1. ביום 11.9.07 הרשענו את שני הנאשמים בעבירות הבאות:
א. אינוס בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 345(ב)(3)(5) בנסיבות סע' 345(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
ב. מעשה סדום בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345 (ב)
(3)+(5) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק העונשין הנ"ל.
ג. מעשים מגונים בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3)+(5) בנסיבות סעיף 345(א) לחוק העונשין הנ"ל [מספר מקרים].
ובנוסף, הרשענו את הנאשם מס' 1 בביצוע העבירות הבאות:
א. אינוס - עבירה לפי סעיף 345[א] לחוק העונשין הנ"ל [שני מקרים].
ב. מעשה סדום בנסיבות אונס - עבירה לפי סעיף 345[]ב לחוק העונשין הנ"ל.
הרשעתם של השניים באה לאחר מיצוי הליך שמיעת הראיות עד תומו, ולאחר שבאי כח בעלי הדין סיכמו את טענותיהם.
בעקבות הכרעת דיננו, ביקשה באת כוח המאשימה כי יומצא "תסקיר קורבן" באשר למצבה של המתלוננת. משהומצא התסקיר, ואמורים היינו לגשת לגזירת דינם של הנאשמים, הסתבר, כי ביני לביני, נכנס לתוקפו חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו - 2006, אשר ציוונו שלא לגזור את דינם של הנאשמים, מבלי שנקבל תחילה הערכת מסוכנות עדכנית גביהם. על כן, נתעכבה שמיעת טיעוני הנאשמים לעונש עד לאחר שנתקבלה הערכת מסוכנות כאמור.
2. פירוט העבירות בגינן הורשעו הנאשמים מצוי בהכרעת הדין המפורטת, שניתנה על ידינו ביום 11.9.07, ובה פורטה מסכת המעשים הקשים שביצעו שני הנאשמים, ובמיוחד הנאשם מס' 1, במתלוננת, תלמידת אולפנא ילידת שנת 1988, הכל משך אחר צהרי שבת אחת ומוצאי השבת, עת פגשו הנאשמים במתלוננת באקראי, במהלך בילוי באזור נהר הירדן. על כן,נחזור רק על עיקרי העובדות. תחילת האירועים ביציאה משותפת של הנאשם 1 עם המתלוננת במכוניתו של חברם, לבילוי במקום מבודד, סמוך לנהר הירדן, שם הורה הנאשם מספר1 למתלוננת לעבור למושב האחורי של המכונית, הפשיטה בניגוד לרצונה והורה לה לבצע בו מין אוראלי, תוך שהוא מושך בחזקה בראשה ,מורידו לכיוון חלציו, ומחדיר את אברו לפיה ,תוך שבמקביל הוא מחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה.
בסיומה של מסכת זו, הבטיחו הנאשם 1 וחברו (אדם שלישי שלא עומד כאן לדין) להסיע את המתלוננת לביתה שכן חבריה, עימם הגיעה לאתר, כבר עזבו את המקום. במקום זאת, הסיעוה שני הנאשמים וחברם לכרמיאל, הרחק מביתה, המצוי בקצרין.
המתלוננת שהיתה אחוזת פחד, נלוותה אל הנאשמים, תוך שהיא נסמכת על הבטחתו של נאשם מס' 1, כי יסיעה לביתה. חרף זאת, הביאה נאשם 1 לביתו של נאשם 2. שם הפשיטה הנאשם מס' 1, פעם נוספת, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהוא נוקט כלפיה באלימות ומכה אותה. לאחר מכן, הפכה והחדיר את איבר מינו לפי טבעתה, ושוב הפכה על גבה, והחדיר את איבר מינו לפיה, עד אשר בא על סיפוקו.
לאחר הדברים האלה, רחצה המתלוננת את גופה ונכנסה לסלון הדירה ובטרם הספיקה להתלבש, אחז בה נאשם מס' 2, אשר שהה כל העת בדירה, וביקש ממנה ללקק את אוזנו ולבצע בו מין אוראלי- חרף התנגדותה, תוך שהוא נוגע באזורי גופה השונים, ומכה אותה. לבסוף החדיר את איבר מינו לתוך פי טבעתה עד אשר בא על סיפוקו.
ולאחר דברים אלה, אמור היה הנאשם 1 להסיע את המתלוננת לביתה, אלא שחרף זאת, הביאה לביתו, שם הורה לה להתפשט ולהכנס עימו למיטתו ושוב החדיר, בניגוד לרצונה, את איבר מינו לאיבר מינה, לפי טבעתה ואל תוך פיה תוך שהוא מכנה אותה כ"שפחת המין שלי".
רק בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת, הניח הנאשם 1 למתלוננת לצאת את ביתו. זו יצאה לרחוב, כאשר מצבה הנפשי קשה, והזעיקה את אמה לאחר ששאלה מכשיר טלפון מאדם אותו פגשה.
3. עד כאן, בתמצית, העובדות הקשות, אשר נקבעו על ידינו, והביאו להרשעתם של שני הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.
כאמור, בטרם ניגש לגזירת דינם של הנאשמים, הונחו לפתחנו תסקיר אודות מצבה של הקרבן והערכת מסוכנות גבי שני הנאשמים.
4. התסקיר על מצב הנפגעת מלמדנו אודות הפגיעה האנושה שנפגעה המתלוננת עקב מעשי הנאשמים. המתלוננת באה ממשפחה אשר עברה הליך פירוד קשה, כאשר חווית פירוד הוריה, הותירה אף היא צלקות קשות בנפשה, עד כדי משבר נפשי שדרש אשפוזה במחלקה פסיכיאטרית משך 3 חודשים. משניסתה לשקם את חייה, עברה את האירוע נשוא גזר דין זה, בהיותה כבת 17, אירוע, אשר היווה עבורה חוויה טראומטית קשה והביאה כדי "התפרקות" נפשית, עד כדי שנוצר צורך באשפוזה במחלקה פסיכיאטרית למשך כשנה. גם לאחר שחרורה מן האשפוז, סובלת המתלוננת מן הזיכרונות הפוסט טראומטיים של האירועים, המלווים אותה באופן יום יומי, ואינם מרפים ממנה, תוך השפעה על כל אורחות חייה, ומונעים ממנה את היכולת לחיות חיים נורמטיביים. מעת לעת, נכנסת המתלוננת למצבים רגשיים קשים של דיכאון וייאוש- מצבים אלה מונעים ממנה לייצב את חייה ולתפקד בצורה קוהרנטית, באופן שיאפשר לה להתמיד במשימות החיים, ולו הפשוטות ביותר, כגון עבודה סדירה. הערכת המפקחת המחוזית לנפגעי עבירות מין, הינה כי המתלוננת תהא תלויה בעזרת אחרים בעתיד לאורך שנים וכי תזקק לטיפולים פסיכולוגיים ואולי אף טיפולים פסיכיאטריים חוזרים.