הנאשמים הובאו לדין כעולה מכתב האישום המתוקן אשר סומן באות א', בגין עבירת שוד מזויין בחבורה, בניגוד לסעיף 402(ב) וכן עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 29 לכל אחת מהעבירות הנ"ל, הכל לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"החוק").
האירוע שעל בסיסו הובאו הנאשמים לדין, התרחש ביום 30.01.08 בשעה 10:15, כאשר הגיעו לביתם של חסן ואמירה רייאן (להלן:
"המתלוננים") והנמצא בכפר כבול (להלן:
"הבית").
הנאשמים נקשו על דלת הבית, המתלוננת פתחה את הדלת והבחינה בהם ובעקבות שאלתם היכן המתלונן כי הם מחפשים עבודה ורוצים ל"עבוד" אצלו, המתלוננת קראה למתלונן, ששהה אותה עת בקומה השנייה של הבית וזה ירד אל הנאשמים. המתלוננת פנתה לעיסוקיה והמתלונן נשאר לבדו עם הנאשמים. בשלב זה, שלף אחד הנאשמים אקדח, דרך אותו והורה למתלונן לשכב על הרצפה תוך שהוא דורש ממנו את כספו, שמצוי בכספת בתוך הבית.
המתלונן החל להיאבק עם אחד הנאשמים, אשר החזיק באקדח ותוך כדי המאבק ירה אותו נאשם יריה לכיוון תקרת הבית, שפגעה בקורת הגג ובחלון המטבח.
לאחר מכן עלו המתלוננים כמצוות הנאשמים לקומה שנייה. מתוך חשש ופחד מהנאשמים הוציאה המתלוננת את מפתחות הכספת וניגשה עם אחד מהם לחדר הילדים, בו נמצאת הכספת. בינתיים, החל המתלונן להיאבק שוב עם אחד מהנאשמים ואף נתן לו מכה בגב באמצעות פטיש ובתגובה לכך נתן אחד הנאשמים למתלונן מכה בראשו באמצעות כוס זכוכית.
המתלוננת חששה מהנאשמים, פתחה את הכספת ואחד מהם רוקן אותה וגנב את תכולתה, שכללה כספים ותכשיטים שונים מזהב. נטען עוד בכתב האישום, כי הנאשמים גנבו במהלך השוד מכשירי פלאפון של חברת מירס השייכים למתלוננים ונמלטו מהמקום ברכב מסוג וולוו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות שונות ובין השאר נקע בקרסול שמאל, פצע חיצוני בעור הגולגולת משמאל ופצע חיצוני עם המטומה בעפעף השמאלי.
הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן כפי שהובאו לעיל והורשעו על יסוד הודאתם.
המדובר בנאשמים תושבי תמרה אשר נעצרו ביום 03.11.08. נאשם 1 יליד 1986, נאשם 2 יליד 1981 ועל יסוד המוסכם בין הצדדים, הורה בית המשפט על הגשת תסקירים של שירות המבחן ביחס לנאשמים.
בהסדר הטיעון, לא הייתה כל הסכמה לעניין העונש והמאשימה אף הדגישה כי המסקנות וההמלצות של שירות המבחן, לא ייחייבו אותה בהתאם להסדר.
לאחר הגשת התסקירים עלה, כי נאשם 1 לא נטל אחריות מלאה ובית המשפט פנה אליו ואל בא כוחו בעניין זה, אך אלה שבו והדגישו את הודאת נאשם 1 בעובדות כתב האישום המתוקן, תוך שהם מסבירים את דבריו בפני קצין המבחן.
המאשימה הגישה במסגרת הראיות לעונש את ההרשעות הקודמות של נאשם 1 שסומנו ט/1, כתב אישום וגזר דין ביחס לנאשם זה בת"פ 1238/06 של בית משפט השלום בעכו, שבו הוטל על נאשם 1 12 חודשי מאסר מותנה, בר הפעלה, אשר סומן ט/3. כמו כן, הוגש גזר דין וכתב אישום ביחס לנאשם 1 שניתן על ידי בית משפט השלום בעכו בת"פ 1397/08 ושסומן ט/4. ביחס לנאשם 2 הוגשו הרשעותיו הקודמות שסומנו ט/2 וצילומי הזירה ט/5.
ב"כ המאשימה טוענת כי המדובר בעבירות חמורות שפוגעות בציבור ולא בכדי המחוקק קבע לצד עבירה זו עונש מירבי של 20 שנות מאסר. הנאשמים הצטיידו בנשק חם, אקדח, הגיעו לבית המתלוננים לאור היום בשעה 10:30 ובעזות מצח, שדדו מהם את כספם ורכושם בהתאם לנסיבות שפורטו בכתב האישום המתוקן.
עוד נטען כי הנאשמים לא זו בלבד שאיימו בנשק חם אלא גם עשו שימוש בו במהלך השוד ולאחר שנטלו את כספם ורכושם של המתלוננים, הם אף נטלו גם כן מכשירי המירס.
במהלך השוד והמאבק שהיה בין המתלונן לבין הנאשמים נגרמו לו חבלות גוף כמפורט בעובדות כתב האישום לעיל. כאמור, אירועים מסוג זה מחייבים ענישה מחמירה. המדובר, בחדירה לפרטיות של המתלוננים ופגיעה חמורה בזכויות יסוד שיש בה כדי לפגוע בבטחון הציבור כך שאיש לא יחוש בבטחון אפילו בביתו, מבצרו.
לדעת המאשימה, מקרה זה נמצא בקטגוריה של המדרג הגבוה של המקרים החמורים בעבירות שוד ועל כן נדרשת ענישה הולמת. מה גם, התסקירים שהוגשו ביחס לנאשמים שליליים במהותם, שאין בהם כל המלצה.
לדעת המאשימה, נאשם 2 הודה שביצע את העבירות לשם בצע כסף ולא גילה כל אמפטיה לקורבנות העבירה. נאשם זה מתקשה לצאת ממעגל העבריינות, שהפך אצלו כדרך חיים ומכאן החשש המבוסס לקיומה של רמה גבוהה של סיכון להישנות העבירות.
גם נאשם 1 לא חדל מלבצע עבירות חמורות ואף ריצה עונשי מאסר ממושכים וכל אלה, לא הרתיעו אותו. אמנם הוא נטל אחריות מלאה על העבירות המיוחסות לו ובהן הורשע, אך הוא טוען כי הרקע לכך התמכרותו לסמים ועל כן, גם לגביו נדרש בית המשפט להטיל עונש חמור שירחיק אותו מהציבור ויצמצם את הסכנה הנשקפת ממנו.
עוד הפנתה ב"כ המאשימה לפן נוסף של חומרה ביחס לנאשם 1, קרי, העובדה כי יום לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, נדון נאשם זה לעונש מאסר של 9 חודשים בגין עבירות שבל"ר ונהיגה ללא רישיון נהיגה.
ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים עונשים חמורים של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וחיובם בתשלום פיצוי למתלוננים וקנס כספי וכן ביקשה להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה של 12 חודשים לגבי נאשם 1, במצטבר.