הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, במספר רב של עבירות מין במשפחה, ועבירות נלוות, שנעברו כלפי נכדתו, הקטינה ש.מ., ילידת פברואר 2005, וזאת במהלך התקופה שמפברואר 2010 עד סמוך לאוגוסט אותה שנה. משמע - הנכדה היתה, אותה עת, אך כבת 5 שנים.
הוריה של המתלוננת התגרשו, סמוך ללידתה. היא התגוררה עם אימה ואחיה בעיר מגורי הנאשם, כשגן הילדים שלה סמוך לביתו. הנאשם ואשתו, סבתה של המתלוננת, סייעו לבתם לטפל בילדים, והמתלוננת שהתה רבות בבית הנאשם, ואף לנה שם לעיתים. כמסתבר, הנאשם ניצל נסיבות אלה באורח מחפיר, לפגיעה מינית בנכדתו הרכה.
בהכרעת דיננו, שהתבססה על עדות הילדה בפני חוקרת הילדים, שנמצאה מהימנה וכבדת משקל, ונתמכה בראיות סיוע נוספות, קבענו, כי עובדות כתב האישום הוכחו מעבר לספק סביר (למעט פרט בודד בעבירה נלווית של איום על המתלוננת, כאשר לא הוכח שאיים להכותה), וכי ביצע את המעשים הנתעבים שבהם הואשם.
בסמוך לתחילת חודש פברואר 2010, בבית הנאשם, החל הוא לבצע בנכדתו עבירות מין. הוא הסיר את תחתוניה וליקק את איבר מינה במיטתו, הגם שביקשה שיחדל ואף צעקה והקיאה. הוא ביקש ממנה ללקק את איבר מינו אך היא סירבה. הוא חזר על מעשים אלה של ליקוק איבר מינה, לצד בקשה שאף היא תיגע באיבר מינו, בהזדמנויות נוספות, שמניינן המדויק קשה לקבוע. באחד המקרים, אף החדיר את לשונו לתוך איבר מינה של הילדה עד כי חשה בכאב, התהפכה, ונחבלה בראשה. עוד ביצע הנאשם במתלוננת הקטינה מעשים מגונים, בכך שחיכך את איבר מינו בזה שלה, לצורך גירויו וסיפוקו המיניים. כאשר שהתה הילדה בחדר האמבטיה, הוא נכנס לשם, הרים את תחתוניה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה. לעיתים נהג ללקק את אצבעותיו טרם המעשה. בנוסף - איים הנאשם על המתלוננת כי יקלל אותה אם תספר על מעשיו לאחרים, וכן, שאם ייוודע ברבים מה עשה, אזי יתלו אותו או יחנקו אותו.
בשל המעשים המתוארים לעיל, שעיקרם הובא כאן, ושפורטו בהכרעת הדין, הורשע הנאשם בעבירה אחת של
מין במשפחה (אינוס), לפי
סעיף 351(א), בנסיבות
סעיף 345(ב)(1), בנסיבות
סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977, וכן בעבירות
מין במשפחה (מעשים מגונים), עבירות רבות לפי
סעיף 351(ג)(2), בנסיבות
סעיף 348(ב)+345(ב)(1), בנסיבות
סעיף 345(א)(1)לחוק הנ"ל, וכן ב
התעללות מינית בקטין - עבירות רבות לפי
סעיף 368ג' סיפא לחוק,
איומים לפי
סעיף 192, ו
שיבוש מהלכי משפט - עבירות לפי
סעיף 244לחוק העונשין (מאחר שהאיומים נועדו למנוע פתיחת חקירה וחשיפת מעשיו).
הנאשם, יליד 1960, נעדר עבר פלילי בעבירות מין, אך לחובתו הרשעה קודמת בעבירת איומים (גז"ד מיום 28.4.10, ראה גיליון הרשעות
ת/1 לעונש). בגזר הדין הוטל מאסר על תנאי של 6 חודשים, בגין כל עבירת אלימות, למשך 3 שנים. המאשימה אינה מבקשת הפעלתו של המאסר המותנה כעת, בשל הספק שמא תקופת התנאי הסתיימה טרם ביצוע העבירות דכאן. יוער, שכתב האישום ופסק הדין באותו עניין הונחו בפנינו, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, ועולה כי מדובר היה באיומים של הנאשם כלפי בתו, אמה של הקטינה.
הנאשם כפר במיוחס לו, לכל אורך ההליך, וגם כיום, לעת גזירת דינו, אין הוא נוטל אחריות על מעשיו או מביע חרטה עליהם. גם בפני מעריך המסוכנות, כאשר הוכנה חוות-דעת והערכת מסוכנות, שהוגשה לפי
סעיף 6 בחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, התכחש הנאשם למעשיו וטען שמדובר בעלילת בדים שניזומה על-ידי חתנו לשעבר. נמצא, בסיכום חוות-הדעת הזו, שמסוכנותו המינית של הנאשם לעתיד היא בינונית-נמוכה. מעריך המסוכנות, ד"ר ג. רוזנברג, קרימינולוג קליני בכיר, קבע כי עולה מהתיעוד שהוצג בפניו, ומשיחתו עם הנאשם, שמדובר באדם בעל רקע פסיכיאטרי והתמכרותי - שימוש לרעה באלכוהול. כמסתבר, לאחר שהנאשם עלה ארצה עם משפחתו, מגרוזיה, בשנת 1994, הוא נסע לרוסיה ופתח שם מסעדה, אולם, הסתבך במעשה אלימות כלפי עובד שלו, וריצה 5 שנות מאסר שם. לאחר מכן, וכשחזר לישראל, בשנת 2001, התגלו אצלו בעיות פסיכיאטריות ובגינן קיבל טיפול. לצד הבעיות הגופניות-בריאותיות שמהן סבל, בעיקר בעיות לב ומחלת ריאות, החל סובל מתסמינים נפשיים, ובמהלך ההליך המשפטי, ואחרי הכרעת הדין, ביצע ניסיונות אובדניים, שבגינם אף אושפז.
טרם שמיעת הטיעונים לעונש, התבקשה עובדת הציבור, מפקחת מחוזית לקטינים נפגעי עבירה, להכין תסקיר נפגעת אודות הקורבן, ש.מ., וזה עומד בפנינו כעת. לא נרחיב באמור שם, על מנת לא לפגוע בצנעת הפרט של הקטינה, ודי לציין שמדובר בילדה בוגרת ורגישה, אשר נפגעה קשות ממעשי סבה - הנאשם, ומההליך הממושך שבעקבות חשיפת הפרשה, דבר שהציב אותה, ואך טבעי הדבר, בדילמות קשות בתוך התא המשפחתי, כאשר הפוגע, שמעל באמונה, והיפר ביד גסה את יחסי האמון והאהבה שחשה כלפיו, הוא אביה של אימה. נמסר, במסגרת התסקיר, שהילדה שואבת כוח ונחמה מסוימים מכך שביהמ"ש נתן אמון מלא בגרסתה, ושהנאשם הורשע ויבוא על עונשו בגין מעשיו כלפיה.
טיעוני המאשימה לעונש הוגשו בכתב. כמצוות
סעיף 40ג' לחוק העונשין, לאחר
תיקון 113, החל על ענייננו, הציעה המאשימה מתחם עונש הולם, לשיטתה, בגין העבירות הנדונות, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לעמדת המאשימה, מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, ובנסיבות האירועים המפורטים בכתב האישום, הינו בין 12-18 שנים לכל עבירה. עו"ד א. דרנבויים, שערכה את הטיעון הכתוב, הטעימה את מהות המעשים וחומרתם, ניצול זמינותה ותמימותה של המתלוננת, הרכה בשנים, ואת הערכים החברתיים שנפגעו בעטיים - פגיעה מהותית בתחושת הביטחון במשפחה ובכבודם ורווחתם של קטינים הזכאים לילדות תקינה ומגוננת. היא עמדה על כך שעבירת גילוי העריות, שהיא קשה ושפלה, ומפירה את הזכויות הבסיסיות של הקטינה לכבוד ולהגנה על גופה ונפשה, מצריכה ענישה משמעותית של מאסר בפועל לשנים ארוכות.
התובעת המלומדה הפנתה לכך שכל אירוע, מאלה שהנאשם הורשע בהם, מקים פוטנציאל להטלת העונש המקסימלי בגינו, עונש הנע בין 15-20 שנות מאסר. היא הפנתה לפסיקה שעל-פיה תקרת העונש הקבוע בחוק היא בבחינת "נקודת מוצא" כאשר דנים בעונש הראוי, ואין להתייחס לתקרה זו כאל "נקודת סיום", שאליה אין מגיעים (
ע"פ 2620/93 מ"י נ' פלוני, פ"ד מט(3) 1).
אשר להצדקת מתחם הענישה המוצע, מהיבט מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה, כמצוות
סעיף 40ג(א) לחוק, לאחר תיקונו, הפנתה התובעת המלומדה לשורת פסקי-דין של בתי-משפט מחוזיים וביהמ"ש העליון, שבהם הושתו או אושרו, לפי העניין, עונשי מאסר בגין עבירות מין במשפחה, שנעים בין 10 עד 20 שנות מאסר בפועל.
באשר לגזירת העונש ההולם בתוך המתחם, שהוא השלב השני, לפי אמות המידה שנקבעו בתיקון 113 הנ"ל, ובהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה עצמה, סבורה המאשימה, שיש להתחשב בפגיעה הקשה במתלוננת, העולה מתסקיר הנפגעת, ומצפייתה, הנקובה שם, שהפוגע בה יבוא על עונשו באופן חמור ולתקופה ממושכת. ב"כ המאשימה ערה לנסיבות בריאותו ולמצבו הנפשי של הנאשם, כמו גם להיעדר הרשעות קודמות בעבירות מין, אולם, לשיטתה, אין לייחס לכך משקל רב, אל מול נסיבות ביצוע העבירות והפגיעה במתלוננת, מה גם שהנאשם אינו מקבל אחריות על מעשיו, ובחר לנהל משפט הוכחות מלא. נוכח אלה, ועל מנת להשיג אפקט הרתעתי, גם כלפי הרבים, ולסייע בעקירת התופעה מן השורש, עתרה עו"ד דרנבויים לגזור עונש שאינו ברף התחתון של המתחם המוצע. הדבר יתאם גם את מדיניות ההחמרה בענישה בעבירות מין, בעיקר בתוך המשפחה, הבאה לידי ביטוי בפסיקה עניפה.
המאשימה מבקשת, עם זאת, כי ייקבע עונש
כולל בגין מכלול האירועים, וכי הוא יעמוד על מאסר ממושך בפועל, שכאמור, יתקרב לתקופה המקסימלית בגין
אחת העבירות החמורות שנמנו. זאת - הגם קביעת מתחם נפרד לכל אירוע מאלה שהורשע בהם הנאשם (
סעיף 40יג(ב) לחוק). לצד זה, עותרת המאשימה לגזור עונש מאסר מותנה משמעותי, ופיצוי למתלוננת.
הסניגור, עו"ד נ. בונדר, הטעים בפתח טיעוניו לעונש, כי אלה יתמקדו בפן האישי של הנאשם, ובטיעון ביחס למדיניות העונשית והמתחם המוצע על-ידי התביעה, זאת - לפי שהנאשם, כזכור, דבק בחפותו, ולאחר שגרסתו העובדתית המכחישה נדחתה בהכרעת הדין.
ההגנה סבורה, שאין מקום לקביעת מתחם ענישה נפרד לכל מעשה, וכי, הגם שחל על ענייננו תיקון 113 (לפי שהכרעת הדין ניתנה לאחר כניסתו לתוקף), הרי, משהמעשים בוצעו טרם אותו מועד, אין לאמץ הגישה החמורה יותר שמוצאת ביטוי בתיקון. לטעמו - יש לנהוג כפי הנורמה שהיתה מקובלת קודם לכן - קביעת עונש כולל, כאשר מדובר על ריבוי עבירות, כזה ש"ברירת המחדל" בו היא הסתפקות בתקופת מאסר אחת, הארוכה מבין אלה הנקבעת לכל עבירה בנפרד.
הסניגור מצביע על כך שהנאשם, שעלה ארצה עם אשתו ושלושת ילדיו, גידל אותם בכבוד במשך שנים רבות, וכי הוא אדם עובד ונורמטיבי. הפרשה הכתה את המשפחה בתדהמה, והכל הכירו את הנאשם כאדם חם ואוהב. הוא היה עצור במשך 3 חודשים ומאז, תקופה של למעלה מ- 3 שנים מצוי במעצר בית, בתחילה מלא, ואחר-כך עם הקלות מסוימות. עו"ד בונדר ביקש להתחשב בהיות הנאשם אדם חולני, הסובל ממחלות לב, ועבר מספר אירועים של אוטם שריר הלב, תוך אשפוזים גם לפני וגם אחרי הכרעת הדין, ובגופו מושתל קוצב לב. זאת - לצד מחלות נוספות, המנויות בתיעוד רפואי שהוגש לעיוננו, ובעטיים של כל אלה טוען הסניגור, שמאסר שייגזר על מרשו יהיה קשה עליו לשאתו שבעתיים מכזה שיושת על אדם בריא.
אשר לפסיקה שהגישה התביעה, טוען הסניגור כי מדובר במקרים חמורים יותר בנסיבותיהם, וברוב התיקים מדובר במעשי אינוס ומעשי סדום, כאשר הרשעת הנאשם כאן היא בעבירת אינוס אחת בודדת, והיתר - עבירות של מעשה מגונה.
כאשר התביעה לא הגישה את פסק הדין שבו נגזר מאסר מותנה על הנאשם, והתובעת אף לא עתרה להפעלתו, ביקש הסניגור להימנע מכך.
הנאשם בחר שלא לנצל זכותו לומר דבריו בפנינו.