אליהם פרץ. בנוסף גנב הנאשם, לבדו או בצוותא חדא עם אחרים מכשירי טלפון סלולארי, מצלמה, אקדח מסוג "סטאר" 9 מ"מ, כרטיסי אשראי , 2150 ש"ח, 1000$, מערכת סטריאו, טלוויזיה ותעודת זהות.
ב"כ המאשימה ציין בטיעוניו כי המדובר ב - 7 אישומים שונים שעניינם עבירות רכוש חמורות. הוא הדגיש כי כל ההתפרצויות לבתים בוצעו כאשר בעלי הבית שהו בבית כשהם ישנים ובכך יש חומרה מיוחדת. כמו כן גם בעובדה שבחלק מן האישומים הנאשם גנב את מפתחות הרכב וניסה לגנוב את הרכוש וכשהצליח העבירם לשטחי הרשות הפלסטינית תמורת סכום כספי. עוד ציין כי עבירות אלו זוכות לציון
"עבירות דאבל
" והפסיקה הכירה בצורך להכביד יד על עבירות מסוג זה.
ב"כ הנאשם ביקש מנגד להתחשב בנאשם והגיש תעודות של קורסים שונים שהנאשם השתתף בהם בכלא, כאשר הוא שפוט למשך 10 חודשים בגין תיק אחר. עוד העלה טענת הפליה בין הנאשם לבין אדם אחר שביצע עימו חלק מן העבירות ואשר שוחרר ללא שהוגש נגדו כתב אישום כלל.
גם הנאשם במסגרת המילה האחרונה ציין כי עבר הליך שיקומי וביקש להתחשב בעובדה שאביו נפטר והוא אב לילדים ונותר כמפרנס יחיד.
דיון והכרעה
הנאשם הורשע כאמור ב - 7 אישומים שעניינם עבירות רכוש חמורות. בכל האישומים דובר על כך שהנאשם התפרץ לבתים של המתלוננים באישון לילה, בעודם נמים את שנתם, כאשר בחלק מן המקרים הדבר היה בצוותא חדא עם אחר.
עולה מכתב האישום המתוקן שבמהלך תקופה מסוימת של כחודש ימים בעיר ערד ובאזור מסוים ביצע הנאשם התפרצויות, זו לאחר זו כאשר למעשה הוא בוחר בעבריינות כדרך חיים.
העבירות בוצעו בתעוזה והנאשם לא נרתע מהעובדה שהמתלוננים באותה שעה שהו בבית כשהם נמים את שנת הלילה. ביתו של אדם אמור להיות מבצרו ואילו בענייננו המתלוננים אשר קמו בביתם בבוקר גילו שביתם נפרץ בעודם ישנים. ברי כי בכך יש כדי לגרום לתחושה קשה של אובדן ביטחון במקום שאדם תופס כמוגן ביותר.
אכן ברי כדברי ב"כ המאשימה בביצוע עבירה מסוג זה יש פוטנציאל להיתקלות בין הפורץ לאנשים השוהים בבית, כאשר לעיתים מפגש כזה יתפתח להיות אלים מצד הפורץ המבוהל אשר נתפס" על חם" כביכול. על כן אכן יש בעובדת ביצוע התפרצויות בעוד המתלוננים שוהים בבית משום חומרה מיוחדת.
עוד יודגש כי כמעט בכל ההתפרצויות נגנב רכוש מן הבתים, ואף כסף מזומן כאשר מדובר במקרים לא מועטים.
כמו כן, ב - 4 מתוך 7 האישומים הנאשם גנב את מפתחות הרכב מתוך הבתים (במקרה אחד דובר בשני רכבים ) התפרץ לאותם רכבים ואף גנב אותם, נסע לדהרייה ושם מכר את הרכבים תמורת כסף.
אין צורך להכביר מילים על עבירות גניבת רכבים שהפכו זה מכבר למכת מדינה, כאשר במקרה שבפנינו כאמור במספר אישומים מדובר בנאשם הפורץ לבית, גונב מפתחות הרכב וגונב הרכב כחלק "מהתעשייה המפוקפקת" של גניבת הרכבים, העברתם לשטחי הרשות הפלסטינית ומכירתם.
בע"פ 8597/03 יוסף אבו געפר נ' מד"י תק-על 2004(2), 1379 קבע בית המשפט העליון :
"עבירות של גניבת כלי רכב וסחר בהם הם צרה צרורה מבחינתו של הצבור הרחב וענישתם של העוסקים בכך צריכה ליתן ביטוי ממשי לחומרת המעשים ולשיקולי ההרתעה של עבריינים בכוח
".
בע"פ 71383/04נאמר:
"כבר נזדמן לנו לא פעם להביע את דעתנו בנושא מדיניות הענישה ראויה בעבירות רכב, ובמיוחד בעבירות של גניבת רכב, וכן על חוסר היחס, לעיתים - כמו בגזר הדין נושא ערעור זה - בין האמירות החמורות של בתי המשפט בגזר הדין לבין התוצאה האופרטיבית, היינו, לבין העונש הנגזר בסופו
".
בענייננו התמונה המצטיירת הינה כי הנאשם בחר לעסוק לפרנסתו בהתפרצות לבתים וגניבת רכבים ומכירתם ומכירת הרכוש שנגנב מתוכם, כדרך חיים. עוד עולה כי הנאשם כאמור לא נרתע, לא מהעובדה שמתלוננים כאמור באותה שעה נמו את שנתם ולא מגניבת כל רכוש שנמצא בבית וניתן למכירה בקלות ובכלל זה אקדח.
אכן ביחס לגניבת האקדח הרי יש בה משום חומרה מיוחדת, שהרי ברי שהנאשם גנב האקדח על מנת למוכרו לכל המרבה במחיר. מכאן שלא נרתע מגניבת נשק כאשר ברור שהדבר הינו לצורך מכירתו וכי מי שיקנה אותו יכול לעשות בו שימוש שלא כדין, כאשר המדובר בנשק חם- נשק קטלני ובכך יש כדי להעיד שלנאשם לא היו גבולות בביצוע העבירות.
