1. תיק זה ידע תהפוכות. בכתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשמים יוחסו להם, במסגרת האישום הראשון, עבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח וחבלה בכוונה מחמירה, ואילו באישום השני יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לפשע, רצח בכוונה תחילה וחבלה בכוונה מחמירה. בביהמ"ש המחוזי זוכו הנאשמים לאחר שמיעה ממושכת של פרשת הראיות. בערעור שהוגש לביהמ"ש העליון, נשאר הזיכוי בכל הנוגע לאישום הראשון על כנו, אך הנאשמים הורשעו בעבירות נשוא האישום השני, והתיק הוחזר לבימ"ש זה על מנת לגזור את דינם. נעיר, כי כתב האישום המקורי הוגש גם כנגד נאשם נוסף, אשר זוכה, לבקשת המאשימה, בסיום שמיעת פרשת הראיות.
נציין, כי היות והאב"ד, אשר גם כתב את חוות הדעת העיקרית בביהמ"ש המחוזי, כב' השופט הנדל, מונה זה מכבר לכהן בביהמ"ש העליון, ניתן גזר הדין בהרכב שונה.
מתוך כתב האישום ופסק-דינו של ביהמ"ש העליון עולה, כי הרקע לאישום בו הורשעו הנאשמים, הוא סכסוך בין קבוצות עבריינים באשקלון, במסגרתו גמלה הקבוצה אליה השתייכו הנאשמים להביא למותו של חבר הקבוצה האחרת - שלום דומרני. לשם מימוש תכנית זו, חברו הנאשמים לקבוצת עבריינים נוספת, שגם לה היה עניין לפגוע בדומרני, ושעל חבריה נמנה ירון סנקר, אשר הורשע במסגרת הליך נפרד שהתנהל בעניינו ושימש כעד תביעה מרכזי נגד שותפיו, הלא הם הנאשמים שבפנינו. ניסיון חיסול אחד, שתואר באישום הראשון (ממנו, כאמור, זוכו הנאשמים), הסתיים בפציעתו הקשה של שי בן אמו, והניסיון האחר, נשוא האישום השני, הסתיים במותה של הנערה שקד שלחוב ז"ל, שאותה עת היתה בת 16 בלבד, ובפציעתם של שניים אחרים.
האישום השני (בו הורשעו הנאשמים) עוסק באירוע שהתרחש חודש וחצי לאחר האירוע נשוא האישום הראשון, בתאריך 20.7.03, במסגרתו הצטיידו הנאשמים ואדם נוסף ברובה מסוג "גליל", והמתינו ברכבם לדיווח שהיו אמורים לקבל בקשר לתנועותיו של דומרני בעיר אשקלון. מעט לאחר השעה 22:00, התקבל דיווח לפיו דומרני נצפה נוסע ברכב סוזוקי לבן שנהגו הוא יניב רווח. הנאשמים נסעו לאזור בו נצפה דומרני, והחלו לתור אחר רכבו. אלא שבינתיים ירד דומרני מהרכב והנהג יניב רווח אסף את המנוחה שקד שלחוב ז"ל ואת חברתה דנית והסיען ברחבי אשקלון. זמן קצר לפני השעה 23:00 איתרו המשיבים את רכב הסוזוקי הלבן. על-פי הוראתו של הנאשם 1 שלף הנאשם 2 את הרובה וירה ממנו צרור יריות שכוונו לעבר נוסעי הרכב, אשר נפגעו כולם. שקד ז"ל נפגעה בראשה ובכתפה ונפטרה בדרכה לבית-החולים. יניב נפגע בכתף ימין ונגרמה לו חבלה חמורה כתוצאה מקליע ורסיסים שחדרו לגופו, ודנית נפגעה בכתף ימין ובזרוע ימין ואף לה נגרמה חבלה חמורה כתוצאה מחדירת הקליעים לגופה.
כאמור, בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים בביצוע עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ו-חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2)(1) לחוק העונשין.
2. לבקשת התובע המלומד, עו"ד למפ, הורינו על הגשת תסקיר נפגע בנוגע למשפחתה של שקד המנוחה. לבקשת המשפחה ופקידת הסעד - עורכת התסקיר, וכדי לשמור על פרטיותם של בני משפחתה של שקד המנוחה, לא נפרט את האמור בתסקיר. די אם נציין, כי מאז הרצח חרב עולמם של כל בני משפחתה של שקד.
שקד הייתה כבת 16 בעת שנרצחה, הבת הבכורה להוריה ושני אחיה, ובמותה האלים הותירה חלל, כאב ואובדן המלווים את כל בני המשפחה באופן קשה עד היום. רצף חייהם נשבר באחת, ומאז שרוי כל אחד ואחד מבני המשפחה בכאב ואובדן קשים מנשוא. השנים שעברו מאז הרצח לא הקלו את הכאב. נהפוך הוא, התמשכות ההליכים והשינויים בהליך המשפטי רק היקשו על בני המשפחה והם שרויים במשבר עמוק וקשה גם היום.
שקד נולדה באילת והתגוררה מרבית חייה באשקלון. היא הייתה נערה שמחה וחברותית, ברוכת כישרונות ונערצת על ידי חבריה, שראו בה דמות מובילה. מלאת כריזמה וחן. משפחתה העריצה אותה, טיפחה אותה, הייתה גאה בה והקיפה אותה בחום.
שקד הייתה אהובה על כולם. במותה הפתאומי הותירה את בני משפחתה חסרי אונים, אבלים וכואבים עד למאוד.
3. לנאשמים הרשעות קודמות רבות. הנאשם מס' 1 החל לבצע עבירות פליליות עוד בשנת 1984 ומאז יצא ונכנס בין שערי בתי המשפט ובתי הסוהר פעמים לא מעטות. הוא נדון בגין עבירות רכוש, אלימות, סמים ובין היתר נדון בגין עבירות חמורות של חבלה בנסיבות מחמירות, שוד מזויין, החזקת נשק שלא כדין, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, סחר בסמים ועוד ועוד. אחת עשרה פעמים הוא נשפט לריצוי עונשי מאסר שונים, כאשר בשנת 1993 נדון לראשונה למאסר ארוך של 26 חודשים, ולאחר מכן נדון עוד פעמיים לריצוי עונשי מאסר של שנתיים - פעם בשנת 1997 ופעם נוספת בשנת 2000. הרשעתו האחרונה הינה משנת 2009, אז נדון ל-27 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
גם לנאשם מס' 2 הרשעות קודמות רבות. הוא נדון לראשונה בשנת 1983 בגין עבירות משנת 1982, ומאז נשפט עוד 10 פעמים בגין עבירות רכוש, ידיעות כוזבות, החזקת נשק שלא כדין, החזקת סמים לצריכה עצמית, שוד מזויין, אלימות ועוד. לראשונה נשפט למאסר בפועל בשנת 1988 ומאז נשפט לעונשי מאסר שונים, ובין היתר נדון בשנת 1991 ל-18 חודשי מאסר בפועל, בשנת 1993 נדון לארבע שנות מאסר בפועל ובשנת 2004 (בהרשעתו האחרונה) נדון ל-10 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
4. התובע המלומד, עו"ד למפ, עמד בטיעוניו לעונש על החומרה המופלגת שבמעשי הנאשמים וביקש לגזור על כל אחד מהם 20 שנות מאסר במצטבר למאסר העולם, שיש חובה להטיל עליהם, ופיצוי מכסימלי בשיעור 258,000 ש"ח לכל אחד מבני משפחתה של שקד המנוחה, דהיינו, לכל אחד מהוריה ולשני אחיה הקטינים. לדבריו, מהאמור בתסקיר הקורבן ברור, שהנזק שנגרם לכל אחד מבני משפחתה של שקד המנוחה, הוא כזה המצדיק את הפיצוי המכסימלי.
כדי לתת ביטוי גם לחומרת העבירה הפחותה מעבירת הרצח בה הורשעו הנאשמים, טען התובע, כי יש להטיל עונש מאסר מצטבר, וזאת גם נוכח העבר הפלילי של הנאשמים, חומרת המעשים (אותם כינה "
הכי ברבריים") ונסיבות ביצועם. בנסיבות אלה, לדבריו, אין לוותר על הצטברות המעשים ואף יש להרבות ככל שניתן, בעניין הפיצויים. העובדה, שהנאשמים יוכלו או לא יוכלו לעמוד בתשלום הפיצוי אינה רלבנטית, והיות והנאשמים נטלו את חייה של ילדה "
נשאר רק דבר אחד וזה לקבוע את העונש הכי חמור שניתן כדי לבטא את ההרגשות שלנו על מה שקרה פה בתיק הזה".
5. לעומת התובע ביקשו הסנגורים המלומדים "להסתפק" במאסר עולם מבלי להטיל על הנאשמים כל עונש נוסף - לא מאסר נוסף ולא פיצוי.
עו"ד יפתח, ב"כ המלומד של הנאשם מס' 1, ביקש לראות תיק זה כ"
תיק רגיל, חמור מאוד של רצח, אבל תיק רגיל בלי כל ההשפעות החיצוניות". להבנתו, התקשורת השפיעה בתיק זה, גם על טיעוני התביעה, והוא ביקש לא ללכת שבי אחר דברים אלה, אלא להטיל את העונש שבדרך כלל מטילים בתיקים דומים. הטלת עונש מאסר עולם תספק את כל האינטרסים, להבנתו, וזהו גם הכלל המופיע בסעיף 45 לחוק העונשין, שכן כאשר מטילים עונשים שונים על עברות שונות באותו כתב אישום, בדרך כלל, הנאשם ירצה את העונש הארוך ביותר ותו לאו. ובענייננו, מדובר באירוע אחד ולא על מספר אירועים, ברצף אחד של מעשים, כך שאין מקום לפצל את הענישה אלא להטיל עונש אחד ולא להוסיף עונשים נוספים - לא מאסר מצטבר ולא פיצוי.
לטענת עו"ד יפתח, פיצוי מכסימלי נפסק בפסיקה במקרים בודדים בלבד, כאשר הורה נטל חייו של הורה אחר או כאשר הורה נטל את חייו של ילדו. הפיצוי במקרים אלה ניתן כדי לסייע לאותו בן משפחה שנותר בחיים, אך מעולם לא ניתן פיצוי כפי שנתבקש על ידי התביעה ובמקרה כמו המקרה שבפנינו.
אכן, לדברי עו"ד יפתח, תיק זה ידע תהפוכות רבות, כפי שכתוב בתסקיר על הקורבן. אך לכך יש גם השלכה על הנאשמים, אשר תחילה היו נתונים במעצר עד תום ההליכים; לאחר מכן שוחררו בתנאים; בסיום פרשת הראיות, הם זוכו על ידי שלושה שופטים של ביהמ"ש המחוזי; ולאחר מכן הורשעו בביהמ"ש העליון.
הסנגור הוסיף וציין, כי הנאשם 1, יליד 1968, נשוי ואב לילד בן 7, ללא כל רכוש ואשר אינו נתמך יותר על ידי משפחתו. ממילא, ציין הסנגור, לא יוכל לעמוד בתשלום פיצויים.