1. במהלך שמיעת חקירתה הראשית של המתלוננת, גב' סלימה סעפאן (להלן: "
המתלוננת"), הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון, בגדרו חזר בו הנאשם מכפירתו בכתב האישום והודה בכתב אישום מתוקן מיום 20.9.07. באשר לעונש, הוסכם להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן ובמידה והתסקיר יהיה חיובי במובן הרחב של המילה, תבקש המאשימה, מבחינת רכיב המאסר, להטיל על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ולא תתנגד לריצויו בעבודות שירות; ובמידה והתסקיר יהיה שלילי, הטיעון לעונש יהיה פתוח מבחינת המאשימה והסניגור יהיה חופשי לטעון בכל מצב, כולל ביטול ההרשעה. עוד הוסכם בהסדר הטיעון, כי המאשימה תעתור לרכיבי ענישה נוספים כמו פיצוי למתלוננת.
בעקבות הודאתו בכתב האישום המתוקן מיום 20.9.07, הורשע הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 בצרוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
חוק העונשין") ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 בצרוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין.
2. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן מיום 20.9.07, בחודש אוקטובר 02 נישאה המתלוננת לנאשם; בחודש מאי 03, מועד מדויק אינו ידוע למאשימה, תקף הנאשם את המתלוננת בכל חלקי גופה בביתם בכפר יפיע. ביום 29.8.03 בשעות הצהריים, התגלע ויכוח בין הנאשם והמתלוננת בביתם, בנוגע לאופן לבושה של המתלוננת, במהלכו תקף הנאשם את המתלוננת בידיו בכל חלקי גופה, הלם בראשה באגרופים, משך בשערות ראשה וסטר על פניה. המתלוננת ניסתה להתגונן מפניו אך ללא הועיל. בשלב כלשהו, הרפה הנאשם ממעשיו ויצא להתפלל במסגד. המתלוננת ניצלה הזדמנות זו והזעיקה את אחיה, שיבוא לקחתה מן הבית. כעבור זמן קצר, הגיעו אל הבית אחי המתלוננת חאלד, אמה ובני משפחה נוספים. הנאשם חזר אל הבית ומשהבחין בהם פרצה קטטה בין הצדדים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נפצעה המתלוננת בידה ונגרמה לה המטומה באפה.
3. שירות המבחן בתסקירו מיום 7.2.08 לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. התסקיר מבוסס על שלוש שיחות שניהלה קצינת המבחן עם הנאשם, שיחה עם אשתו הנוכחית (הגב' סוזאן) ושיחה עם גרושתו, גב' סלימה המתלוננת. קצינת המבחן עמדה על נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו בן כ- 31 נשוי בשנית ואב לשלושה ילדים; אביו נפטר לפני כ- 26 שנים מהתקף לב (כשהנאשם היה בן 5 שנים) ואמו נפטרה לפני כ- 14 שנים מסרטן. הנאשם נשר מבית הספר לאחר 10 שנות לימוד בלבד בשל חוסר עניין ומוטיבציה ללימודים והחל לעבוד בעבודות מזדמנות. כיום עובד הנאשם עם אחיו בתור נהג משאית ועובד בניין. הנאשם התחתן עם המתלוננת לפני כ- 6 שנים וממנה נולד לו בן המתגורר עם המתלוננת. הנאשם התגרש מהמתלוננת לאחר שנתיים מהנישואין שלהם ולפני כ- 3 שנים התחתן עם גב' סוזאן וממנה נולדו לו שתי בנות.
גב' סוזאן תארה את הנאשם בפני קצינת המבחן כבעל וכאב אכפתי וחם וכן תארה אוירה זוגית חמה ואוהבת.
המתלוננת תארה בפני קצינת המבחן מסכת של אלימות מינית, רגשית, פיזית וכלכלית שחוותה במהלך השנתיים בהן היתה נשואה לנאשם. המתלוננת ציינה, כי מאז הגירושין וקביעת הסדרי הראיה לגבי בנם המשותף, לא יצר הנאשם קשר כלשהו עם המתלוננת אך למרות זאת היא עדיין חוששת ממנו. הנאשם הדגיש בפני קצינת המבחן, כי עיקר הויכוחים ביניהם נבעו בשל התנהגותה של המתלוננת אשר נתפסה בעיניו כ"חופשיה יתר על המידה" במיוחד צורת לבושה ויציאתה מהבית מבלי לבקש את רשותו. עוד ציין הנאשם, כי עם גרושיו מהמתלוננת הוא סיים פרק קשה בחייו.
קצינת המבחן ציינה, כי הנאשם אינו מקבל אחריות לעובדות המצויינות בכתב האישום.
להערכת קצינת המבחן, הנאשם הינו בעל תפיסת עולם שמרנית מאוד, שאינו מחובר להתנהגותו האלימה עד כדי הכחשתה. קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם אינו מסוגל לגלות יחס אמפטי כלפי הזולת והפגיעה שלו כשהוא רואה את הדרך בה הוא מסוגל לממש את רצונותיו מהאחר הינה באמצעות כפייה והפעלת אלימות, כשהוא במקביל מחפש לגיטימציה דתית להתנהגותו האלימה וצרכיו בשליטה. קצינת המבחן הוסיפה וציינה, כי חוסר התחברותו של הנאשם לכל האמור לעיל, מעלה תמונה של אדם שאינו יכול להוות שותף מתאים לתהליך טיפולי ועל כן לא באה בהמלצה טיפולית לגביו. עוד ציינה קצינת המבחן, כי להערכתה, הסיכוי שהנאשם יתחבר למעשיו יהיה אולי על ידי ענישה חיצונית שתמחיש לו את חומרת ומשמעות התנהגותו.
4. לנוכח האמור בתסקיר, נתגלעה מחלוקת בין באי כוח הצדדים בשאלה אם מדובר בתסקיר חיובי "במובן הרחב של המילה" או שמא מדובר בתסקיר שלילי. בעוד שב"כ המאשימה סברה שמדובר בתסקיר שלילי, סבר ב"כ הנאשם, שמדובר בתסקיר חיובי במובן הרחב של המילה (היינו, שמדובר באופן כללי באדם נורמטיבי) וביקש לכבד את הסדר הטיעון.
5. דרכי אינה כדרכם של באי כוח הצדדים, שהינם חופשיים להשקיף על התסקיר ולראות אותו או חלקים ממנו באספקלריה חיובית או באספקלריה שלילית. לא התוית שתינתן לתסקיר (חיובי במובן הרחב של המילה או שלילי) היא אשר תקבע את העונש. נפסק לא אחת, כי ההחלטה בדבר הענישה היא בסמכותו הבלעדית של בית המשפט. מתפקידו של בית משפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל, חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה וכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. יחד עם זאת, בית המשפט אינו מתעלם מתוכנו של התסקיר ומהמלצתו של קצין המבחן אך אלה אינם אלא שיקול, אם כי שיקול חשוב, במכלול שיקוליו של בית המשפט.
6. ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה לעונש על חלקים נרחבים מתוכן התסקיר בהדגישה, כי הנאשם אינו מחובר להתנהגותו האלימה, הוא אף מכחיש אותה ונמנע מלהתבונן באחריות שלו ובחלקים שלו בדינמיקה הזוגית אשר ניהל עם המתלוננת. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם איננו מסוגל לגלות יחס אמפטי כלפי הזולת והוא מחפש לגיטימציה דתית להתנהגותו האלימה ולצרכיו בשליטה. ב"כ המאשימה חזרה על האמור בתסקיר באשר לסוגי האלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת וביקשה לראות בדברי המתלוננת בפני קצינת המבחן כהצהרה על פי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א - 2001 בהדגישה, כי המתלוננת עדיין חוששת ממנו.
ב"כ המאשימה חזרה והדגישה את חומרת העבירה, שהינה עבירת אלימות במשפחה הכוללת חבלה של ממש וביקשה להעביר מסר ברור לציבור בכלל ולנאשם בפרט לפיו, כל מי שנוקט באלימות כלפי בת זוגו ראוי לענישה חמורה הכוללת רכיב של מאסר בפועל וזאת כדי להגשים את האינטרס הציבורי ולגמול לנאשם לפי חומרת מעשיו. ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, כי עבירות מסוג זה הן עבירות הראויות להוקעה ולסלידה אשר הפכו לנגע שפשה בחברה והאמצעים שיש לבית המשפט לנסות ולעקור את התופעה האמורה הוא, בין היתר, בדרך של החמרה בדינם של נאשמים ומתן משקל ראוי לגורם ההרתעה.
ב"כ המאשימה המשיכה וטענה, כי הנאשם לא גילה אחריות על מעשיו ואף שירות המבחן סבר, כי הוא אינו יכול להיות שותף מתאים לתהליך טיפולי.
ב"כ המאשימה ציינה, כי לחובת הנאשם הרשעה מאוחרת יותר (עבירה מיום 11.4.05) בגין ביצוע עבודות בלא היתר (ת/2) וביקשה לגזור עליו מאסר בפועל של ממש, מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, קנס ופיצויים למתלוננת.
7. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בהודאת הנאשם בשתי העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, בהדגישו, שמדובר בעבירות שהינן בסמכותו העניינית של בית משפט שלום, שאינן נמצאות במדרג עבירות האלימות במשפחה החמורות ביותר. עוד טען ב"כ הנאשם, כי מדובר בעבירות שבוצעו בשנת 03 כאשר כתב האישום הוגש רק בשנת 06 כעבור כשלוש שנים. מאז ביצוע העבירות חלפו להן כ- 5 שנים שבמהלכן לא הוגשו נגדו תלונות כלשהן דבר המצביע על כך שמדובר באדם נורמטיבי. הסניגור המשיך וטען, כי משהזמינה המתלוננת את אחיה ואמה ובהמשך הצטרף אליהם גם בן דודה, שארבו לו בביתו, נעלו אותו בחדר השינה ותקפו אותו עם מקלות, מוט ברזל וסכינים ובעקבות הדקירות נזקק הנאשם לאשפוז למשך שלושה ימים. הסניגור תמך את טיעוניו הן בכתב האישום שהוגש כנגד ארבעה נאשמים בבית משפט השלום בנצרת (נ/1), הן בתמונות המתארות את פגיעותיו של הנאשם (נ/2) והן בסיכום המחלה (נ/3). הסניגור הוסיף וטען, כי המתלוננת לא עשתה מאומה כדי להפסיק תקיפתו של הנאשם על ידי בני משפחתה. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי הנזק שנגרם לנאשם בעקבות תקיפתו על ידי בני משפחתה של המתלוננת, עולה בהרבה על הנזק שנגרם למתלוננת בעקבות תקיפתה על ידי הנאשם, שכן הנאשם נדקר מספר דקירות בסכין וננשך בלחיו על ידי אמה של המתלוננת, כאשר הנזק שנגרם למתלוננת הוא מזערי ביותר כפי שמשתקף בכתב האישום המתוקן. במסגרת אותו ארוע הותקף בסכין ובמוט ברזל גם אחיו של הנאשם, זועבי איימן. אליבא דטענת הסניגור, המדובר בארוע שבמהלכו נקמה משפחתה של המתלוננת בנאשם ובאחיו על רקע תקיפתה של המתלוננת באותו יום.
לטענת הסניגור, לנאשם הרשעה מאוחרת אחת בעבירת תכנון ובניה, שאין לה קשר לחוק העונשין ולעבירות האלימות. הנאשם עובד כנהג משאית ואשתו הנוכחית ציינה בפני קצינת המבחן, שמדובר בבן זוג אכפתי וחם, דבר המעיד, כך לטענת הסניגור, על מערכת יחסים כושלת וספציפית עם המתלוננת ולא על אדם אלים לסביבתו.
הסניגור הוסיף וטען, כי מאז הארוע נשוא כתב האישום נפרדו בני הזוג ובשנת 04 הם התגרשו ומאז אין שום קשר ביניהם למעט הסדרי ראיה של בנם המשותף; הנאשם נישא בשנית ולו שתי בנות.
בשל כל אלה, מבקש הסניגור להסתפק בהטלת מאסר מותנה.
8. כמו כן, שמעתי את דברי הנאשם, שהביע צער על מה שקרה.
