פתח דבר
בישיבה שהתקיימה ביום 26/08/10, הרשענו את הנאשם לאחר שמיעת הראיות בעבירות הבאות:
חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת - כשלוש שנים טרם מעצרו, הקימו הנאשם וחבריו ד'אפר, עומר וחארת חולייה צבאית עצמאית, אשר במסגרתה תכננו לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות.
ירי לעבר אדם או מקום - חודשים ספורים טרם מעצרו, הציע הנאשם לחברו ד'אפר לבצע ירי לעבר הישוב קדומים ואף מסר לו כדורים לשם כך. השניים נסעו יחדיו לקצה כפר קדום וממרחק של כ - 200 מ', ירו מספר כדורים לעבר הישוב קדומים.
קשירת קשר לפשע - כשישה חודשים טרם מעצרו, תכננו הנאשם וד'אפר לירות לעבר אזרחים ישראליים הנוהגים להשתמש בתחנת האוטובוס הסמוכה לכפר ג'נספוט, להורגם ולגנוב את כלי הנשק שברשותם. כחודשיים טרם מעצרו, הציע ד'אפר לנאשם וחבריו, לרצוח אזרח ישראלי בוואדי קאנה ולגנוב את נשקו. הנאשם וחבריו הסכימו, אך התוכניות הללו לא הבשילו לכלל מעשה של ממש.
גרימת מוות בכוונה - בתאריך 19/11/07, היה הנאשם שותף לירי אשר בוצע ע"י חברו דאפר מרכב בו נהג הנאשם, לעבר רכב בו נהג
עידן זולדן ז"ל (להלן - "
המנוח"), וזאת במטרה לפגוע בו ולגרום למותו. הירי בוצע ממרחק של כשלושה מטרים וגרם למות המנוח. לאחר מכן, ברחו הנאשם וחבריו מן המקום, אספו את תרמילי הכדורים מתוך הרכב והסתירו את הרכב והרובה, באמצעותו ביצעו את הירי האמור.
טענות הצדדים
התובעת הצבאית הדגישה, כי פעילותו הנפשעת של הנאשם החלה כ - 3 שנים טרם מעצרו, כאשר מטרת החולייה אותה הקים ובה היה חבר הייתה לגרום למותם של ישראליים, מטרה אשר הוגשמה, כאמור בפרט השישי. התובעת הדגישה את חלקו המשמעותי של הנאשם בביצוע העבירות בהן הורשע, וכן את העונש אשר נגזר על שותפו - ד'אפר בגין חלקו בגרימת מות המנוח ובגין עבירה נוספת שעניינה חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. נוכח מעשיו החמורים של הנאשם והעובדה כי קיפח את חייו של המנוח אך בשל היותו ישראלי, עתרה התובעת לגזור על הנאשם מאסר עולם לריצוי בפועל בגין גרימת המוות, וכן עונש נוסף ומצטבר בגין העבירות הנוספות בהן הורשע.
הסנגור עו"ד חביב לביב טען, כי אין לקשור בין זהותו הלאומית או הדתית של המנוח לבין הירי שבוצע לעברו. כמו כן גרס כי ממילא, חלקו של הנאשם משני לזה של חברו דאפר, אשר ביצע את הירי הקטלני. הסנגור ביקש שלא לגזור על הנאשם מאסר עולם בגין גרימת המוות אלא להסתפק בעונש קצוב בשנים, ולחילופין ביקש שלא לגזור עונש מצטבר נוסף בגין העבירות האחרות בהן הורשע.
הנאשם בחר שלא לומר דבר.
מידת העונש
מה ראוי, אם כן, להיות עונשו של הנאשם אשר ביצע את העבירה החמורה מכל. זו השאלה אשר עומדת לפתחנו.
העונש אשר קבע המחוקק לצידה של עבירת גרימת המוות בכוונה בסעיף 51 (א) לצו בדבר הוראות ביטחון (יו"ש) (מס' 378), תש"ל - 1970 (אשר היה בתוקף עת הוגש כתב האישום בתיק זה) הינו
"עונש מוות או עונש אחר, כפי שיורה בית המשפט" (יצויין כי לאחרונה, נכנס לתוקפו נוסח משולב ומעודכן של הצו, הקובע בסעיף 209 (א) עונש מוות על עבירה זו, או מאסר עולם באם העברה בוצעה במסגרת חבורה (סעיף 209 (ב)) - ראה צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יו"ש) (מס' 1651), התש"ע - 2009). כאמור עסקינן בעבירה החמורה מכל, אשר תוצאותיה בלתי הפיכות. הענישה הנלווית לעבירה זו, יש בה כדי ללמד כי המחוקק ראה להחמיר עם מי אשר ערב עצמו בגרימת מותם של אחרים. יחד עם זאת, ענישה הינה אינדיבידואלית ותקבע על פי מידת תרומתו של הנאשם לביצוען של העברות ובהתחשב בכלל הנסיבות.
הנאשם שבפנינו היה מעורב ברצח המנוח בדם קר, באכזריות רבה וללא רחם. המנוח, כפי שנטען ע"י התובעת, היה בן 29 ואב לילדים קטנים. הוא שילם בחייו עת עשה דרכו ברכבו, במקום ובזמן בו ניצבו הנאשם וחבריו כדי לממש את זממם ואת מטרתם הנפשעת לרצוח ישראלי באשר הוא. בהקשר זה, תמוהים עד מאוד דבריו של הסנגור בטיעוניו לעונש, אשר במחי יד, מבלי להניד עפעף ותוך הטחת האשמות שווא כלפי התובעת הצבאית, ניסה לנתק את הקשר הברור והבלתי ניתן להפרדה, בין מעשיו של הנאשם לזהותו הישראלית והיהודית של המנוח.
נוסף על כך, לא נוכל לקבל את טענת הסנגור לפיה חלקו של הנאשם משני לזה של חברו דאפר ולכן יש לגזור עליו עונש קצוב בשנים. לרצח האכזרי קדם תכנון מקדים, אשר נרקם במוחו של הנאשם במהלך מפגש עם חבריו. על להיטותו הרבה להוציא אל הפועל את תוכניתו הזדונית והבלתי אנושית, ניתן ללמוד מן העובדה לפיה הנאשם היה זה אשר סיפק את הכדורים לביצוע הירי ואף הציע לחבריו לבצע ירי לעבר כלי רכב ישראליים, הנוסעים בכביש הראשי בפונדוק. ללא ספק מדובר במחשבה מעוותת ומרושעת, אשר הובילה את הנאשם לבצע מעשה נפשע.
אף מן המעשים אותם ביצע הנאשם עובר לביצוע הרצח האמור, ניתן ללמוד עד כמה מחשבתו רעה ומעוותת, בניגוד לדימוי התמים אותו ניסה סנגורו להעניק לו. הנאשם כאמור, נטל חלק בביצוע ירי ממרחק לעבר ישוב ישראלי וכן ברקימתה של תוכנית לרצוח ישראליים בתחנת אוטובוס ובוואדי קאנה. העובדה כי הנאשם הקים יחד עם חבריו חולייה צבאית עצמאית אשר מטרתה כאמור ביצוע פיגועים נגד מטרות ישראליות, מעניקה למכלול מעשיו משנה חומרה ומחייבת התייחסות נפרדת והולמת.
לא אחת הביע בית המשפט הצבאי לערעורים דעה נחרצת כי בעבירות כגון דא, יש לנקוט בגישה מחמירה, שיהא בה משום הרתעה משמעותית. בע' איו"ש 60/02+61/02
יעקב זיד ועומר עטאטרה, נפסק בהקשר זה כך:
"על אלה הקמים להרוג ללא הבחנה לדעת כי מערכת המשפט תנהג עמם בכל חומר הדין, ואם לא יהיה בענישה מחמירה כאמור כדי להרתיעם, ולהביאם לשקול צעדיהם פעם ופעמיים קודם שייגשו להגשמת תוכניותיהם, הרי שיהיה בה, לכל הפחות, להרחיקם מן הציבור לתקופה ממושכת ובכך להסיר את הסכנה הצפויה מהם בהתהלכם חופשי."
בע' איו"ש 4/04
בכר אבו עביד
נ'
התובע הצבאי בית המשפט לערעורים בדחותו את הערעור ובאשרו את העונש אשר נגזר בערכאה דלמטה (2 מאסרי עולם מצטברים), פסק בנוגע לעונש הראוי כך:
" המערער הינו שותף מלא ופעיל במעשה הרצח ואינו יכול שלא לשאת באחריות ובענישה לתוצאות הקשות מאוד והכואבות. גם אם המערער עשה זאת עבור בצע כסף ולא מתוך אמונה ואידיאולוגיה, אין זה מעלה או מוריד. מקומו של אדם שפל כזה הינו מאחורי סורג ובריח לשנים ארוכות ואיננו רואים כל מקום או הצדקה להקל בצורה כלשהי בעונשו."
