פ
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1014-07
15/07/2007
|
בפני השופט:
ש' טימן-אב"ד ת' שפירא ש' ברוש
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רחל חזן
|
הנתבע:
ראסם מלחם חסין
עו"ד גזמאוי
|
| גזר דין |
השופטת שרה ברוש:
תיק זה דן בעבירות מין אותן ביצע הנאשם במתלוננת. אשר על כן, אנו אוסרים על פרסום שמה של המתלוננת או כל פרט אחר העלול להביא לזיהויה.
- במסגרת הסדר טיעון, אליו הגיעו הצדדים בטרם החל שלב ההוכחות בתיק, הודה הנאשם, ראסם מלחם חסין (להלן: "
הנאשם"), בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן:
"כתב האישום") והורשע על ידינו בעבירה של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:
"החוק").
במסגרת ההסדר, תוקן כתב האישום המקורי כך שעבירת האינוס שהופיעה בו הומרה בעבירה של מעשה מגונה.
הוסכם, כי הצדדים יעתרו במשותף לעונש של ארבעה וחצי חודשי מאסר לריצוי בפועל, מתוכם תנוכה תקופת מעצרו של הנאשם (בת 86 ימים) בתוספת מאסר על תנאי על כל עבירת "מין אלימות ופשע" ותשלום פיצוי למתלוננת על-סך 3,000 ש"ח (סכום זה הופקד בקופת בית המשפט בתום ישיבת הטיעונים לעונש).
כמו כן, במסגרת ההסדר, הסכים עוד הנאשם להתחייב שלא לחזור לעבוד בבניין בו מתגוררת המתלוננת או להתקרב לסביבתה.
- ואלה עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע הנאשם:
הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בעבודות תחזוקה בבניין ברחוב איינשטיין בתל אביב. המתלוננת, א.א (להלן:
"המתלוננת") הינה סטודנטית בת 22 המתגוררת בבניין.
ביום 4.12.06 בשעה 13:30 או בסמוך לכך יצאה המתלוננת מדירתה ופגשה בנאשם בכניסה לבניין. הנאשם הציע למתלוננת לשתות עמו קפה, היא נענתה בחיוב וניהלה עמו שיחה קצרה. בהמשך, ביקשה המתלוננת מהנאשם לבדוק מתג לחימום מים בדירתה. הנאשם נענה לבקשתה, נכנס לחדרה של המתלוננת ובדק את המתג. הנאשם החל לשאול את המתלוננת שאלות אינטימיות; המתלוננת ניסתה להתחמק בתואנה כי היא ממהרת ללימודים, אך הנאשם המשיך לשאול אותה שאלות, ביקש להיפגש עמה לעיתים ולראותה בעירום. המתלוננת סירבה לבקשותיו של הנאשם, ולשאלתו מדוע, היא השיבה
"ככה, כי אני מתביישת ואני לא רוצה". הנאשם הרים את חולצתה של המתלוננת, החל למשש את שדיה ולנשקם, והתעלם מבקשותיה לחדול ממעשיו ומדבריה כי היא ממהרת ללימודיה. בהמשך, נשען הנאשם על המתלוננת, פתח את רוכסן מכנסיו והתחכך בגופה.
- ב"כ התביעה, עו"ד רחל חזן, ביקשה כי נכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, שלהשקפתה הינו הסדר ראוי, משקלל את מכלול השיקולים הרלוונטיים ומשרת את האינטרס הציבורי.
התובעת הסבירה כי הסדר הטיעון נכרת לנוכח
"קושי ראייתי מובנה" שנבע בעיקר מהרצון לחסוך את עדותה של המתלוננת, שנפלה בעבר קורבן לתקיפה מינית ומצויה כיום במצב רגיש וקשה; קושי ראייתי נוסף נעוץ בחוות דעת ביולוגית שנתקבלה מהמעבדה לזיהוי פלילי ש
"לא תרמה להכרעה בזירת המחלוקת, ואולי אף כרסמה מעט בגרסת המתלוננת" ועובדות רבות בכתב האישום נתגלו כנתונות לפרשנות שונה; לנאשם עבר פלילי נקי, הוא היה עצור במשך כמעט שלושה חודשים ונתקבלו "
המלצות על אופיו הטוב", כך ב"כ התביעה.
המתלוננת מודעת להסדר והביעה את הסכמתה לו.
- הסניגור, עו"ד מיזאוי אבו-חוסיין, הצטרף לדבריה של התובעת וביקש אף הוא כי נאמץ את הסדר הטיעון, שלדבריו הינו הולם בנסיבות העניין, חוסך מהמתלוננת את המעמד הקשה של מתן עדות בבית המשפט ובזמן שיפוטי יקר.
הסניגור הוסיף וביקש להדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו בן 59, בעל עבר פלילי נקי, שעבר בבניין בו התגוררה המתלוננת במשך 28 שנים, והפסיד את מקור השתכרותו ואת הזכויות המגיעות לו ממקום עבודתו; לנאשם ארבעה ילדים, בתו הבכורה בת 14 וחצי ומשפחתו נעדרת מקור פרנסה או תמיכה; הנאשם הינו
"אדם שלא יודע להסתבך" אשר מעד מעידה חד פעמית, ועצם הרשעתו בעבירת מין יש בה כדי לגרום ל"
נזק בלתי הפיך" לנאשם ולבני משפחתו, לרבות ביכולת הכניסה והיציאה מישראל, שכן הנאשם מתגורר באיזור המוגדר כשטח צבאי סגור; הנאשם התנהג למופת לאורך כל תקופת מעצר הבית שלו; כך הסניגור.
- בדברו האחרון, הודה הנאשם לבית המשפט.
דיון והכרעה
- בבואנו לגזור את עונשו של הנאשם, חזקה עלינו מצוותו של בית המשפט העליון, בכל הנוגע לאישורם של הסדרי טיעון. כך כב' השופטת בייניש בע"פ 1958/98
פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577:
"הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים. על הכבוד ההדדי המתחייב בין התביעה לבית המשפט כזרועות במערכת אכיפת החוק עמד השופט חשין בפסק דינו בפרשת יאיר לוי: "... אם עשתה הפרקליטות עסקת טיעון, ראוי לו לבית המשפט שישמור על כבודה של הפרקליטות וייעשה, בין השאר, לכיבוד העסקה(ע"פ 1289/93, 1290
יאיר לוי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 158, 174)".
וע"פ 9600/04
גדי משראקי נ' מדינת ישראל תק-על 2005(1) 2863:
"אכן, בגוזרו את העונש על בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין והעובדה שהושג הסדר טיעון אין בה כדי לפטור אותו מחובתו זו. אולם, מקום שבו מוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש וככלל על בית המשפט לקיימו (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 577, להלן: עניין פלוני). המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון, על פי גישת האיזון שאומצה בעניין פלוני הנ"ל, הם אפוא המקרים החריגים ובית המשפט יעשה כן מקום ששוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. לעומת זאת, העובדה לבדה שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר".