גז"ד למורשע בניסיון אינוס של טרמפיסטית בנסיבות מחמירות

1.         הכרעת הדין

           הנאשם הורשע בעקבות הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של ניסיון אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(ב)(3) + 345(ב)(4)+ סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

מכתב האישום ומהודיית הנאשם עולות העובדות הבאות:

א.        ב- 15/6/08 בשעה 07:30, נהג הנאשם ברכבו באזור היציאה מכרמיאל. הנאשם הבחין במתלוננת, אשר ניסתה לתפוס "טרמפ" בדרכה לעבודתה. הנאשם עצר את רכבו, אישר בפני המתלוננת כי הוא נוסע לכיוון עכו והמתלוננת נכנסה לרכב.

ב.        זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה, נוצר עומס כלי רכב בכביש, והנאשם אמר למתלוננת כי ינהג בדרך אחרת לכיוון עכו.

ג.         הנאשם נהג ברכב עד אשר עצר לפתע את הרכב באזור מבודד, שלף כלי הנראה כאקדח (להלן: "האקדח"), כיוונו לרקתה של המתלוננת והורה לה לצאת מהרכב כשהוא מכוון אליה את האקדח ומאיים עליה כי אם תנסה לברוח, ירה בה.

המתלוננת בכתה והתחננה בפני הנאשם כי יחוס עליה ולא יגע בה, אמרה לו כי היא אם לשלושה ילדים, וכן הראתה לנאשם את צג הפלאפון שלה ובו תמונתו של בנה הקטן.

הנאשם הכה באגרופו בחזקה בפניה של המתלוננת והורה לה לצאת מהרכב, כשהוא מכוון אליה את האקדח ומאיים עליה כי אם היא תנסה לברוח, אזי ירה בה. הוא תפס את המתלוננת בכוח וגרר אותה לחורשה, סתם את פיה וכשהיא בוכייה, היכה אותה בחוזקה בפניה. בהמשך, הטיל את המתלוננת ארצה, תפס בה בכוח, חרף התנגדותה והורה לה לפסק את רגליה. הוא פשט את מכנסיה ותחתוניה והמשיך להכותה. או אז, פתח את מכנסיו והוציא את איבר מינו בכוונה להחדירו לאיבר מינה של המתלוננת.

המתלוננת אמרה לנאשם כי אסור לו לגעת בה מאחר והיא סובלת מפטרייה, אך הנאשם נשכב על המתלוננת, חיכך בכוח את איבר מינו באיבר מינה וניסה להחדירו לאיבר מינה. כמו כן, הפשיל את חולצתה וחזייתה ונישק את חזה וחדל משבא על סיפוקו.

ד.        כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות והמטומות רבות בפניה ובגופה, שריטות בגבה ובישבנה, סימן נשיכה באמה השמאלית, הגבלה קלה בפתיחת הפה ואודם קל באיבר מינה.

2.         תסקיר קורבן

           את האירוע נשוא תיק זה היא רואה כקו שבר, המחלק את חייה למה שהיה 'לפני' ומה שהיה 'אחרי'. לכל אורך השיחה עם עורכת התסקיר, הירבתה המתלוננת לבכות ולבטא את הרגשתה כי הנאשם הרס אותה, פגע קשות באמון שלה באנשים, בפרט בגברים, וגרם לה להרגיש מאוד חלשה, מפוחדת ונרדפת. לתחושתה, חייה לא יחזרו להיות כשהיו, חרף מאמציה לשקמם.

           מאז האירוע המתלוננת סובלת ממספר רב של סימפטומים, כשורדת טראומה של פגיעה מינית קשה. סימפטומים אלו מנויים בתסקיר קורבן העבירה ולא נחזור עליהם.

מייד לאחר האירוע היתה המתלוננת נתונה במצב נפשי קשה ובחוסר תפקוד ולכן פנתה לעזרה טיפולית, והלכה למספר שיחות עם פסיכולוגית. הדבר עזר לה ברמת ההתארגנות הראשונית ו"החזרה לחיים", אך ברור לה כי אין בכך די וכי עליה לעבור טיפול ארוך כדי לעבד את הטראומה, על מנת שלא תיוותר תסמונת פוסט טראומטית. עם זאת, קשה לה כיום, מבחינה רגשית וכלכלית, להיכנס לתהליך טיפולי ארוך טווח ולהתחייב לו וכיום היא מנסה להתמודד עם עולמה הרגשי הפגוע, בעיקר בכוחות עצמה. מאחר שאינה רוצה להעמיס על הסובבים אותה, היא נותרת בודדה עם רגשות הכאב, התסכול, הכעס והסבל שהאירוע הותיר בה ובמצבי ייאוש עולות אצלה מחשבות אובדניות.

           עורכת התסקיר התרשמה מנחישותה של המתלוננת שלא להיכנע ולשקוע בדיכאון ובייאוש. ההערכה היא, שהמתלוננת בבסיס אישיותה היא אדם חזק, עם כוחות נפשיים, תמיכה משפחתית ורשת חברתית, שמסייעים לה להתמודד עם הטראומה. עם זאת, היא מודעת לכך שמדובר בתהליך ארוך, קשה ומתיש ושהיא עוד עשויה להזדקק לגורם מקצועי.

           בהתייחס לענישת הנאשם, המתלוננת ביטאה עמדתה, שהרחקתו מהחברה לתקופה ארוכה, תחזיר לה את תחושת הרווחה והביטחון האישי ותסייע בשיקומה. היא גם הביעה דעתה כי עליו לפצותה על הנזקים שגרם, בין השאר, בגין ההוצאות הנלוות עקב הטיפולים הפסיכולוגים, בעבר ובעתיד. לפיכך היא מצפה כי יושת עליו פיצוי משמעותי.

3.         תסקיר אודות הנאשם

           הנאשם בן 32, נשוי ואב ל- 3, מתגורר עם משפחתו בכפר בגוש שגב. מגיל צעיר עבד ברעיית צאן ובהמשך החל לעבוד במפעלים שונים. לדבריו, אשתו סובלת מחרשות. המשפחה מתגוררת בצריף והנאשם תאר תנאי מחיה קשים.

           במהלך השיחה עם הנאשם לא התרשם שירות המבחן ממצוקה נפשית או אחרת כתוצאה משהייתו במעצר. יחד עם זאת, הנאשם תאר יחס מתנכל מצד שאר העצורים, על רקע אופי העבירה שביצע.