כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
1. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים אוחדו הדיונים בשני התיקים שבכותרת, הוגש כתב אישום מתוקן בעניינם של שני הנאשמים, הם הודו בעובדות שבכתב האישום המתוקן הנ"ל והורשעו בהתאם. לא היה הסדר לעניין העונש.
במסגרת האישום הראשון המתייחס לנאשם 1 בלבד, הודה הנאשם 1, כי במהלך חודש מאי 2005 הוא נפגש בביתו שברפיח עם אחמד אלו-זלוף (להלן: "אחמד") ועם אחמד עסא המכונה עבד אל-חכים (להלן: "עבד אל-חכים"), שהינם חברי ארגון החמא"ס, ארגון שהוכרז כארגון טרוריסטי בהכרזה מיום 22/6/89 (להלן: "הארגון").
הנאשם 1 הודה, כי אחמד ועבד אל-חכים, נשלחו אליו על ידי פתחי וביקשו את עזרתו לקבלת מידע על חוף הרחצה באזור המואסי לצורך בדיקת אפשרות לבצע פיגוע שנועד לפגוע בבטחון המדינה. אחמד ועבד אל-חכים, הציגו לנאשם תרשים שהוכן על ידי פתחי של חוף הרחצה, והנאשם, אשר הכיר את חוף הרחצה, הסביר לאחמד ולעבד אל-חכים על מבנה המקום. לאחר מכן, הזמינו השניים את הנאשם לביתו של עבד אל-חכים שברפיח ושם נפגשו כולם עם שני פעילים של ארגון הג'יהד האיסלמי (גם ארגון הג'יהד האיסמלי הוכרז בתאריך 22/6/89 כארגון טרוריסטי), אשר היו אמורים להשתתף בפיגוע.
בביתו של עבד אל-חכים, מסר הנאשם לאחמד ולעבד אל-חכים ולשני פעילי ארגון הג'יהד האיסלמי מידע על חוף הרחצה במואסי, תוך שהוא נעזר בתרשים, וזאת על מנת שיוכלו לבדוק אפשרות לבצע פיגוע, והכל במטרה לפגוע בבטחון המדינה.
היות ובמעשיו אלה נתן הנאשם שרות להתאחדות בלתי מותרת כדי לפגוע בבטחון המדינה, הוא הורשע בעבירה של מתן שרות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(5) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945.
במסגרת האישום השני, המיוחס אף הוא לנאשם 1 בלבד, הודה הנאשם 1, כי בתאריך 22/9/05 פנה אליו חסן אל-נג'אר (להלן: "חסן") והציע לו לעסוק יחד איתו בהברחת רובים מסוג קלצ'ניקוב ממצריים לרצועת עזה. הנאשם נעתר להצעה וקשר עם חסן קשר להבריח כלי נשק ממצריים לרצועת עזה. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, הפליגו הנאשם וחסן, בתאריך 23/9/05, בסירתו של חסן, לאזור חוף ימית שבמצריים, ירדו לחוף ושם נפגשו עם אדם בשם יוסף אלרמילי, שהוא תושב מצריים. יוסף אלרמילי מסר לחסן, במצריים, 10 רובי קלצ'ניקוב, ובמסגרת הקשר, העבירו חסן והנאשם את הרובים, בסירתו של חסן, לרפיח, ושם מסר חסן את הרובים לתושב רפיח בשם עארף אשאער המכונה אבו-חמדי.
היות ובמעשיו אלה, הוביל הנאשם נשק והיות ובמעשים אלה יש כדי לסכן חיי אזרחים ישראליים ותושבי ישראל, הוא הורשע בביצוע עבירות בנשק (הובלת נשק) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
במסגרת האישום השלישי, המיוחס לשני הנאשמים, הודו הנאשמים, כי במועד סמוך ליום 12/9/05, קשר הנאשם 1 קשר עם חסן ועם אחרים וביניהם הנאשם 2, להבריח ממצריים לרצועת עזה את קרוב משפחתו של אחד הקושרים בשם אחמד אבו-חתלה המכונה אבו-חמיד, כאשר קרוב המשפחה הוא עבדאללה אבו-חתלה. כן, קשרו קשר להבריח כלי נשק.
במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו, הפליגו הנאשמים בסירה מרפיח לחוף ימית בסיני, שבתחום מצריים, ושם פגשו את עבדאללה אבו-חתלה ואת יוסף אלרמילי.
אלרמילי מסר לנאשמים 20 רובים מסוג קלצ'ניקוב והם הפליגו מחוף מצריים לחוף רפיח שברצועת עזה, כאשר עמם עבדאללה אבו-חתלה ו-20 הרובים האמורים. ברפיח, מסרו הנאשמים את הרובים לאבו-חמיד ולשותפו אבו-תאופיק.
היות ובמעשיהם אלה, הובילו הנאשמים נשק, מעשים שיש בהם כדי לסכן חיי אזרחים ישראליים ויש בהם כדי לפגוע בבטחון המדינה, הם הורשעו בביצוע עבירות בנשק (הובלת נשק) - לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
במסגרת האישום הרביעי, המיוחס לשני הנאשמים, הודו הנאשמים, כי במסגרת הקשר המצויין לעיל, הם יצאו בתאריך 30/11/05, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, בסירה, דרך הים מרפיח למצריים כדי להביא נשק. כשהגיעו למצריים, הודיע להם אלרמילי, כי במקום פועלת המשטרה המצרית ולכן החליטו הנאשמים לחזור חזרה. בדרכם חזרה ובהיותם בים, בסביבות השעה 21:30, נתפסו הנאשמים על ידי חיל הים הישראלי.
היות ובמעשיהם אלה ניסו הנאשמים להוביל נשק, מעשים שיש בהם כדי לסכן חיי אזרחים ישראליים ויש בהם כדי לסכן את בטחון המדינה וסדרי המשטר בה, הם הורשעו בעבירות בנשק (נסיון להובלת נשק), לפי סעיף 144(ב) רישא בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
במסגרת האישום החמישי המיוחס לנאשם 2 בלבד, הודה הנאשם 2, כי במהלך חודש אוגוסט או ספטמבר 2005, פנה אליו פעיל ארגון החמא"ס בשם נעים חסונה, והציע לו להצטרף לארגון ולהשתתף בפעולותיו. הנאשם 2 נענה להצעתו של הנ"ל והצטרף לארגון ואף קשר עם חסונה קשר להשתתף בפעילות הארגון. במסגרת קשר זה, תלה הנאשם דגלים של ארגון החמא"ס ודגלי פלשתין במהלך מערכת הבחירות לעיריית רפיח.
היות ובמעשיו אלה, הנאשם 2 היה חבר בארגון טרוריסטי ובכך פגע בבטחון המדינה, הוא הורשע בביצוע עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור.
2. במסגרת טיעוניה לעונש עמדה התובעת המלומדה, עו"ד חלפון, על החומרה הרבה שבמעשי הנאשמים. היא פרטה באריכות את כל העבירות שביצעו הנאשמים, אם ביחד ואם לחוד, וסברה, כי מעשים אלה מצדיקים ענישה חמורה. לדברי התובעת, מאמצי הסיכול של כוחות הבטחון בנוגע להברחת כלי נשק דרך הים הם רבים - הן באמצעים והן בכוח אדם. באופן אינהרנטי קיימת מורכבות לאתר את ההברחות האלה, שכן מדובר ברצועת חוף ארוכה ממנה יוצאים המבריחים, ועל כן, הסיכוי שהם לוקחים על עצמם להיתפס נמוך ביחס לסיכוי להשיג את המטרה, ועל כן, לדבריה, נדרשת הרתעה, אותה ניתן להשיג על ידי ענישה מחמירה.
התובעת הוסיפה והדגישה, כי בנוסף להברחת כלי הנשק, נטל הנאשם 1 חלק פעיל בבדיקת אפשרות להוציא פיגוע תופת אל הפועל, וזאת על ידי איסוף מודיעין תוך ניצול ההכרות שלו עם מקום ביצוע הפשע המתוכנן. לדבריה, תכנונים שכאלה יש לגדוע על ידי הענשה חמורה של כל מי שלוקח חלק בתכנונם. מבלי המסייעים, לדבריה, לא ניתן היה להוציא פעולות שכאלה אל הפועל.
התובעת הוסיפה באשר לנאשם 2, כי העובדה שהיה חבר בארגון החמא"ס, יש בה כדי להוות אלמנט נוסף להחמרה בעונשו, שכן החברות בארגון זה היא עבירה חמורה לכשעצמה.