הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של גרם מוות תוך כדי נהיגת רכב ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בקשר עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961.
מעיון בכתב האישום (מתוקן בשנית) עולה, כי ביום 1.12.10 בשעה 06:50 או בסמוך לכך, נהגה הנאשמת ברכב מסוג מזדה שמספרו 81-000-65 בחולון ברחוב פנחס איילון מכוון דרום לצפון, והגיעה לצומת עם רחוב אהרון יריב. הנאשמת נהגה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, והתקרבה למעבר החצייה הממוקם בצומת. מעבר החצייה היה מסומן על הכביש ונראה בברור ממרחק של 120 מטר. בצומת, בכוון נסיעתה של הנאשמת, מוצבים תמרורים ג-7 ושני תמרורי ה-8, בהם ניתן להבחין ממרחק של 200 מטר. מזג האויר היה נאה, הראות טובה והכביש תקין. מהירות הנסיעה המותרת בכביש זה היא 50 קמ"ש. אותה שעה חצה את הכביש משמאל לימין ביחס לכוון נסיעת הנאשמת , כמטר אחרי מעבר החצייה, המנוח, חיים צימר ז"ל, יליד 1933.
הנאשמת לא הבחינה במנוח, המשיכה בנסיעתה, ופגעה בחוזקה במנוח עם הפינה הימנית הקדמית של רכבה. מעוצמת הפגיעה פגע המנוח בכונס האויר שבפגוש, בצד הימני של מכסה המנוע ושמשת הנהג בצידה הימני נופצה. המנוח הוטח בחוזקה על הכביש ונפגע באורח אנוש בגפיו, בראשו ובאיברים פנימיים.
המנוח פונה במצב קשה לבית חולים שיבא, שם נותח ונפטר כעבור מספר שעות.
התאונה ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה מרשלנותה של הנאשמת, אשר לא היתה ערנית למתרחש בכביש, ולא הבחינה מבעוד מועד במנוח. הנאשמת לא האטה את מהירות נסיעתה בהתקרבה למעבר החצייה, ולא בלמה את רכבה במועד. הנאשמת נהגה בחוסר זהירות, בחוסר מיומנות ובחוסר תשומת לב למתרחש בדרך.
הודאת הנאשמת נעשתה במסגרת הסדר טיעון.
במסגרת ההסדר הסכימו ביניהם הצדדים, כי התביעה תעתור ל-12 חודשי מאסר בפועל וההגנה תעתור ל-6 חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות. הוסכם, כי על שאר רכיבי הענישה יטענו הצדדים באופן חופשי.
הכלל הנוגע לבחינת הסדר טיעון נידון ע"י כבוד השופטת בייניש בע"פ 1958/98
פלוני נ' מ"י, שם נקבע, כי בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני, והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם - יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון. עם זאת, לעולם חייב בית המשפט לשקול השיקולים הראויים לעונש, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי גבה של התביעה.
נקודת המוצא הינה מידת העונש המוצע, בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו כן, ייתן בית המשפט דעתו לנסיבות האישיות של הנאשם, ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה.
במקרה בו הופר האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, אם התביעה חרגה בהפעלת השקלול ההולם, יסטה בית המשפט מההסדר המוצע, ויגזור את הדין על פי שיקול דעתו.
בסיכומיה הדגישה המאשימה, כי הנאשמת לא שתפה פעולה עם חוקריה, והערימה קשיים על משטרת ישראל לגלות כיצד התרחשה התאונה. התביעה טענה, כי למנוח לא היה אשם תורם, שכן חצה את הכביש במעבר חצייה. הנאשמת הכירה את מסלול הנסיעה, ולכן רשלנותה גבוהה יותר. לטענתה, אין בסיפור חייה של הנאשמת נסיבות חריגות, המצדיקות עבודות שירות ללא מאסר בפועל. גם עתירת התביעה ל- 12 חודשי מאסר בלבד במסגרת ההסדר באה, עקב התחשבות במצבה האישי של הנאשמת, והיותה אם צעירה לשני תינוקות. התביעה עותרת לפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של מעל 10 שנים.
במסגרת טיעוניה לעונש השמיעה התביעה את בניו של המנוח, הגישה את תמצית דבריהם (מ/5), וכן הוגשו תמונות של המנוח עם נכדתו (מ/1-מ/4).
בנו של המנוח, אבי צימר, תאר את כאבה של המשפחה. הוא ספר על אביו, אדם חם ואוהב, איש פעיל ואהוב על כולם. המנוח הקפיד, לדבריו, על אורח חיים בריא ושמר על כושר גופני. למרות גילו, היה אדם בריא ומלא חיים. הבטיחות בדרכים עמדה תמיד לנגד עיניו. הבן תאר את השינוי שחווים כל בני המשפחה, מאז המכה שניחתה עליהם. הם חשים בצער, בחסרון ובאובדן בעיקר בחגים ובאירועים משפחתיים. למנוח היו שני בנים וחמשה נכדים. הבנים שינו את אורח חייהם, והם תומכים באימם, שתפקודה התדרדר עד מאד. אימם, שהייתה אישה פעילה ומלאה שמחת חיים, הפכה לשבר כלי, והיא נזקקת לעזרה נפשית ופיזית.
הבן ביקש להדגיש, כי הנאשמת לא התנצלה ולא הביעה את צערה עד היום, וגם בני משפחתה האחרים יצרו עימם קשר רק לקראת גיבוש הסדר הטיעון.
בתמצית דברי המשפחה בכתב נאמר, כי עוד בטרם הסתיימו ימי השבעה, פנתה הנאשמת למשטרה בבקשה לקבל בחזרה את רישיון הנהיגה שלה. מעיון בתיק עולה, כי אמנם, הנאשמת הגישה באמצעות בא כוחה בקשה לבית המשפט לביטול הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה שלה, אולם, טרם קיום דיון בבקשה, חזרה בה הנאשמת מהבקשה.
בסיכומיו, טען בא כוח הנאשמת לרשלנותו התורמת של המנוח, עקב חצייתו את הכביש כמטר לאחר מעבר החצייה, וללא מתן תשומת לב לתנועת כלי הרכב בכביש. ככל שמדובר באדם זהיר, מצופה מהולך רגל לוודא, שהכביש פנוי טרם ירידתו לכביש. כמו כן, טען להבחנה בין התנהגות עבריינית של נהג פורע חוק לבין התנהגותה הרשלנית לרגע של הנאשמת, שבעטייה קופחו חיי אדם. הנאשמת הינה שומרת חוק, ועברה התעבורתי נקי (למעט שתי הרשעות קודמות). לטענתו, הנאשמת הייתה בסערת רגשות קשה אחרי התאונה, והיא מתקשה להתנהל רגשית מאז האירוע הטראומטי. לכן יעץ לה לשמור על זכות השתיקה במשטרה.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשמת הינה ילידת 1986, אישה נורמטיבית, נשואה, אם לשני תינוקות, האחד בן שנתיים וחצי והשני בן ששה חודשים. בוגרת תיכון, שרתה בצבא ועובדת כמנהלת חשבונות.
התאונה הקשה שהביאה לתוצאה הטרגית הינה אירוע משברי בחייה. הנאשמת תארה בפניהם את מצוקותיה הרגשיות, קשיי שינה, הסתגרות ואובדן שמחת חיים אותם היא חווה. על פי תסקיר המבחן, היא לוקחת אחריות מלאה על התאונה הקשה. המלצות תסקיר המבחן הן להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בשילוב עם טפול נפשי קבוצתי ופרטני וצו מבחן לשנה.
הנאשמת נוהגת משנת 2003, לחובתה 2 הרשעות קודמות משנת 2007 בגין נסיעה בכוון הנגדי.