גז"ד לנאשמות בייבוא סמים מבוליביה

הנאשמות הודו בעובדות כתב האישום המתוקן במ/1 (להלן-כתב האישום המתוקן) והורשעו בעבירות כדלקמן: שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירות על פקודת הסמים המסוכנים), שתי עבירות של ייצוא וייבוא סם מסוכן, ושתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בנוסף, לנאשמת 2 - קשירת קשר לעיסקה אחרת בסם מסוכן. כתב האישום המתוקן הוגש במסגרת הסדר טיעון. לא נערך הסדר לעונש (ראה את ההסכם להסדר טיעון במ/2 ).

על פי כתב האישום המתוקן, אלה היו מעשי הנאשמות (בקליפת אגוז): הנאשמות הינן אזרחיות ותושבות בוליביה. הנאשמות (כל אחת לפי עניינה) שימשו בלדריות להעברת סם מסוג קוקאין מבוליביה לישראל: בחלק הכללי - נאשמת 1 קיבלה בישראל 70,000 יורו שהיוו תשלום עבור קוקאין, ומסרה את הכסף בבוליביה. (אישום  1 - העובדות הועברו למבוא). אישום שני: הנאשמות טסו לישראל שבגופן 2 ק"ג סם קוקאין, ובישראל מסרו את הסמים וקיבלו בעבור הסם 60,000 יורו אותם מסרו בבוליביה. אישום שלישי (נגד נאשמת 2): נאשמת 2 תדרכה בלדרים כיצד לייבא קוקאין לישראל ולמוסרו. אישום רביעי: הנאשמות טסו לישראל שבגופן 3 ק"ג סם קוקאין, ובישראל נאשמות 1 ו-2 יצאו לפגישה להעברת הסמים וקבלת הכסף על ידן. המשטרה סיכלה העברת הסמים. 

התביעה הפנתה לעונש המאסר בפועל שהוטל על דוד גמזו בתיק פלילי 7897/01/10-8 שנים וחצי, ועתרה להטיל על נאשמות 1 ו-2 עונש במעט פחות מעונש זה, ועל נאשמת 3 (אמן של נאשמות 1 ו-2) - עונש מתון יחסית (מתוך התחשבות בילדים שבבוליביה), בלי להפחית מעונשן של נאשמות 1 ו-2.

ההגנה : הסניגורים עתרו להטלת מאסר בפועל מתון על יסוד טיעוניהם לקולא, שיפורטו להלן.

שקלתי לנאשמות לקולא :

1.         הודייתן בעובדות כתב האישום המתוקן, דבר שחסך טרחה וזמן. 

2.         אין לנאשמות עבר פלילי.

3.         הנאשמות הן אזרחיות זרות (מבוליביה), שעצורות עד תום ההליכים מזה כ-10 חודשים במדינה הזרה להן, ללא ביקורים, קנטינות או חופשות, רחוקות ממשפחתן, לא יודעות את השפה, ולוקות איפוא בתקשורת עם הסובבים אותן. מצבן הנפשי קשה.

4.         הנאשמות שיתפו פעולה עם המשטרה, וגירסתן הביאה להפללת מעורבים אחרים.

5.         הנאשמות אינן בראש הפירמידה; מעליהן ישנם המממנים והסוחרים (אחד מהם דוד גמזו שהוא נאשם 1 באישום בת"פ 7897/01/10 דלעיל - ת/1 ).

6.         נסיבותיהן האישיות של הנאשמות ומצבן במעצר (מטיעוני הצדדים): נאשמת 1 היא בת כ-22 שנה, ולה ילד בן 5. נאשמת 2 היא בת כ-21 שנה, ולה שני ילדים, בני 3 ו-4 שנים. נאשמת 3, היא אמן של נאשמות 1 ו-2, ולה שני ילדים בני 17 ו-11 שנים. הילדים נאלצו לעזוב את הבית וברחו כדי שמי שהנאשמות מסרו את שמו לא יתנקם בנאשמות דרכם. הנאשמות חרדות לגורל ילדיהן. נסיבות חייהן בבוליביה, קשות. נאשמות 1 ו-2 גדלו בבית עם אב אלכוהוליסט, שנהג להכות אותן ואת נאשמת 3, ולבסוף נטש אותן. נאשמת 1 הרתה כבר בגיל 17.אביהן של ילדי נאשמת 2, נפטר. נאשמת 2 מצאה עצמה בגיל מאוד צעיר חד הורית, ונאלצה לפרנס את בנותיה במצב כלכלי דחוק. שכר העבודה לפרנסת הנאשמות, זעום. עליהן לחזור כמה שיותר מוקדם לארץ מוצאן כדי לטפל בילדיהן.

 7.        עוד מטיעון הסניגורים: יש הבדל גדול בין הנאשמות לבין דוד גמזו, השולח. הן המנוצלות והוא המנצל. בניגוד לו ששתק בחקירה, לא כך עשו הנאשמות. אלמלא עדותן לא היו נגדו ראיות והוא לא היה עומד לדין. הן סיכנו בכך את חייהן. אלמלא עדותן, כתב האישום נגדן היה קל הרבה יותר. הנאשמות לא "התעשרו" מהעבירות.נאשמת 3,שהיא אימן של נאשמות 1 ו-2, היא המבוגרת מבין השלוש - היא בת כ-42 שנה, ומצבה הנפשי הוא הקשה מביניהן.

8.      חלקה של נאשמת 3 בעבירות קטן מחלקן של נאשמות 1 ו-2; באישום שני נאשמות 1 ו-2 הן שמסרו את הסמים בישראל והן שקיבלו את הכסף ומסרו אותו בבוליביה. גם לא מיוחס לנאשמת 3 אישום שלישי. מתוך התחשבות בילדים שנשארו בבוליביה, הסכימה התביעה שעל נאשמת 3 יוטל עונש מתון יחסית שיאפשר לה לחזור לבוליביה תוך זמן סביר לטפל בילדים.

 9.        נאשמת 1 אמרה שקשה לה כל מה שהן עוברות. הן עשו את מה שעשו בגלל מצוקה גדולה, רק כדי לעזור לילדיהן. על בנה ובנות אחותה יש איום מוות בגלל מה שהן עשו. היא יודעת שהיא עשתה משהו מאוד חמור והיא מצטערת ומבקשת סליחה.

            נאשמת 2 אמרה שעשתה את מה שעשתה ממצוקה כלכלית ומתנצלת ומצטערת. יש לה שתי בנות, והיא לבד. היא מרוויחה רק כדי לקנות אוכל. הבנות קטנות, בנות 3 ו-4, והיא לא יכולה להגיש להן אהבה.

            נאשמת 3 אמרה שהיא מאוד מצטערת ומתנצלת על כל מה שהיה. כבר לפני 13 שנה בעלה עזב אותה ומאז היא גם אבא וגם אמא לילדיה. אין לה משפחה, אמה ואחיה נפטרו. אין לה בית, יש לה רק את ילדיה. היא מבקשת סליחה והזדמנות לחזור מהר לילדיה ולנכדיה.

ואולם, על אף השיקולים לקולא, הרי שמשקלם של השיקולים לחומרא רב, עדיף ומכריע. ו אלה הם:

1.         עצם העבירות שביצעו הנאשמות - העבירות של יצוא ויבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית,הן מהחמורות שבעבירות שבפקודת הסמים, והמחוקק קבע בצד כל אחת מעבירות אלה עונש מאסר מחמיר של עד 20 שנה. זאת לא כל שכן כאשר הנאשמות ביצעו כל אחת, שתי עבירות כאלה (ועבירות נוספות, כמפורט לעיל, כל נאשמת ועניינה).

2.         נסיבות חמורות בביצוע העבירות שביצעו הנאשמות -