פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1161-04
05/07/2005
|
בפני השופט:
דינה מויאל
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד שרון
|
הנתבע:
שאדי בן חסן חואג'ה עו"ד לואי דיאב
|
גזר דין |
כללי
1. הנאשם הורשע ביום 20.6.05 עפ"י הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום כדלקמן:
(א) חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו- 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").
(ב) פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיפים 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין.
2. כתב האישום הוגש ביום 7.12.04.
3. עפ"י העובדות המתוארות בכתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום, היה הנאשם אסיר בכלא שטה. באותה עת, שהו יחד עם הנאשם בתא המאסר אסירים נוספים וביניהם שביט טנגיס (להלן:"
שביט") ודוד רוסטויב (להלן: "
דוד").
בתאריך 18.1.02 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, בתא המאסר, דקר הנאשם את שביט מספר דקירות ברגלו השמאלית, באמצעות דוקרן מאולתר (להלן: "
הדוקרן"). מיד לאחר מכן, דקר הנאשם את דוד באמצעות הדוקרן, בשתי ברכיו. כתוצאה מכך, נגרמו לדוד חתכים בברכיו והוא הועבר לחדר ניתוח לצורך טיפול רפואי.
במעשיו אלה, חבל הנאשם בדוד חבלה חמורה שלא כדין באמצעות נשק קר וכן פצע את שביט באמצעות נשק קר.
4. ביום 20.6.05 הודיעו הצדדים לביהמ"ש שהגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב האישום ויורשע על סמך הודאתו. הטיעון לעונש יהא חופשי וכל צד יטען את טיעוניו לעונש. המאשימה הודיעה שתטען לשנתיים מאסר מהם שנה במצטבר למאסר הנוכחי אותו מרצה כיום הנאשם, שהינו אסיר.
טיעוני המאשימה לעונש
5. המאשימה בטיעוניה לעונש טוענת שהעבירות אותן עבר הנאשם הינן עבירות חמורות. תופעת האלימות בכלל ותת תרבות הסכינאות בפרט הינה תופעה שבית משפט העליון נתן דעתו אליה. המאשימה מפנה בעניין זה בין השאר לע"פ 8040/04 וכן לע"פ 6720/04.
לטענת המאשימה, לחובתו של הנאשם מספר רב של הרשעות שבעיקרן מסוג האלימות נשוא כתב האישום. לטענת המאשימה, הסכין או הדוקרן, הינם דרך חייו של הנאשם לפתרון סכסוכים, להבעת עמדה, ובכלל.
6. המאשימה הגישה את המסמכים הבאים:
(א) גיליון הרשעות קודמות שסומן
ת/1.
(ב) כתב אישום וגזר דין בת"פ 4043/01 שלום נצרת; סומן ת/2. בגזר הדין מיום 21.11.01 נגזרו על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל ו- 13 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, בגין כל עבירת אלימות (למעט איומים).
(ג) כתב אישום וגזר דין בת"פ 4465/01 שלום חיפה; סומן ת/3. בגזר הדין מיום 26.7.01 נגזרו על הנאשם בין 20 חודשי מאסר ו- 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים בגין העבירות בהן הורשע (אלימות והחזקת סכין).
(ד) כתב אישום וגזר דין בת"פ 273/03 מחוזי נצרת; סומן ת/4. כתב האישום מתייחס לעבירות שבוצעו בחודש 10/03. בגזר הדין מיום 22.9.04 צורפו מספר תיקים והופעלו מספר עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד הנאשם (לרבות עונשי המאסר על תנאי עפ"י גזרי הדין ת/2 ו- ת/3). בית המשפט שם גזר על הנאשם 50 חודשי מאסר מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל, ו- 20 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים. כמו כן הפעיל בית המשפט את העונשים המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד הנאשם, סה"כ 33 חודשי מאסר, מתוכם גזר בית המשפט ש- 20 חודשים יופעלו במצטבר, והיתרה של 13 חודשים תופעל בחופף למאסר בפועל עפ"י גזר הדין שם, כך שסה"כ ירצה הנאשם 50 חודשי מאסר בפועל.
(ה) כתב אישום וגזר דין בת"פ 2509/02 שלום טבריה, סומן ת/5. בגזר הדין מיום 21.12.04 נגזרו על הנאשם 2 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים בגין עבירות אלימות.
7. לטענת המאשימה, ניתן ללמוד מגיליון ההרשעות שהנאשם נידון בעבר מספר פעמים ואולם בתי המשפט נהגו בו במידת רחמים, והנאשם שב לסורו. לטענת המאשימה, הנאשם מבצע עבירות בעוד מאסרים על תנאי תלויים כנגדו; לאישוש טענה זו אף הגישה את גזרי הדין ת/2 ו- ת/3 הנזכרים לעיל, מהם עולה כי בזמן ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, היו תלויים ועומדים כנגד הנאשם עונשי מאסר על תנאי כשהופעלו בהמשך בגדר ת"פ 273/03 הנ"ל.
8. המאשימה טוענת שיש להטיל על הנאשם שתי שנות מאסר מהן שנה אחת תוטל במצטבר למאסר הנוכחי. לטענת המאשימה עונש זה הינו מינימלי ולוקח בחשבון את השיקולים לקולא, לרבות העובדה שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי וכן העובדה שכתב האישום הוגש כשנתיים לאחר ביצוען של העבירות. מנגד עומדות חומרת העבירות והרשעותיו הקודמות של הנאשם, העובדה שהנאשם פגע בשני אנשים בארוע שכלל מספר דקירות, והעובדה שהעבירות בוצעו בין כותלי בית הסוהר. לטענת המאשימה, ככל שתטענה נסיבות אישיות בתורת נסיבות לקולא, יש ליתן להן משקל מועט שכן יש להעדיף את האינטרס הציבורי ואת הגורם ההרתעתי.