כב' השופט רס"ן שחר גרינברג
א.
כללי
1. ביום 12/12/10 הורשע הנאשם, לאחר משפט הוכחות, בגרימת מותם בכוונה של יוסף עטייה ז"ל ואריאל בודה ז"ל (
פ"א 1,2); בניסיון לגרימת מותם בכוונה של אורן דרור, אפרים סטריק ומאיר הלוי (
פ"א 3); בניסיון לגרימת מוות בכוונה של נוסעי כלי רכב ישראלי באוקטובר 2007 (
פ"א 4); ובניסיון לגרימת מותם בכוונה של להב יוגב, חנה רפאלי, אולין ימין, יבגני אברמסון, אריה בורנשטיין, עזרא רפאלי, פאדי טנטש ואחיו חד'ר ועוד אחרים ששמם לא צויין בכתב האישום
(פ"א 5-10).
2. על פי הכרעת הדין, נקבע כי הנאשם ביצע את העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, כשותף, בהתאם לאמור בסעיף 201 (א)(2) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מספר 1651), התש"ע-2009 (להלן:
הצו).
3. בהכרעת הדין קבענו כי הנאשם היה מעורב בשלושה פיגועים, כמפורט בכתב האישום:
·
בפיגוע בצומת זעתרה - ביום 7/1/05, שימש כתצפיתן ומתריע מפני הגעת כוחות הביטחון;
·
בפיגוע בשכונת השומרונים - באוקטובר 2007, שימש כנהג בכלי הרכב ממנו בוצע ירי לעבר כלי רכב ישראלי;
·
בפיגוע בצומת אריאל - בשלהי אוקטובר 2007, שימש כנהג בכלי הרכב ממנו בוצע הירי לעבר כלי רכב ישראלים
. כמו כן, בפיגוע זה, היה הנאשם מעורב ברכישת כלי הרכב, העמסת שקי הקמח שבתוכם הוסלקו כלי הנשק על כלי הרכב, הזמנת מונית שתאסוף את המעורבים לאחר הפיגוע, מילוי בקבוק בנזין ושריפת כלי הרכב המעורב בפיגוע.
ב.
טענות הצדדים
4. ביום 14/12/10 טענו הצדדים בפנינו בעניין העונש שראוי להיגזר על הנאשם.
טיעוני התביעה לעונש
5. התובע המלומד, פתח את טיעוניו לעונש בתיאור הקורבנות, יוסף עטיה ז"ל ואריאל בודה ז"ל, בציינו כי משפחותיהם לא יכלו להגיע לדיון, והוא ביקש לשמש להם כפה. התובע תיאר את אריאל בודה ז"ל וסיפר כי האחרון היה חניך ומדריך בתנועת בני עקיבא, קצין בצה"ל, מתנדב, בעל מודעות חברתית מפותחת שאהב את הארץ. אריאל בודה ז"ל נפצע אנושות בפיגוע, ובמשך 9 חודשים הטלטל בין חיים ומוות עד שנפח את נשמתו.
6. יוסי עטיה ז"ל, קורבן נוסף, היה חברו למכינה הקדם צבאית של אריאל בודה ז"ל, גם הוא היה חניך ומדריך בתנועת בני עקיבא, היה ספורטאי מצטיין, אהב את הארץ, שירת כחובש בצנחנים, ונהרג בפיגוע בצומת זעתרה מספר ימים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-21.
7. עוד ציין התובע כי מספר שנים לאחר הפיגוע בצומת זעתרה, היה הנאשם שותף לפיגועים נוספים, שגם בהם היה מודע היטב לפרטי הפיגוע. בפיגוע הירי לעבר כביש השומרונים, אך בנס לא נפגע איש. בפיגוע בצומת אריאל, לא הסתפקו הנאשם וחבריו בפציעתו הקשה של להב יוגב והמשיכו בקציר דמים, בשורה ארוכה של פיגועי ירי במהלך הנסיעה ממקום הפיגוע הראשון. בכל פעם שעבר כלי רכב ישראלי, בוצע ירי מכלי הרכב בו נהג הנאשם לעבר כלי הרכב שהתקרבו.
8. ממעשיו של הנאשם ניתן ללמוד כי מילא את תפקידו בנאמנות ודקדקנות והיה זרוע חשובה ומהותית של החוליה המפגעת, ולפיכך אחראי בצורה מלאה לתוצאה הקטלנית. נחישותו והתמדתו בניסיון לפגוע, לקטול חיים של חפים מפשע פעם אחר פעם, ללא רתיעה, צריכה להתבטא בעונשו.
9. התובע התייחס לגילו של הנאשם בעת ביצוע הפיגוע בצומת זעתרה, בינואר 2005, עת היה הנאשם כמעט בן 17, וציין כי לגילו של הנאשם אין רלוונטיות לנסיבות הספציפיות בתיק זה. זאת, ראשית, מאחר והנאשם לא היה קטין על פי דיני האזור ואין קיימת מגבלה בחוק או בפסיקה המחייבת סטייה מעונש מאסר עולם, שיש להטיל על מי שהורשע ברצח. בעניין זה הפנה התובע המלומד ל- ע' 1822/09; ע"פ 1583/91, שם הוטלו עונשי מאסר עולם על קטינים. התובע הדגיש כי לאור חזרת הנאשם על מעשיו, אין מקום לראות בהם כמשובת נעורים, מאחר ושב לבצעם גם לאחר שמלאו לו 18 שנים.
10. התובע הפנה אף לרמת הענישה שנקבעה בתיקיהם של שותפיו של הנאשם, אשר הורשעו בשותפות למעשי הרצח בהם הורשע הנאשם, והוטלו על כל אחד מהם עונשי מאסר עולם במצטבר בגין כל אחד ממעשי הרצח וכן עונשי מאסר נוספים בגין עבירות הניסיון לגרימת מוות בכוונה.
11. התובע ציין כי אין מקום לתת משקל לחלקו היחסי של הנאשם בפיגוע בזעתרה, הגם שעזב את המקום ממנו תצפת בטרם בוצע הירי, מאחר כי בשלב זה סיים את תפקידו וממש את חלקו בהוצאת הפיגוע לפועל בצורה מלאה. מדובר בחבורה מאורגנת ואין לתת משקל שונה לעניין העונש בין מי שלחץ על ההדק לבין מי שהיה שותף מלא והשתתף בפיגוע בתפקיד אחר.
12. לפיכך, ביקש התובע כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש מאסר עולם בגין כל אחד ממעשי הרצח של שני הקורבנות, וכן עונש מאסר עולם נוסף בגין אותה שורה ארוכה של ניסיונות לגרימת מוות בכוונה בהם הורשע, בהתאם להלכה שנקבעה ב- ע' איו"ש 120/02 וב- ע' איו"ש 1800/05. בסיכום טענותיה, ביקשה התביעה כי בית המשפט יטיל על הנאשם 3 מאסרי עולם במצטבר.