ביחס לנאשם מס' 1
1. הנאשם מס' 1 (להלן:
"הנאשם") הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית: נסיון חטיפה - עבירה לפי סעיפים 369+25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין"); חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 334+335 (א) (1) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין; הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; תקיפות שונות - עבירה לפי סעיף 381 (א)(1 ו-2) וקבלת נכסים שהושגו בפשע - עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין.
2. על פי הודאתו ובהתאם לעובדות כתב האישום ביום ה- 8.1.07, בשעות אחר הצהריים קיבל הנאשם טלפון מאדם בשם סולטאן פחל (להלן:
"סולטאן") שדיווח לו כי אשתו הינה אחת משלוש נשים שעלו על טרמפ ברכבו של אשרף חלילה (להלן :
"המתלונן"), רכב מסוג פולסווגן בורה מ"ר 3198036 (להלן:
"רכב הבורה"), מכיוון צומת גולני לחצור הגלילית. הנשים ירדו מרכב הבורה בצומת ראש פינה, והמתלונן המשיך בנסיעתו לחצור הגלילית. סולטאן הבחין בנשים עוד בטרם הגיע המתלונן לחצור הגלילית, ודיווח לנאשם כי עליו להגיע למקום.
בהגיעו לחצור הגלילית, עצר המתלונן את רכבו בקרבת רחוב צה"ל, ונשאר לשבת ברכב בעודו מונע. סולטאן הגיע אף הוא למקום ברכב מסוג סובארו טנדר מ"ר 2206256. בשלב זה נגש סולטאן אל רכב הבורה ובקש מהמתלונן לבצע שיחה מהטלפון הנייד שלו. המתלונן מסר לסולטאן את הטלפון הנייד שלו, וזה הכניסו לכיסו והחל להתרחק מן המקום. משהבחין המתלונן כי סולטאן מתרחק עם הטלפון הנייד שלו, כיבה את מנוע רכב הבורה בעודו משאיר את המפתחות ברכב, ויצא מן הרכב כשהוא פוסע לכיוונו של סולטאן על מנת להשיב לעצמו את הטלפון הנייד.
המתלונן ניגש לסולטאן וביקש שיחזיר לו את הטלפון הנייד. בשלב זה הגיע למקום הנאשם ברכב מסוג פיאט אונו, כשאין ברשותו רישיון נהיגה וביטוח רכב תקפים.
בעקבות שיחת הטלפון בינו לבין סולטאן, חשד הנאשם כי בין אשתו לבין המתלונן קיימים יחסים כלשהם. מטרת הנאשם וסולטאן היתה לחטוף את המתלונן ולהסיעו למקום אחר, ככל הנראה לאזור קיבוץ כפר הנשיא.
הנאשם יצא מרכב הפיאט, נכנס לרכב הבורה, התיישב במושב הנהג, וניסה פעם אחר פעם להתניעו. כל אותו הזמן סולטאן דחף את המתלונן לכיוון רכב הבורה כשהוא מכה בו על גבו. סולטאן הכניס את המתלונן בכח אל רכב הבורה. הנאשם שב וביקש מהמתלונן את הקוד להתנעת הרכב. המתלונן סירב לגלות את הקוד, ובתגובה, שלף הנאשם סכין שהיתה ברשותו, ודקר את המתלונן בידו.
לאחר מאבק ממושך ברכב הבורה, במהלכו היכה הנאשם את המתלונן מספר פעמים, הצליח המתלונן לצאת מהרכב ולברוח, תוך שהוא זועק לעזרת העוברים השבים כי יזעיקו משטרה.
בשלב זה יצא הנאשם מרכב הבורה, וניקב באמצעות הסכין שהיתה ברשותו שניים מצמיגי הרכב. לאחר מכן נמלט הנאשם יחד עם סולטאן ועם מפתחות רכב הבורה לכיוון רכב הפיאט.
במהלך האירוע המתואר לעיל, הגיעו למקום הנאשמים הנוספים בכתב האישום, וקיבלו לידיהם מידי הנאשם, את מפתחות רכב הבורה.
המתלונן דלק אחר הנאשם, שנכנס לרכב הפיאט, ואחז בדלת הרכב בנסיון למנוע מן הנאשם לעזוב את המקום. הנאשם נסע קדימה ואחורה עם רכב הפיאט במטרה ל"נער" את המתלונן מהרכב ולמנוע ממנו לעכב אותו. הנאשם פעל כך כשהוא נמצא במקום הומה כלי רכב והולכי רגל.
באותו היום, בסמוך לשעה שמונה בערב, הגיע כח משטרתי לביתו של הנאשם על מנת לעצרו. הנאשם התנגד למעצרו וסרב שיכבלו אותו.
3. כאמור, ובהתאם להודאתו, הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כפי תיקונו על פי ההסדר. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי יתקבל תסקיר שרות מבחן בעניינו של הנאשם, אך המאשימה לא תהא מחויבת לו והטיעון לעונש יהיה חופשי.
4. ב"כ המאשימה ביקש בטיעוניו לעונש, לגזור על הנאשם מאסר בפועל לשנים מרובות, להפעיל את תקופות המאסר המותנה ברות הפעלה ואף חבות ההפעלה, התלויות ועומדות כנגד הנאשם, במצטבר לכל עונש שיגזר עליו, מאסר מותנה בגין עבירות אלימות, רכוש ונהיגה בפסילה, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס מכביד וכן פיצויים משמעותיים לטובת המתלונן.
ב"כ המאשימה ציין את חומרת מעשיו של הנאשם, עברו הפלילי, חרף גילו הצעיר, והדגיש כי לנאשם ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות לשפר את דרכיו, אך הוא בחר שלא לנצלן.
לאור שיקולים אלו, מבקשת המאשימה למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מרתיע והולם.
בהקשר זה נטען כי יש לזקוף לחובתו את העובדה שגרר לביצוע העבירה את הנאשמים 2-3 שהם חסרי עבר פלילי, ואת התנהגותו של הנאשם כאשר הגיע כוח משטרתי לעוצרו וכן את העובדה שהעבירות בוצעו בזמן שכנגד הנאשם תלויים היו עונשי מאסר מותנים ברי הפעלה. ב"כ המאשימה הפנה גם לתסקיר שרות המבחן אשר לא כלל כל המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
5. ב"כ הנאשם ביקש שלא למצות עימו את הדין, טען כי מעשיו נבעו משיקול דעת מוטעה, כתוצאה ממצג שווא שהוצג בפניו, על רקע המפורט בכתב האישום. כן ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם והפנה לתסקיר שירות המבחן, בהדגישו את ילדותו הקשה ומצבו הנפשי כיום. עוד נטען כי הנאשם התחתן, עבד לפרנסתו וכי הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, יוביל לפגיעה קשה בתא המשפחתי.
הסנגור ביקש לזקוף לטובת הנאשם את החסכון בזמן שיפוטי יקר, את חרטתו וקבלת האחריות על מעשיו. לטענתו, אף שרות המבחן התרשם כי חרטתו של הנאשם כנה ואמיתית.
