א. הכרעת הדין
1. ביום 17.9.06 הרשעתי את הנאשם, בהכרעת דין מנומקת, בביצוע עבירות של הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977 ומעשה פזיזות תוך נהיגת רכב - עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק הנ"ל, וזאת, לאחר שמצאתי כי גרם, ביום ט' באב תשס"ב (18.7.02) למותן של המנוחות רותי והדס אוחנונה ז"ל, אם ובתה. נסיבות ועובדות האירוע מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין, ואין בדעתי לחזור ולפרטן פעם נוספת, אלא בקצרה.
לפי עובדות אלה, נהג הנאשם, ביום האירוע, משאית מסוג דאף, בכביש מספר 90 מכיוון צפון דרומה. בדרך שלפניו נוצר פקק תנועה, שמקורו בתאונת דרכים קטלנית, שאירעה מוקדם יותר אותו יום.
כאשר התקרב הנאשם אל המכונית האחרונה שבפקק, מכונית פרטית מדגם סוזוקי, בה נהג מר קלוד אוחנונה, המשיכה המשאית בנסיעה מהירה, ופגעה בעוצמה רבה במכונית, תוך שהיא גורמת לה לנזקים קשים, המשאית המשיכה בנסיעה כ- 20 מטרים, תוך גרירת הסוזוקי, ופגיעה בעוד שבעה כלי רכב נוספים שעמדו בפקק לפני הסוזוקי, עד שהתדרדרה לשדה משמאל לכביש (להלן: "התאונה").
כתוצאה מן התאונה קיפדו את פתיל חייהן המנוחות רותי אוחנונה ז"ל, אשתו של הנהג קלוד אוחנונה, ובתם הדס אוחנונה ז"ל. כן נפגעו בגופם הנאשם עצמו וכ-12 אנשים נוספים שנסעו בכלי הרכב שנפגעו על ידי המשאית.
2. לאחר שנתקיים הליך שמיעת הוכחות אשר השתרע על פני מספר ישיבות, כאשר עיקר חקירותיו של הסניגור התמקדו בשאלת תקינותה של המשאית, בה נהג הנאשם בעת התאונה, הוריתי על זיכויו של הנאשם ממספר עבירות בהן הואשם בכתב האישום, אולם הרשעתיו, כאמור, בעבירות העיקריות, כפי קביעתי בהכרעת הדין, לא מצבה של המשאית הוא שגרם לתאונה ולתוצאותיה הקטלניות, אלא אופן נהיגתו של הנאשם, אשר נהג את משאיתו בפזיזות תוך מודעות לאפשרות קרות התאונה ותוצאותיו הקטלניות. חרף זאת המשיך בנהיגתו, בלא שנקט כל פעולה סבירה למניעת התאונה הקשה.
3. עוד התייחסתי בהכרעת הדין לגרסאות השונות, אשר מסר הנאשם במהלך חקירותיו במשטרה, כאשר לא השכיל למסור גרסה אחידה ביחס לאשר התרחש בשניות שקדמו לתאונה הקטלנית, תוך שברי היה כי הנאשם מתאים את גרסאותיו לגירסה הנראית לו כסבירה מבחינתו, ללא כל קשר לאשר אירע במציאות. כאשר גרסתו, כי ניסה לבלום את המשאית, אך ללא הצלחה, עקב פגמים טכניים שנפלו בה, לא קמה, אלא לצורך ההליך המשפטי.
ב. טיעוני המאשימה
4. במסגרת הראיות לעונש, העיד ב"כ המאשימה את נציג המשפחה, מר משה פיין. מר פיין הינו מחותנם של המנוחה רותי אוחנונה ז"ל ובעלה קלוד. מר פיין העיד כי בני המשפחה מצויים במשבר נפשי עמוק מאז התאונה, ולא יכלו היו לאזור את הכוחות ולהתייצב בבית המשפט. על כן, ביקשוהו בני המשפחה להתייצב בבית המשפט ולהביא את דברם בפני. מר פיין ניסה לתאר את מנת הסבל אותה חווה המשפחה מדי יום ביומו בעקבות התאונה, אולם קולו נשנק מדמעות והוא לא הצליח להשלים עדותו. עם זאת, ניתן היה להבין מדבריו, כי מר קלוד אוחנונה חווה סבל נפשי רב עקב מותן של שתי יקירותיו בתאונה, וכי הינו מזיל דמעות מדי יום ביומו, עד עצם היום הזה.
5. בנוסף, הציג ב"כ המאשימה את גיליון הרשעותיו הפליליות של הנאשם וכן את גיליון הרשעותיו בעבירות של תעבורה. עלי לציין, כי אין לנאשם עבר מכביד בעבירות של תעבורה,וכי לחובתו נזקפו 3 הרשעות, שתיים מהם בעבירות של ברירת קנס והשלישית, אשר נעברה לפני 20 שנה, נוגעת לנהיגה ללא תעודת ביטוח. אין לומר כי עברו של הנאשם מעיד על מסוכנותו. מנגד, הוצג בפני גיליון הרשעותיו הפליליות של הנאשם. מגיליון זה עולה כי הנאשם הורשע, לא פחות מ- 17 פעמים, בביצוע 70 עבירות פליליות שונות, וביניהן עבירות של סמים מסוכנים, כולל עבירות סחר ויבוא של סמים מסוכנים, מספר רב של עבירות נגד הרכוש, לרבות גניבה, התפרצות, קבלת נכסים גנובים, וכן עבירות של אלימות, לרבות תקיפת שוטר, השגת גבול, החזקת נשק שלא כדין וכיוצא באלה, עבירות חמורות.
ב"כ המאשימה מציין כי עברו הפלילי המכביד של הנאשם, מעיד על כך כי הינו אדם חסר תקנה וחסר מעצורים, אשר לא השכיל לקבל הזדמנויות לתקן עצמו, ובכך מעיד על מסוכנותו לציבור.
הנאשם מרצה כיום עונש מאסר של 3 שנים. עונש מאסר זה, אשר התיעוד הנוגע לו הוצג בפני, הינו תולדה של הפרת צו מבחן טהור שהושת על הנאשם בגין עבירות הנוגעות לסמים מסוכנים שביצע. הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו והפר את צו המבחן. על כן דינו נגזר.
במסגרת הטיעון לעונש הוצגו בפני גזרי הדין שהושתו על הנאשם במסגרת זו, וכן תסקירי שירות המבחן הנוגעים לעניין. ממסמכים אלה עולה, כי הנאשם ביצע לאחרונה לא פחות מ-7 עבירות של התפרצויות, וכן חזר להשתמש בסמים מסוכנים.
6. ביחס לעבירות נשוא גזר דין זה, מפנה ב"כ המאשימה אצבעו לכך כי הרשעתו של הנאשם באה לאחר דיון ממושך. אין מחלוקת, לשיטתו, כי מותן של שתי המנוחות והפציעות שנגרמו ל-12 אנשים אחרים, הינם תוצאה ישירה ממעשהו או מחדלו של הנאשם, כאשר כל גורם חיצוני נוסף לא תרם להתרחשות התאונה. לקורבנות, או לנוסעים בכלי הרכב הנפגעים, לא היתה כל אפשרות להימנע מן התאונה. הנאשם נהג בפזיזות, לא הבחין בשיירה, לא הבחין בסוזוקי, בה נסעו המנוחות, לא התאים את אופן נהיגתו למצב התנועה בכביש, ולא נקט כל פעולה שתאפשר עצירה בטוחה. בכך נהג הנאשם בפזיזות ותוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות התרחשות התאונה ותוצאותיה הטרגיות.
ב"כ המאשימה מפנה אצבעו לדברים שנאמרו בפסיקה הנוגעת לקטל בדרכים. על פי הנאמר בפסיקה זו, יש למגר את תופעת הקטל בדרכים באמצעות ענישה מרתיעה. על בית המשפט למלא תפקיד חשוב במלחמה כנגד מגיפת תאונות הדרכים, כאשר חלקו במלחמה זו אמור לבוא לידי ביטוי על דרך של הטלת עונשים ראויים והולמים, אשר ירתיעו את הנאשם ואחרים כמותו, ויהיה בה משום העברת מסר חד משמעי, כי כל הנוהג בקלות דעת, בפזיזות ובאדישות, ייענש בצורה הולמת ואף מכאיבה.
7. ביחס לעובדות המקרה הקונקרטי, טוען ב"כ המאשימה, כי אין הנאשם שבפנינו ניתן להגדרה כאדם נורמטיבי, אשר יד הגורל או רגע של חולשה הביאוהו למצב זה, בו גרם למותם של אנשים. המדובר בעבריין, הנושא על גבו נטל של הרשעות קודמות רבות, כך שאין להתייחס למקרה ככישלון יחיד או חד פעמי. במצב דברים זה, אין הנאשם זכאי ליחס מקל מצד בית המשפט.
8. לנוכח כל האמור, מבקשת המאשימה כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה, אשר ירוצה במצטבר לעונש אותו מרצה עתה הנאשם, שכן אין כל הצדקה שריצוי עונש זה, הנוגע לעבירות של סמים מסוכנים, ייעשה בחופף לעונש נשוא כתב האישום דנן. כן עותר ב"כ המאשימה, כי הנאשם ייפסל מלהחזיק רשיון נהיגה לצמיתות. בנוסף עותרת המדינה כי יושת על הנאשם עונש מאסר על תנאי הולם. המאשימה לא ביקשה הטלת עיצומים כספיים על הנאשם, שכן זה ממילא אסיר.
ג. טענות ההגנה
9. הסניגור המלומד מפנה את תשומת הלב לעובדה כי הנאשם זוכה מחלק מן העבירות בהן הואשם מלכתחילה בכתב האישום. ואכן, בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירות של נהיגה במהירות מופרזת ומעבירה של נהיגה במצב השולל שליטה ברכב. קודם לכן קבע בית המשפט כי הנאשם אינו חייב להשיב על האישום בעבירה של השמדת ראיה. לשיטת הסניגור, לו היתה יודעת התביעה מלכתחילה כי כך יתגלגלו פני הדברים, היתה מגישה את כתב האישום לבית המשפט לתעבורה, באישום של גרם מוות ברשלנות, ובכך אף היה נגזר עליו עונש קל יותר כמה מונים.כראיה למדיניות זו של הפרקליטות, הציג בפני הסניגור את גזר הדין שניתן בבית המשפט לתעבורה בתל אביב בעניינו של אביגדור קלגסבלד, אשר הואשם בעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977, (גרם מוות ברשלנות), שעה שעובדות המקרה המיוחסות לו בכתב האישום, דומות, לטעמו, דמיון רב, לעובדות המקרה שלפנינו.
לטענת הסניגור, לא הועלתה כל טענה כי הנאשם נהג בשכרות או תחת השפעת סמים, או כי לעבירת ההריגה נלוו עבירות מסוג זה, או עבירות חמורות אחרות. אף לא יוחסה לנאשם נהיגה פרועה ומשתוללת על הכביש, אשר הובילה לתאונה. המדובר בפעולה או מחדל רגעי שהביאו לקרות התאונה, ולא כפעולות מתמשכות.
10. טענה אחרת שבפי הסניגור, נוגעת לעובדה כי הגם שהתאונה התרחשה בחודש יולי 2002, לא אצה הדרך לתביעה, וזו הגישה את כתב האישום רק כעבור שנה ומחצה, כאשר במהלך תקופה זו אף לא נתבקשה פסילתו מלהחזיק רישיון עד תום ההליכים, אלא רק פסילה מנהלית למשך 3 חודשים.
