השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בכך שרצח את אשתו, נורה אבבה ז"ל, ואת אמה, הגב' נטרו אמאבו ז"ל (להלן: "הסבתא" או "החמות").
נסיבות ביצוע העבירות פורטו באריכות במסגרת הכרעת הדין, ודי אם נציין במסגרת זו, כי קבענו, שבתאריך 7/9/06 שב הנאשם מעבודתו בסביבות השעה 15:30. הוא עלה לביתו, התרחץ, אכל ושתה בירה, ולאחר מכן, ירד "לשאוף אויר" בשכונה. כרבע שעה אחר כך, חזר הביתה, ישב בסלון ושוב שתה בירה. סך הכל שתה הנאשם בין 3 ל-4 בקבוקי בירה באותו ערב. אשתו המנוחה הייתה באותה עת במטבח והילדים הקטנים ישנו במיטותיהם. הסבתא, אשר התגוררה עם הנאשם ובתה באותה דירה באשדוד, הייתה יחד עם בנם הבכור של הנאשם ואשתו המנוחה, גשאו, למטה. הסבתא שוחחה עם השכנות וגשאו שיחק עם הילדים בשכונה.
בשלב מסויים, ניגש הנאשם לחדר הילדים ונטל סכין, שקנה כמה ימים לפני כן, אותה החביא בארון שבחדר הילדים על המדף העליון. המדובר בסכין עם להב גדול, שנוהגים לשחוט באמצעותה פרות.
הנאשם הגיע למטבח, שם אשתו המנוחה עמדה ושטפה כלים, כשגבה כלפי הנאשם, ומבלי שאמר לה מילה, ומבלי שהייתה כל התגרות מצידה קודם לכן ואף מבלי שהיה כל ויכוח בין השניים באותו יום - התקרב אליה הנאשם ושיסף את בטנה. הנאשם דקר אותה פעמים רבות לעומק ולרוחב גופה, עד שאיבריה הפנימיים יצאו מהגופה, שנותרה מוטלת בתוך שלולית דם במטבח.
בשלב כלשהו עלה גשאו מלמטה, וכשנכנס לדירה - ראה את הדם היוצא מהמטבח. גשאו הניח ששחטו פרה, והלך לחדרו.
זמן קצר לאחר מכן, עלתה הסבתא לדירה ודפקה בדלת, שכן הנאשם נעל את הדלת בטרם רצח את רעייתו. הנאשם פתח את דלת הדירה, וכאשר הסבתא ראתה את בתה מוטלת במטבח מתבוססת בדמה - החלה לצעוק צעקות שבר. גשאו יצא מחדרו כדי לראות מה ארע, ואז הבחין באביו מתנפל על הסבתא ומניף ידיו עליה עת הייתה מוטלת על הרצפה. לאחר מכן, ראה את אביו במסדרון הדירה כשסכין השחיטה בידיו. התברר, כי הנאשם רצח גם את הסבתא ואף אותה השאיר מתבוססת בדמה, על רצפת סלון הדירה, כשאיבריה הפנימיים מחוץ לגופתה.
גשאו שאל את אביו מה ארע לאמו והנאשם ענה לו שהאם נפטרה ושילח את הילד לחדרו. אז התקשר הנאשם למשטרה, סיפר שרב עם אשתו ולאחר מכן ניגש לדלת הדירה ופתח את נעילתה, כדי שהמשטרה תוכל להכנס, לכשתבוא. הנאשם ניגש לסלון ושם, בסמוך לסבתא המנוחה, דקר וחתך את עצמו.
כאמור, נוכח מעשים אלה, הרשענו את הנאשם בביצוע שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה.
2. המחלוקת בין הצדדים נותרה בכל הנוגע לשאלת אופן ריצוי עונשי מאסר העולם שיוטלו על הנאשם. המאשימה מבקשת, כי נטיל על הנאשם שני עונשי מאסר מצטברים, ואילו הסנגור מבקש, שנחפוף את עונשי המאסר זה לזה.
3. הנאשם יליד 1970, כבן 38, אב ל-5 ילדים. בתם הבכורה של הנאשם ורעייתו המנוחה נפטרה טרם עלייתה של המשפחה ארצה מאתיופיה.
הנאשם עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1998, והוא נישא לרעייתו המנוחה עוד באתיופיה, כ-15 שנה לפני שרצח אותה.
4. הכלל בשאלת אופן ריצוי עונשי מאסר - אם בחופף ואם במצטבר - מצוי בהוראות סעיף 45(א) לחוק העונשין, שקובע:
"
מי שנדון במשפט אחד לעונשי מאסר בשל עבירות שונות, ולא הורה ביהמ"ש שישאם, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר".
הוראת החוק האמורה דנה בנסיבות בהן נאשם הורשע במשפט אחד במספר עבירות שאינן בשל "אותו מעשה" כמשמעו בסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, והוא נדון למספר עונשי מאסר בגינן. ביהמ"ש פירש בפסיקתו את הוראות סעיף 45(א) הנ"ל וקבע כלל של ריצוי עונשי המאסר בחופף, באופן שהנאשם ירצה את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר שהוטלה עליו, ואותו בלבד, אלא אם כן הורה ביהמ"ש אחרת. ההלכה הפסוקה קבעה עוד, כי בנסיבות מתאימות יש מקום להורות על הצטברות עונשי המאסר, כאשר הלכה זו יפה גם לעניין עונשי מאסר עולם (ר' לענין זה ע"פ 9059/03
אהרון יוסבשווילי נ' מדינת ישראל, תק'-על' 2007(1) 3846, דברי כב' השופטת, כתוארה אז, ביניש).
וכך פסקה כב' השופטת ביניש בעניין
יוסבשווילי המצויין לעיל:
"
הפרשנות המקובלת בפסיקתו של בימ"ש זה - אשר אף אני מסכימה לה - הינה, כי סעיף 45(א) לחוק העונשין קובע על פי כותרתו ולשונו הפשוטה וכן לפי תכליתו, כלל שבצידו חריג. הכלל הוא, כי הנאשם ירצה בחופף את עונשי המאסר שהוטלו עליו בגין הרשעתו במספר עבירות שאינן בגדר "אותו מעשה"... לכלל האמור נקבע בסעיף 45(א) הנ"ל חריג, ולפיו ירצה הנאשם את עונשי המאסר שנגזרו עליו במצטבר, אם ביהמ"ש ראה להורות כך. בהתאם לכך, הטלת עונשי מאסר לריצוי במצטבר מהווה חריג הדורש הנמקה מיוחדת של ביהמ"ש הגוזר את הדין...
ללא קביעה מפורשת לעניין הצטברות העונשים יחול הכלל בדבר ריצוי עונשי המאסר בחופף. עוד אין חולק, כי החלטת ביהמ"ש לעניין הצטברות העונש או חפיפה של עונשי המאסר, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו...
