1. ביום 18.4.04 הגיע הנאשם לבית הוריו, שם פגש באחותו מיכל ז'נו
(להלן:"המתלוננת"). על רקע טענותיו של הנאשם כנגד אחות אחרת, החל לצעוק על המתלוננת והיכה אותה באגרופו בפניה. כתוצאה ממעשה זה נפלה המתלוננת ושתי שיניה העליונות זזו ממקומן, כך שלא היה מנוס מלעוקרן. למתלוננת נגרמו גם כאבים עזים, נפיחות באפה וסחרחורות.
לאחר שהוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין המעשים המפורטים לעיל, ובמסגרת בקשת המאשימה לעוצרו עד לתום ההליכים כנגדו, הורה בית המשפט (ביום 17.5.04) על שחרורו בתנאים מגבילים, ביניהם חיובו של הנאשם לשהות בשעות הערב בביתו ולהמנע מיצירת כל קשר עם אחותו והוריו.
הנאשם הפר את תנאי השחרור; בכך שהגיע מספר פעמים אל בית הוריו וניצל הזדמנויות אלה כדי לקלל את המתלוננת, לצעוק ולאיים עליה שאם ישלח למאסר הוא ימרר את חייה וירצח אותה לאחר שחרורו.
ביום 31.10.04 פנה הנאשם אל המתלוננת וביקש ממנה כי תשקר בעדותה ותאמר שהיא רק נדחפה על ידי הנאשם ונפלה, ולא הוכתה במכת אגרוף. הנאשם חזר על בקשה זו מספר פעמים וגם ביקש מהמתלוננת שתחזור בה מתלונתה.
בנוסף, בעת היותו משוחרר, ולאחר התאריך 8.9.04, כתב הנאשם מכתב על דעת עצמו, ללא הרשאה מן המתלוננת ומיען אותו לפרקליטות מחוז הצפון בנצרת עילית. במכתב זה ביקשה כביכול המתלוננת לסייע לנאשם והצהירה כי סלחה לו. כאמור, המכתב ושליחתו נעשו על ידי הנאשם תוך שהדברים נחזים להיות דברי המתלוננת, וזאת לא על דעתה ושלא בהסכמתה או בידיעתה.
2. הנאשם הודה בעובדות אלו לאחר שתוקן כתב האישום והורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333+335(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977
(להלן:"חוק העונשין"), הדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
3. הנאשם, יליד 1958, רווק, מתגורר בגפו, על אף מוגבלותיו, ובשל מחלת הסוכרת ממנה הוא סובל הוא הועסק במשקם במשך שלוש השנים האחרונות. לפני כן, שירת שירות מלא בצה"ל כנהג משאית ועבד במרפדיית רכב.
הנאשם סובל ממחלת נפש הנמצאת כעת ברמיסיה. מחוות הדעת שניתנו לאחר שהופנה לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי בהתאם לסעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1991, עלה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, לא פעל מתוך תכנים פסיכוטיים והבחין בין טוב לרע בעת ביצוע העבירות, אך נזקק לטיפול תרופתי ומעקב.
כמפורט בחוות הדעת הראשונה של הפסיכיאטר המחוזי שניתנה ביום 13.5.04
(להלן:"חוות הדעת"), במשך 20 שנה טופל הנאשם בתחום הנפשי במסגרת אמבולטורית ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית. במהלך תקופה זו לא הקפיד על מעקב וטיפול סדיר. לראשונה אושפז ונבדק במסגרת ההליכים בתיק זה. הומלץ על טיפול אמבולטורי בתנאי כפייה.
בעניינו של הנאשם נתקבלו גם תסקירי שרות המבחן אשר בחן אפשרות לשילובו בקבוצה טיפולית לגברים אלימים. בסיכומו של דבר, לאחר שהוברר כי אינו נוטל תרופותיו כסידרן נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית בקובעו כי אין לשרות כלים להתמודד עם בעיותיו של הנאשם.
4. בטיעוניה לעונש, ואף שהיא מודעת למצבו המיוחד של הנאשם מבקשת המאשימה להטיל עליו עונש של מאסר בפועל, להפעיל את עונש המאסר המותנה, גם אם בחופף, ולהטיל עליו קנס ופיצוי למתלוננת, שעלות הטיפול בשיניה מגיע ל - 2,800 ש"ח.
המאשימה מדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם אשר כוונו כלפי אחותו שאף היא בעלת אישיות מיוחדת, משמע סובלת מקשיים אישיים בדומה לנאשם ומועסקת על ידי המשקם. בכך הוסיף הנאשם לצרותיה וסיבלה של אחותו שמצבה הכלכלי מאד ולא יאפשר לה לטפל בשיניה לאחר הנזק שגרם להן הנאשם. עוד מציינת המאשימה את העובדה כי הנאשם המשיך להטיל את פחדו על המתלוננת גם לאחר שהתלוננה כנגדו.
המאשימה מפנה לעברו של הנאשם, שביצע כבר עבירות אלימות ולכך שהעונשים שהוטלו עליו בעבר ולא הועילו להרתיעו מלחזור ולבצע עבירות אלימות למרות שתלוי ועומד כנגדו עונש של מאסר מותנה בן 9 חודשים.
עוד צוין לחומרא כי העבירות נשוא האישום השני בוצעו בזמן שהנאשם היה משוחרר בתנאים מגבילים, הנאשם ממזער את מעשיו ואינו לוקח אחריות מלאה עליהם, הוא אינו מקפיד ליטול את תרופותיו, ולאור תסקיר שרות המבחן אין המלצה טיפולית ביחס אליו.
5. ב"כ הנאשם מבקש להתחשב במגבלותיו ואישיותו של הנאשם בעת גזירת עונשו, להמנע ממאסרו, להאריך את תקופת התנאי ולהעמידו בפיקוח שרות המבחן.
הסניגור טוען לזכותו של הנאשם כי מיד לאחר מעצרו, ב - 19.4.05 הוא הודה במעשים שיוחסו לו, הביע צער וטען כי הדבר נעשה ברגע של חולשה. לטענתו, לא מדובר בהודאה מן הפה אל החוץ אלא בנטילת אחריות ממשית. הנאשם חסך עדותה של המתלוננת שמצבה הנפשי בעייתי וקשה, ובכך מנע ממנה סבל גדול יותר.
לעמדת הסניגור, מצבו של הנאשם מתערער כל אימת שהוא אינו נתון תחת פיקוח והשגחה של שירותי בריאות הנפש ואינו נוטל את הטיפול התרופתי. על כן, הוא מבקש לקבל את המלצת שירות המבחן ולחייב את הנאשם בטיפול תרופתי. הסנגור מציע כי על אף ששרות המבחן לא הציע זאת, יקבע בית המשפט פיקוח על הנאשם שיעשה על ידי שרות המבחן.
6. כאמור, הנאשם הינו כבן 58. שתיים מאחיותיו סובלות מפיגור שכלי, ביניהן המתלוננת (כך עולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית).
עברו הפלילי של הנאשם מעיד כי כבר בשנת 1988 סבל מהתפרצויות אלימות ומאז הורשע במספר לא מבוטל של עבירות אלימות, לרבות תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, והיזק לרכוש במזיד (במספר הזדמנויות). הנאשם מהווה מטרד של ממש, ואף מסכן את שלום משפחתו הקרובה ושכניו. פרט לאחותו, קורבן אלימותו בעבירה הנוכחית, תקף הנאשם בעבר את אביו וגרם נזק לרכוש שכנתו, (במספר הזדמנויות).
