גז"ד לראש המועצה המקומית פקיעין שהורשע בשוחד בחירות

האישום

1.      ביום  31.12.07 הרשעתי את הנאשם, ראש המועצה המקומית פקיעין, בשני האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, וזו תמציתן:

בחלקו הכללי של כתב האישום נכתב, שביום 28.10.03 נערכו בפקיעין בחירות לראשות המועצה המקומית, ומשלא זכה מי מהמועמדים ברוב הנדרש, התקיים ביום 11.11.03 סיבוב בחירות שני, בו התמודדו שני המועמדים שזכו במספר הקולות הרב ביותר בסיבוב הראשון, והם הנאשם ומר סלים סעידה, ובסיומן נבחר הנאשם לראשות המועצה.

באישום הראשון צויין, שערב סיבוב הבחירות הראשון, נחתם בין הנאשם ומר עבדו באסל (להלן: "עבדו") הסכם בכתב, לפיו הבטיח לו הנאשם, שעם היבחרו לראשות המועצה המקומית פקיעין, יפעל למנותו למנהל המתנ"ס בישוב או לתפקיד אחר ברשות המקומית פקיעין. עוד נכתב, שהנאשם הבטיח עבודה למר עבדו על מנת להשפיע עליו, על בני משפחתו ועל בוחרים אחרים בישוב הנתונים להשפעתו, שיצביעו עבורו בבחירות. הנאשם הורשע בביצוע עבירה של שחיתות בבחירות, בהסתמך על סעיפים 88(1) ו- 88(4) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הרשויות").

האישום השני דן בהסכם שנחתם ביום 1.11.03, דהיינו בפרק הזמן שבין סיבוב הבחירות  הראשון לשני, בין הנאשם ומר יוסף ח'יר (להלן: "יוסף"), שכותרתו "הסכם בשבועה", בו התחייב הנאשם כי עם היבחרו לראשות המועצה יפעל למנות את יוסף לתפקיד עוזר ונהג לראש המועצה. עוד צויין בכתב האישום, שהבטחת העבודה נועדה להשפיע על יוסף, על בני משפחתו ועל בוחרים אחרים בישוב הנתונים להשפעתו, להצביע עבור הנאשם, ובכך הורשע הנאשם בביצוע עבירה של נוספת של שחיתות בבחירות, בהסתמך על סעיפים 88(1) ו-88(4) לחוק הרשויות.

2. סעיפים 88(1) ו- (4)  לחוק הרשויות קובעים, כי משהורשע אדם בביצוע עבירה על אותם סעיפים יהא צפוי לעונש של קנס וכן מאסר עד חמש שנים.

טיעוני ב"כ המאשימה

3. ב"כ המאשימה, שהפגין כשרון רב במהלך ניהולו תיק זה, הדגיש, הן בטיעוניו בעל פה והן בטיעוניו בכתב, את החומרה שבמעשי הנאשם, ואת הצורך בהטלת ענישה מחמירה, הכוללת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, והפנה לפסקי דין המצדדים בטיעונו זה. לדבריו, הערך החברתי המוגן בעבירות השוחד הוא תקינות המנהל הציבורי, ובלעדי תקינות זו לא ייתכנו חיים חברתיים מסודרים ויציבים, על כן קיימת חשיבות במלחמה בעבירות השוחד.   ב"כ המאשימה ביקש ללמוד מענייניהם של עומרי שרון, נעמי בלומנטל, ישראל סדן ואחרים נוספים, לגבי מדיניות הענישה הראויה, תוך שהדגיש כי המדובר בשוחד בחירות, שכתוצאה ממנו זכה הנאשם בתפקיד הנחשק של ראשות המועצה המקומית פקיעין, ובנוסף - נגרם עיוות להליך הדמוקרטי עקב פגיעה ממשית בסדרי השלטון.

4. ב"כ המאשימה ציין שהנאשם לא קיבל אחריות על מעשיו, לא הביע חרטה וניהל את משפטו עד תום, ובכך לא הפנים את הפסול שבמעשיו.

5. בנוגע לסוגיית הקלון, טען ב"כ המאשימה שהנאשם הורשע בעבירות שוחד, שלפי טיבן יש בהן קלון, הן מבחינת סוג העבירה, הקשר העבירה, מהות המשרה, הקשר למילוי התפקיד ונסיבות ביצוע העבירה, על כן ביקש לקבוע כי במעשי הנאשם דבק קלון, ובנוסף - להטיל עליו עונש של מאסר בפועל, שלא בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

טיעוני ב"כ הנאשם

6. הסניגור, שכשרונו הרב אינו דורש עוד הוכחה, טען, שהמדובר בהרשעה תקדימית שלא קדם לה אח ורע, על כן מדובר בנסיבות חריגות, הן מהבחינה המוסרית והן מהבחינה הפלילית, ואלה מצדיקות קביעת רף ענישה נמוך. לדברי הסנגור, הנאשם סבר שהפעולות שבוצעו על ידו היו במסגרת החוק, והוא אף התייעץ עם עורך דין, שהטעה אותו, על כן לא התקיימה בעניינו אותה כוונה פלילית שאפיינה את הנאשמים בפסקי הדין שהוגשו מטעם המאשימה, והפנה לפסקי דין בהן הוטלו עונשים קלים מאלה שנדרשו ע"י ב"כ המאשימה.

7. ב"כ הנאשם הפנה לעובדה, שהתיק נסגר תחילה ע"י פרקליטות מחוז חיפה, ונפתח מחדש לאחר ערר שהוגש, וביקש ללמוד מכך, שאם פרקליטים פליליים סברו שאין מדובר בעבירה פלילית שניתן להגיש בעניינה כתב אישום, אזי זו נסיבה מקילה לעניין העונש.

8. לדברי הסנגור, ההסכמים עליהם חתם מרשו לא שינו את תוצאות הבחירות, מאחר והם נחתמו עם אנשים שממילא התכוונו להצביע עבורו, וכי הנאשם התכוון ליתן את אותן משרות המפורטות בהסכמים מתוך כוונה טובה ובתום לב.

9. בנוגע לטענת התובע שניהול המשפט מהווה נסיבה לחומרה, השיב הסנגור שהמדובר בתיק תקדימי, כאשר המצב המשפטי לא היה ברור עד כה, ואין לזקוף זאת לחובת מרשו. הסנגור הוסיף וטען, שהעבירות בוצעו בשנת 2003, וכתב האישום הוגש רק בתחילת שנת 2007, ומאז הגשתו - נוהל בצורה יעילה ומהירה, כך שהשיהוי הקיים הוא מצד המאשימה, שלא הגישה מייד את כתב האישום, ולא מצידו של הנאשם.

10. לעניין הקלון נטען, שהנסיבות המקילות שצויינו על ידי הסנגור לעניין העונש מצדיקות הימנעות מקביעת קלון במעשיו, וכתמיכה בטיעונו הפנה לפסק הדין בעניינו של חיים רמון.

11. הסניגור הפנה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של מרשו, לעברו הנקי, לתרומתו לישוב ולמדינה, לדברי עדי האופי, וביקש בסוף טיעונו להסתפק במאסר מותנה, ולחילופין - במאסר שירוצה בעבודות שירות ולתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, ולקבוע שלא דבק קלון במעשיו.

דברי הנאשם

12. בדבריו האחרונים הצהיר הנאשם, שאיננו מתכוון להציג את מועמדותו לבחירות פעם נוספת, וכי הוא גידל את ילדיו בבית החולים הגריאטרי שבבעלותו, כמשפחה אנושית ואוהבת. כל ילדיו שירתו בצה"ל, ופועלו בתיק זה היה בתום לב "ואני מרגיש עד היום איזה עבירה עשיתי ואני התייעצתי עם עו"ד".

13. הנאשם הוסיף ואמר: "אם עשיתי עבירה אני מבקש סליחה, אני מצטער על זה, וזה יצא בלי כוונה בתום לב. אני מבקש להקל כמה שאפשר, אני בן 63.5, אני ראש רשות 4.5 שנים והכל היה טוב ".

עדי האופי מטעם הנאשם

14. מטעם הנאשם העידו חמישה עדי אופי. הראשון שבהם היה מנהיג העדה הדרוזית, שיח' מואפק טריף, שתיאר את הנאשם במילים "...בן משפחה מפוארת אשר תרמה רבות לעדה, למדינה. אדם אדיב, משכמו ומעלה, הקים מוסד לתפארת המדינה והעדה בכפרו פקיעין" והוסיף שלנאשם היתה השפעה גדולה על הרגעת הרוחות בפקיעין בזמן המהומות שפקדו את הכפר.