גז"ד לשלוש תחנות הדלק הגדולות שלא התקינו במועד מערכת איסוף והשבת אדי דלק

1.      הנאשמת הורשעה, בהסתמך על הודתאה בעקבות הליך של גישור, בביצוע עבירה של ניהול עסק בניגוד לתנאי רשיון עסק, עבירה על סעיפים 4,7,14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, וכן בעבירה לפי סעיף 1 יחד עם פריטים 1.2(א) ו-(ב) וכן 2.2(ה) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.

2.      בהתאם למפורט בכתב האישום המתוקן, החל מחודש אפריל 2003 חוייבו כל חברות הדלק לעמוד בדרישות הקבועות בדירקטיבה האירופית בנוגע לתקן פליטות דלקים, וזאת במטרה לצמצם את פליטת אדי הבנזין ממסופי הדלק, בשל היות אדים אלה רעילים ומכילים חומרים מסרטנים, ובהיותם מהווים מרכיב פעיל ביצירת אוזון טרופוספרי רעיל. בהסתמכה על כך הוסיפה המאשימה תנאי נוסף לרשיון העסק הקיים, ודרשה מהנאשמת להתקין מערכת לאיסוף והשבת אדי דלק, שתחובר לכל מקורות פליטת אדי הדלק במסוף, והכל במטרה להביא לדילול ריכוז אדי הדלק הנפלטים לאויר. הנאשמת לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע להתקנת מערכת מישוב האדים, על אף ההתראה שנשלחה אליה, ועל אף הארכות שניתנו לה לשם כך, והאיחור הינו למשך כשנה ותשעה חודשים מהמועד שהוקצב לכך ברשיון העסק, ובכך לא קיימה את תנאי רשיון העסק שניתן לה.

3.      בהסכמת כל הצדדים קיימתי בתיק זה, יחד עם שני תיקים נוספים של שתי חברות דלק אחרות, הליך של גישור, לאחר ששמעתי חלק מעדי התביעה, ובסיומו של ההליך הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום וכל צד טען להטלת קנס בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

4.      הנאשמת הודתה בעבירות המיוחסות לה לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, וחסכה בכך זמן שיפוטי יקר. בנוסף, הסכימה הנאשמת להתקין מערכת מישוב אדים ב-34 תחנות דלק שבבעלותה, תוך 5 שנים מהיום, הגם שללא הסכמתה לא ניתן היה לחייבה לעשות כן בהליך המשפטי שבפניי. העלות המשוערת של התקנה זו מגיעה  לסכום של כ- 8 מליון ש"ח, וסכום זה נלקח על ידי בחשבון בעת גזירת עונשה.

5.      ב"כ המאשימה ביקש להחמיר בגובה הקנס שיוטל על הנאשמת, בין היתר בהתחשב באיחור הרב בהתקנת מערכת מישוב האדים, ולנזק הסביבתי שנגרם אגב איחור זה. ב"כ הנאשמת טען מנגד, שלא הוכח ברמה הנדרשת שאכן נגרם זיהום אויר כתוצאה מפליטת אדי הדלק, והוסיף וטען שלוח הזמנים שנקבע ע"י המאשימה היה בלתי סביר, ומכאן האיחור שבהתקנה. עוד נטען שהנאשמת הסכימה להתקין מתקני מישוב אויר ב-34 תחנות דלק שבבעלותה, ובכך נגרמו למרשתו הוצאות כספיות בסכומים גבוהים, ובהסתמכו על כך ביקש להקל ככל שניתן בגובה הקנס שיוטל.

6.      בבסיסו של תיק זה עומדת החובה לשמור על נכסי הטבע וזאת למען כל החי והצומח עלי אדמות. המודעות הציבורית לאיכות הסביבה עלתה בשנים האחרונות לכותרות, וגם המחוקק תרם את תרומתו לכך, בחוקקו חוקים במטרה לשמור ולשמר את הטבע, ובהחמרת הענישה שתוטל על מפירי החוק. איכות הסביבה ובריאות הציבור הם אנטרס ציבורי חשוב, ויש לחזק את ידיו של המשרד לאיכות הסביבה, העומל ימים ולילות, למען מטרה נעלה זו. פליטת אדי דלק לאויר עלולה היתה לסכן חיי אדם ואולי גם לפגוע בכל החי והצומח שבסביבה, וההסכמים אליהם הגיעו חברות הדלק והמשרד לאיכות הסביבה, בדבר התקנת מערכות למישוב אדים, הם הסכמים מבורכים. על אף האיחור שבהתקנת המתקנים, בסופו של דבר הם הותקנו בהצלחה, וכתב האישום הוגש לאחר סיום הליך ההתקנה והפעלתם.

7.      בגזירת העונש התחשבתי בהוצאה הכספית המגיעה לסכום של 8 מליון ש"ח, כתוצאה מהתקנת מערכת מישוב אדים ב-34 תחנות דלק שבבעלות הנאשמת, וכן בעובדה שהדרישה להתקנת מערכת מישוב אדים במסוף הדלק היתה דרישה חדשנית, שלא קדם לה תקדים במדינת ישראל, ובעובדה שבסופו של דבר המערכת הותקנה והופעלה בהצלחה. עוד התחשבתי בהודאת הנאשמת, ובכל יתר הנסיבות שפורטו ע"י ב"כ הצדדים, כולל תיקון כתב האישום, והחלטתי להטיל על הנאשמת עונשים וחיובים אלה:

א.      קנס על סך 500,000 ש"ח אשר ישולם ב- 4 תשלומים שווים ורצופים ע"ס 125,000 ש"ח. תשלום ראשון ישולם ביום 1.12.09 ויתר התשלומים ישולמו בכל 1 לכל חודש אחריו.

ב.       הנאשמת תחתום על התחייבות ע"ס 100,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה דומה בנוגע למסוף הדלק, וזאת למשך 3 שנים מהיום.

ג.        אני מחייב את הנאשמת להתקין מערכת מישוב אדים ב-34 תחנות דלק שבבעלותה, וזאת תוך 5 שנים מהיום, ולקחתי בחשבון שהעלות המשוערת של התקנת המערכות עלולה להגיע לסכום של כ- 8 מליון ש"ח.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

<            >

<             >