א.
הכרעת הדין
בתום ניהול משפט הוכחות, זוכה הנאשם מעבירה של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין והורשע בעבירה של
ניסיון למעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) + 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של
הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין.
העובדות הרלוונטיות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ויובאו להלן בתמצית.
הנאשם שימש במועדים הרלוונטיים פקיד עזר בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית המשפט"). המתלוננת עבדה באותה תקופה במשרד עורכי דין בחיפה ונהגה, במסגרת עבודתה, להגיע מדי יום לבית המשפט.
ב-14/3/05 בשעה 11:30 הגיעה המתלוננת לבית המשפט. מייד לאחר מכן פנה אליה הנאשם וביקש הימנה לסור עמו לשם קבלת טופס לביצוע במסירה אישית, לבחורה המוכרת לה. המתלוננת, אשר הכירה את הנאשם במסגרת עבודתה ורחשה לו אמון, התלוותה אליו.
הנאשם הוביל את המתלוננת מקומת הכניסה של בית המשפט אל השטח ה"סטרילי" שבקומה השלישית בבניין ופתח, באמצעות כרטיס העבודה המקודד שברשותו, את הדלתות המובילות אל שטח פרוזדור לשכות השופטים. הנאשם הכניס את המתלוננת לאחת מלשכות השופטים, שלא היתה מאויישת באותה עת וסגר אחריו את הדלת.
בהיותם בלשכה ובאופן מפתיע, התקרב הנאשם אל המתלוננת, פתח את רוכסן מכנסיו, נגע באיבר מינו ומשך בחולצתה, באמרו לה "יש לך חזה מהמם תראי לי אותו...". המתלוננת, אשר נרתעה וחשה מבוהלת, הצמידה אסופת מסמכים שהחזיקה בידה אל חזה בחוזקה, התרחקה לאחור ודרשה מהנאשם שלא יגע בה, שיפסיק את מעשיו וייתן לה לצאת מהלשכה. הנאשם התעלם מבקשותיה של המתלוננת והמשיך במעשיו.
בפחדה שמא יגע הנאשם שוב בגופה, חיפשה המתלוננת דרך מפלט והחלה להסתובב בבהלה בתוך הלשכה. תוך כדי כך חשף הנאשם את איבר מינו בפניה וחרף אי הסכמתה למעשיו, אונן בנוכחותה עד שבא על סיפוקו. המתלוננת עזבה מייד כשהיא נסערת ובוכה.
ב.
תסקיר שירות המבחן
הנאשם כבן 34, סיים 12 שנות לימוד. בשנת 1992 התגייס לצבא. עם סיום שירותו הצבאי החל לעבוד במקומות שונים. שנים ארוכות עסק בכדורגל והתפרנס מכך. במקביל למד במכון וינגייט בקורס מאמנים ומדריכי כדורגל, מקצוע בו, כאמור, עסק תקופה ארוכה כשחקן וכמאמן. בשנת 2000 החל לעבוד בבית המשפט כפקיד עזר.
הנאשם נישא לאחרונה לחברתו. בשיחה עם הנאשם ואשתו, התרשם קצין המבחן כי הנאשם מכחיש את המעשים בגינם הורשע ואינו מכיר בחומרתם.
הנאשם הותיר רושם של בחור נמרץ, בעל כוחות שכליים טובים. נראה, כי הוא עסוק בפסאדה ובדימוי עצמי חיצוני ומתקשה לראות, להכיר ולהתבונן בעולמו הפנימי. הוא פועל באימפולסיביות, תוך קושי להכיר ברגשות האחר. הנאשם חש קורבן ועסוק מאד בקורבנותו ואינו מתפנה לבדוק ולהתבונן בנסיבות שהובילו אותו לסיטואציה נשוא תיק זה.
במצב בו הנאשם מנתק עצמו מביצועה של עבירת המין, לא ניתן להעריך באופן מלא את הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד. נראה, כי הנאשם תופס עצמו כאדם בעל הצלחה עם בנות המין השני ובהעדר עכבות רגשיות, מחסומים או קושי להתמודד מול איסורים, קיימת אפשרות מסוימת להישנות מעשים דומים בעתיד. העובדה כי הקשר המיני התקיים בין כתלי בית המשפט, מעידה על קושי משמעותי בעמידה בגבולות הנדרשים מאדם בתפקידו. עניין זה מבטא פוטנציאל לחזרתיות מאחר ובשורשיו מתקיימים חוסר מודעות עצמית והתעלמות מגבולות התנהגות מקובלים.
הנאשם לא ביטא צורך טיפולי או שיקומי כלשהו. רמת שיתוף הפעולה מצידו היתה עניינית וממוקדת בשחרור מהאשמה הרובצת לפתחו. נוכח האמור לעיל, לא סבר שירות המבחן כי יש מקום להמלצה בעלת אופי שיקומי בעניינו.
ג.
ראיות לענין העונש
(1) מטעם
התביעה העידה
המתלוננת. היא סיפרה על סבלה מאז האירוע, בביתה, בעבודתה וגם בעת שהגיעה לביהמ"ש במסגרת עבודתה. היא העידה כי מאז האירוע היא נזקקת לטיפולים רפואיים, לרבות טיפול תרופתי. עוד העידה, כי בשל מצבה נאלצה להפסיק לעבוד.
(2) מטעם
ההגנה העידו מספר עדים, כדלקמן:
א.
אריה עידו - המשמש מזכיר ראשי בבית משפט השלום בעפולה. הוא מכיר את הנאשם מקרוב במשך כ-5 שנים. חלק מהזמן עבד הנאשם תחתיו בבית משפט השלום בעפולה. הוא מסר, כי הנאשם הנו אדם טוב, נעים לבריות ואהוד על חבריו. הנאשם ביצע עבודתו, בביהמ"ש נאמנה, אף לאחר האירוע הנדון.
ב.
שלום ינון - מנכ"ל של מועדון כדורגל. הוא העיד, כי הנאשם שיחק כדורגל במסגרת המועדון ואף עבר קורס מדריכי כדורגל. הנאשם התנדב לאמן במועדון ועשה עבודתו במסירות.
ג.
גב' נטלי פרגר - אשת הנאשם. היא מכירה את הנאשם כשנתיים. הם התחתנו לפני כ-3 שבועות. לדבריה, הנאשם הוא: "ג'נטלמן" ואין לה כל ספק בנאמנותו אליה.
ד.
טיעוני הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה, ביקשה שלא ליחס משקל לעדויותיהם של עדי האופי.
התובעת ביקשה לתת משקל לחומרה לכל הנסיבות שפורטו בהכרעת הדין, לרבות הפגיעה בערכים המוגנים, במתלוננת ובאמון שניתן בנאשם.