1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין; נסיון לשוד, לפי סעיף 403 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ו-עבירות בנשק -נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.
נסיבות ביצוע העבירות פורטו באריכות במסגרת הכרעת הדין ודי אם נציין במסגרת זו, כי בבוקרו של יום 24/11/04, קשרו הנאשם ושניים אחרים (זוהיר בן מחמוד אלטרבין המכונה אלע'ול ו-סלימאן אלטרבין, להלן: "השותפים") לשדוד, באותו ערב, את חנות המכולת של משפחת אבו-גרארה שבשגב-שלום. השלושה תכננו, שבמהלך השוד יהיה הנאשם חמוש בתמ"ק עוזי, ובהמשך הצטיידו שני השותפים באקדחים.
קבענו בהכרעת הדין, כי במהלך תכנון השוד ותוך כדי קשירת הקשר, היו הקושרים מודעים לאפשרות, שייתכן וישתמשו בנשק וכי אנשים עלולים להיפגע ולההרג מהנשק שברשותם, והנאשם אף אמר לשותפיו
"תנסו לבצע שוד מבלי שיהיה הרוגים".
את השעות שעד ביצוע השוד, במהלך יום ה-24/11/04, בילו השותפים יחדיו (עם הפסקות קצרות), בין היתר בעישון "גראס". לאחר מכן, הצטיידו ב-6 שקיות ניילון, שהנאשם הביא מביתו כדי לכסות את נעליהם, בכאפיות לכיסוי הפנים ובכפפות, שהביאו מביתו של סלימאן, והמתינו באוטובוס ישן, שנמצא בטווח ראיה של חנות המכולת, עד ליציאת הקונים האחרונים מהחנות.
בסביבות השעה 23:40, נכנסו שלושת הקושרים לחנות המכולת ושם נתקלו בשניים מבני משפחת אבו-גרארה ובאדם נוסף, שהתארח אצלם באותו יום. הקושרים נכנסו לחנות, כאשר כלי הנשק שבידיהם (ובהם תחמושת "חיה") שלופים, ואלע'ול דחף את הנוכחים בחנות אל החלק הפנימי של החנות, הצמיד נשק לראשיהם והורה להם, יחד עם האחרים, לשכב על הרצפה. הנאשם דרש מהנוכחים שיביאו את הכסף, ואחד מהנשדדים אמר לשודדים, שיקחו מה שהם רוצים. הנאשם וסלימאן עשו סיבוב בחנות ולא מצאו מה לקחת, ואז ניגש הנאשם לדלת, שמקשרת בין החנות לבין בית משפחת אבו-גרארה, וניסה להכנס לבית המשפחה, תוך שהוא מכה בדלת בחוזקה. הדלת, שהיתה נעולה מהצד השני, לא נפתחה והנאשם דרש מהנוכחים לקרוא לאבי המשפחה כדי שיביא את כל הכסף.
בשלב זה, יצא הנאשם אל מחוץ לחנות ושם נתקל במוסא אבו-גרארה (להלן: "מוסא"), אחד מבני משפחת אבו-גרארה, שהתעורר מהרעשים שהיו בחנות ויצא החוצה כדי לברר במה מדובר. מוסא החל לזרוק אבנים על הנאשם, והנאשם, בתגובה, ירה לכוונו של מוסא כדור אחד, למרות שנשקו היה על מצב "אוטומט", וזאת מאחר והיה לו מעצור בנשק. בשלב זה, הצטרף סולימאן אל הנאשם ושניהם החלו לברוח מהמקום.
אלע'ול, שנשאר בחנות כשהוא מצמיד את נשקו לראשי הנשדדים, שמע את הירי מבחוץ, וכדי לצאת החוצה, לקח את אחד מהנוכחים (קטין יליד 1988), כשהוא מצמיד אקדח לראשו, עד לדלת החנות, ושם דחף אותו חזרה לחנות וברח החוצה. מחוץ לחנות, פגש אלע'ול את האני אבו-גרארה (להלן: "האני" או "המנוח"), שאף הוא יצא מהבית כדי לבדוק מה קורה בחנות. האני החל להימלט מפניו של אלע'ול, וכאשר היה עם גבו אל אלע'ול - ירה בו אלע'ול ונמלט מהמקום. האני נפגע מהירי ונהרג במקום.
גם מוסא נפגע מירי, אך אין מחלוקת, שלא נפגע מנשק העוזי שהיה בידיו של הנאשם. מזלו של מוסא שפר עליו יותר ממזלו של האני והוא נפגע בעכוזו והחלים לאחר טיפול בבית החולים.
עוד קבענו במסגרת הכרעת הדין, כי הנאשם היה בבחינת שותף מלא, מבצע בצוותא, לכל העבירות שבהן הורשע. כן קבענו, כי היות והנאשם ושותפיו היו מודעים לאפשרות של קטילת אחד (או יותר) מהנשדדים תוך כדי ביצוע עבירת השוד - אזי אין מקום לתחולת הוראת סעיף 34א לחוק העונשין, ואחריותו של הנאשם בגין עבירת הרצח נקבעה על פי דיני השותפות הרגילים, מבלי שתהיה אפשרות להטיל על הנאשם עונש קל ממאסר עולם בגין עבירת הרצח.
2. בטיעוניה לעונש, ביקשה התובעת המלומדה, עו"ד אברהם, כי נטיל על הנאשם, בנוסף לעונש מאסר העולם שיש חובה להטילו בגין עבירת הרצח, גם מאסר נוסף, במצטבר, בגין פציעתו של מוסא. לדבריה, אין היא מבקשת עונש מצטבר גם בגין עבירות נסיון השוד, קשירת הקשר והחזקת הנשק שביצע הנאשם, אך לדעתה, כאשר מדובר בשני נפגעים שונים - האני המנוח ומוסא שנפצע - יש מקום להטיל בגין פציעתו של מוסא עונש מאסר נוסף במצטבר, כדי לתת ביטוי לערך הקדוש של חיי האדם, שלומו וגופו.
3. הסניגור המלומד, עו"ד תוסיה-כהן, סבר שהיה מקום להחיל במקרה זה את הוראות סעיף 34א(ב) לחוק העונשין, אולם נוכח קביעתנו בהכרעת הדין בעניין, הסתפק בטיעוניו לעונש בבקשה לחפוף את העונשים האחרים, שיוטלו על הנאשם, לעונש מאסר העולם שיוטל עליו.
הסניגור הוסיף וטען, כי הנאשם חסר הרשעות קודמות, נשוי ואב לשלושה ילדים. לדבריו, היתה לנאשם השפעה ממתנת על שותפיו, כאשר ביקש מהם שלא יבצעו ירי לעבר אנשים במהלך השוד, ומאחר ולא היה המבצע בפועל של עבירת הרצח - השתת עונש מאסר במצטבר תחטיא את מטרת הענישה.
4. הנאשם פנה אף הוא לביהמ"ש וביקש לגזור עליו עונש קל. לדבריו, הוא מצטער על מה שהיה וביקש "
תתחשבו בי".
5. פסקי דין רבים דנים בשאלה, אשר הועמדה לפתחנו: האם מדיניות ענישה ראויה מצדיקה צבירת עונשים, מקום שהעונש העיקרי הוא מאסר עולם, שמוטל בגין עבירת רצח. בעניין ע"פ 2948/03
אולג ברזובסקי ואח' נ' מ"י, (פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה מיום 20/6/05) קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כדלקמן:
"
בענין זה מתנגשים שיקולים וערכים שונים. מחד, מגמות ההרתעה והגמול מושכות לכוון החמרה בדין על דרך צבירת עונשים, מקום שבוצעו מספר עבירות חמורות, אשר כל אחת מצדיקה ענישה נפרדת, ובכללן עבירה של קטילת חיי אדם... מן הצד האחר, ערך האדם כבן אנוש וערך השיקום בענישה, שרירים וקיימים גם לגבי הקשים שבעבריינים ובכללם רוצחים, וגם בעניינם יש משקל לערך החברתי - מוסרי המבקש להותיר לכל אדם, באשר הוא אדם, פתח תקווה לחופש ולחיים חדשים. ערך זה, אינו מתיישב עם צבירת עונשים לעונש מאסר עולם המוטל על אדם, שמשמעותה עלולה להיות, כי לעולם לא יצא לחופשי. ההכרעה בכוחות נוגדים אלה, תלויה בנסיבות המקרה, בטיבו של העבריין, באופיין של העבירות וברקע לביצוען... " (שם בסעיף 21 לפסק הדין).
בע"פ 6841/01
יוסף ביטון נ' מ"י (פסק דינו של כב' השופט חשין, שניתן בתאריך , 9/10/02, פורסם בפדאור 05[15]162), חזר כב' השופט חשין על דבריו
בפרשת פופר [ע"פ 1742/91
, פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5)289] לפיהם, מבחינה מושגית, כדרך הטבע, אין אפשרות להטיל עונשי מאסר עולם מצטברים. ואולם, כאשר עבריין פוגע ביותר מאדם אחד "
לא נוכל לבטא את עומק הזוועה שבמעשהו... אלא אם נטיל עליו עונשים מצטברים". רק במקרים חריגים, קבע, לא יגזרו עונשי מאסר עולם מצטברים על מי שקטל יותר מנפש אחת. ומקום שהרוצח אך פגע בנפש נוספת, הגם שלא קטל אותה - תחול אותה מדיניות הענישה.
6. ובמקרה שבפנינו, נוכח כל האמור לעיל, ולאור הפגיעה שנפגע מוסא תוך כדי ביצוע עבירת נסיון השוד, בנוסף לרציחתו של האני, אנו סבורים, כי האינטרס החברתי שבמיצוי הדין עם עבריינים המבצעים עבירות כה חמורות ופוגעים בערך החיים, שלמות הגוף והקניין, מצדיק ענישה נפרדת ומצטברת בגין הפגיעות השונות שנגרמו להאני המנוח מחד, ולמוסא מאידך. אין הצדקה מוסרית למהול את העונשים האחד בשני באופן שלא ינתן ביטוי עונשי נפרד לכל אחת מהפגיעות.
אשר על כן אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
1. בגין רציחתו של האני אבו-גרארה וביצוע העבירות הנלוות של קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לשוד ונשיאת נשק, אנו דנים את הנאשם לעונש של מאסר עולם.
