ביום 17/06/06, סמוך לשעה 08.00, חזר הנאשם מבילוי ליילי, כשהוא נוהג ברכב פרטי ועימו מספר צעירים: מרדכי בלכר, ארז להב
(להלן: "ארז") ורננה שכטר ז"ל
(להלן: "המנוחה").
הנאשם נהג ברכב כשהוא עייף, וסמוך לכניסה לקיבוץ עמיעד, נרדם, רכבו סטה לימין הכביש, עלה על המדרכה וירד ממנה. הנאשם איבד שליטה על הרכב, אשר המשיך להסתובב על הכביש, עד שחלקו האחורי פגע בעמוד תאורה, ובהמשך התהפך לתעלה בצד הדרך.
בעקבות התאונה, נהרגה המנוחה במקום. הנאשם ושאר נוסעי הרכב נפגעו, חלקם קשה, ונגרמו להם חבלות חמורות שהצריכו פינוי וטיפול חרום.
הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977,
(להלן: "חוק העונשין"), יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה, נהיגה במצב המונע שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך, עבירה לפי תקנה 26(1) ו - (4) לתקנות התעבורה, וסעיף 68 לפקודת התעבורה, וכן גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו - 38(2)(3) לפקודת התעבורה.
על פי הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים לטעון במשותף לעונש של 11 חודשי מאסר בפועל, כאשר ביחס ליתר רכיבי הענישה יטענו באורח חופשי.
הנאשם, יליד 1985, נשלח לקבלת תסקיר שרות המבחן, טרם גזירת עונשו.
שני הצדדים טענו בפני וביקשו לאמץ את ההסדר שהושג ביניהם, כמשקף את העונש ההולם בנסיבות העניין.
ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם, בנוסף על עונש המאסר בפועל, מאסר מותנה לעבירות בהן הורשע וכן עבירה של נהיגה בפסילה. כן ביקש להורות על פסילה בפועל של רישיון הנהיגה של הנאשם לשנים ארוכות, ולא פחות מ - 10 שנות פסילה, ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. עוד ביקש ב"כ המאשימה לחייב את הנאשם לשלם פיצוי למשפחת המנוחה ולארז, אשר נפגע בתאונה.
ב"כ המאשימה הדגיש את מדיניות הענישה בעבירות התעבורה הקטלניות, הקושי הנעוץ בכך שהעבריינים הינם במקרים רבים אנשים נורמטבים וחיוביים, והצורך להרתיע את הציבור, כדי להלחם בתאונות הדרכים.
עוד ציין ב"כ המאשימה כי הנאשם נהג ברשלנות גבוהה, שכן לא מדובר בעניין רגעי, אלא בהחלטה לנהוג למרות עייפותו.
ב"כ הנאשם הדגיש מצידו, כי הנאשם הוא אדם חיובי, ללא כל עבר פלילי, בן למשפחה חמה ותומכת, אשר לא היתה לו אף לא הרשעה בעבירות תעבורה. הנאשם, לדבריו, הודה ונטל אחריות למעשיו, כבר בהזדמנות הראשונה.
ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם שב ממסיבה, במהלכה לא שתה ולא עישן. הוא לא נהג במהירות העולה על המותר ולא ביצע עקיפה, אלא נתקל במהלך הנסיעה במדרכה ואיבד שליטה. במהלך התאונה פגע הרכב בעמוד תאורה, אשר הוצב סמוך לכביש, ללא מגן.
כמו כן, הפנה ב"כ הנאשם לתעוד הרפואי המעיד על כך שהנאשם עצמו נפצע קשה מאוד בתאונה, וכאשר ישתפר מצבו הבריאותי, יאלץ להשלים את שירותו הצבאי, ממנו שוחרר זמנית, בעקבות התאונה.
באשר לפיצוי הנפגעים, נטען כי מצבו הכלכלי של הנאשם איננו מאפשר לו לשאת בפיצוי, מה גם שבהיותם נפגעי תאונות דרכים, זכאים הנפגעים לפיצוי מחברת הביטוח, וחלקם אף קיבלו פיצוי מחברת הביטוח.
הסניגור ביקש עוד לאזן בין עונש המאסר בפועל שיוטל על הנאשם לבין רכיב הפסילה בפועל, ולא להחמיר עימו בתקופת הפסילה.
הנאשם הביע בפני את צערו הכן על מה שהתרחש, את סבלו ויסורו מאז התאונה, לקח אחריות מלאה להתרחשותה ולתוצאותיה ההרסניות וקיבל עליו את הדין.
תסקיר שרות המבחן, כצפוי, הינו חיובי ומפרט את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואורח חייו הנורמטיבי. הנאשם היה חיל בעת שהתרחשה התאונה, לאחר שסיים שתי שנות עתודה לתעודת הנדסאי ביוטכנולוגיה. דיווחי מפקדו מעידים על אדם אחראי, מסור ורציני השואף למצויינות ומפגין רעות כלפי חבריו.
גם בפני קצין המבחן לקח הנאשם אחריות מלאה למעשיו ולתוצאותיהם הקשות, והביע קושי להתמודד עם נטילת חיי האדם.
התסקיר מפרט בנוסף את השינוי שחל בנאשם מאז התאונה, ונסיונותיו להתמודד עם האירוע הטראומטי.