גז"ד לבעל עסק לממכר בקר שהורשע בעבירות על חוק המע"מ

רקע וטיעוני הצדדים

1.         הנאשם, בעל עסק פרטי לממכר בקר, הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות על חוק המע"מ, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ"). כך לאחר שהודה כי בין השנים 2007-2009 הגיש דו"חות שאינם משקפים נכונה את פעילותו העסקית, כך שלמעשה לא העביר לרשויות המע"מ סך כולל של 250,531 ש"ח. בהתאם הורשע בביצוע 5 עבירות של מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת, ובעבירה אחת של אי הגשת דו"ח במועד.

2.         הצדדים הסכימו ביניהם כי קודם לשמיעת הטיעונים לעונש ישלח הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו. יחד עם זאת הדגישה המאשימה כי אינה מתחייבת לאמץ את המלצות התסקיר.

3.         ביום 20/9/12 הוגש תסקיר מפורט אודות הנאשם, ממנו עלה כי האחרון כבן 61, נשוי ואב לשלושה, המתגורר בגפו ברמת הגולן, לאחר שאשתו עברה להתגורר במרכז הארץ עם בתם xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx

אשר לנאשם עצמו הובהר כי הוא בוגר 12 שנות לימוד ושירות מלא בצה"ל, וכי החל משנות ה-70 הינו בעליו של מוסך קטן, כאשר מאז שנת 86' עובד במקביל כמגדל בקר. עוד עלה כי הנאשם מאופיין בסממנים של ADHD (הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות), אשר באו לידי ביטוי בקשיים בניהול אדמיניסטרטיבי של עסקיו, בדחיית ארגון וניהול הניירת הכרוכה בהם ובהימנעות מלקיחת אחריות ניהולית עליהם. המתואר, ביחד עם נטל ההוצאות הרפואיות הגדל, הובילו - כך לדברי הנאשם - להתנהלות המתוארת בכתב האישום. עוד צוין כי לנאשם הרשעות קודמות היכולות להעיד על דפוסים אימפולסיביים, אך הובהר כי ב-10 השנים האחרונות אין לחובתו כל רישום פלילי.

בצד האמור הודגש כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו, וכי הוא עושה כל שביכולתו כדי להסדיר את ענייניו מול רשויות מע"מ ולהסיר את כלל המחדלים. בתוך כך הובהר כי נוכח האישומים נשוא התיק שבנדון, התאגדו בני משפחתו של הנאשם ופנו יחד עמו לקבלת עזרה. מאז תחילת שנת 2012 לוקח הנאשם חלק בתהליך אימון אישי, המתבצע בפיקוח בני משפחתו, אשר אף נוטלים בו חלק מעת לעת. אחת ממטרות התהליך הינה להגיע לידי התנהלות תקינה ומאוזנת ולעמוד בהתחייבויות העבר, ההווה והעתיד.

שירות המבחן התרשם איפוא כי מדובר באדם בעל יכולות תפקודיות גבוהות, המתאפיין בשמירה על יציבות ומגלה אחריות מלאה לתפקידיו, אותם הוא מבצע על הצד הטוב ביותר. השירות התרשם עוד כי הנאשם הינו אדם רגיש לזולת, מסור ואכפתי וכי הוא נעדר דפוסים עברייניים ואנטי סוציאליים. לצד זאת התרשם השירות כי מאפייני הפרעת הקשב של הנאשם הובילו לקושי בהתנהלות; לנטייה להתנהגות אימפולסיבית; לקושי בהתארגנות ולנטייה לדחות את הטיפול בדברים (שבאו לידי ביטוי בניהול עסקיו); כמו גם לנטייה להפעיל שיקול דעת מוטעה, במיוחד כביטוי לתחושת מצוקה כלכלית. בנוסף התקשה הנאשם בפנייה לקבלת סיוע מאחרים ובקבלת סיוע בפועל, כאשר הוא תופס פנייה כזו כאות לחולשה ולהעמסה על אחרים.

השירות העריך כי שילוב הקשיים המצטברים - לרבות ניהול העסקים xxxxxxxxxxxxxxxxxxxx לצד אי שיתוף בקשייו, הוליך למעמסה רגשית ולהתפרצות דיכאון, לתחושת פסימיות ולחוסר כוחות להתמודד עם הקשיים.

נוכח מכלול המתואר, לקיחת האחריות המלאה, נסיבות ביצוע העבירות, ופועלו של הנאשם לתקן ולשנות את דרכיו, המליץ שירות המבחן לאפשר לו להשלים את תהליך הטיפול בו החל. לפיכך המליץ על העמדתו בצו מבחן לתקופה של 18 חודשים ולצידו עונש חינוכי בדמות צו של"צ בהיקף של 300 שעות.

4.         לאחר שהתקבל התסקיר, וטרם הושלמה שמיעת הטיעונים לעונש, הוריתי על שליחתו של הנאשם לממונה על עבודות השירות, לצורך עריכת חוות דעת בעניינו. עם זאת הבהירו הצדדים כי שליחת הנאשם לממונה לא תחייב אותם בעת שמיעת טיעוניהם.

5.         חוות הדעת שהוגשה קבעה כי הנאשם כשיר לשאת את עונשו בדרך של עבודות שירות, והמליצה להציבו במשטרת קצרין.

6.         בפתח טיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה את החומרה הנודעת למעשי הנאשם, ואת הנזק האדיר שנגרם בגינם, ביתר שאת כאשר מדובר בעבירות שבוצעו ברצף, על פני תקופה ארוכה, ואשר לא ניתן לומר לגביהן כי הן בבחינת מעידה חד פעמית. עוד הדגיש את מגמת הפסיקה להחמיר בעונשם של עברייני מס, ואת הקביעה כי נסיבות אישיות אינן פוטרות במקרים כגון דא מריצוי מאסר בפועל. לבסוף הזכיר כי הנאשם אמנם הסיר את כלל מחדליו, אלא שגם בזאת אין לראות משום נסיבה המבטלת את הצורך להחמיר בענישה.

בהתאם ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס כספי מרתיע וכן חתימה על התחייבות.

7.         מנגד טען הסנגור כי המקרה שבנדון אינו מחייב את מיצוי הדין עם הנאשם, וכי בנסיבות ניתן להסתפק בענישה מותנית ולחילופין בהטלת צו של"צ, בצירוף קנס סמלי וחתימה על התחייבות. כך בשים לב להודאתו ולחיסכון הרב בזמן שיפוטי; ללקיחת האחריות המלאה והבעת החרטה; להסרת כל המחדלים; לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות; לגילו המבוגר של הנאשם ולנסיבותיו האישיות אשר פורטו בהרחבה בתסקיר, לרבות התהליך הטיפולי בו הוא מצוי כיום. כך גם לאור העובדה כי ניהול עסקי הבקר מחייב אותו בעבודת פיקוח מסביב לשעון ובתיאום עם גורמי צה"ל (אשר שטח המרעה שייך להם), כך שיתקשה עד מאוד למצוא לעצמו תחליף, ובאופן שיחשוף אותו לפגיעה כלכלית אנושה.

דיון ומסקנות

8.         בידוע כי הפסיקה מתייחסת בחומרה רבה לעבריינות הכלכלית, בשל הפגיעה הנגרמת ממנה לכלל הציבור והתוצאות הקשות למשק, לכלכלה ולחברה (ראו ע"פ (מחוזי-חיפה) 3099/08 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 17/4/08, פורסם ב"נבו"; ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211; ורע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209).

9.         כפועל יוצא נקבע גם הצורך בענישה מרתיעה ובהעדפת עקרון ההרתעה על פני מתן משקל לנסיבותיו האישיות של העבריין, "... למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721, וראו גם ע"פ (מחוזי-ת"א) 70959/08 מדינת ישראל נ' י.א.מ שירותי אבטחה, אחזקה וניקיון 1996, ניתן ביום 17/6/09, פורסם ב"נבו"; ורע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20/6/06, פורסם ב"נבו").

10.        בהתאם נקבע כי הענישה במקרים כגון דא, סביר שתכלול מאסר בפועל וקנס משמעותי (רע"פ 3272/07 טאהא נ' בית המכס והמע"מ, תק-על 2007(3), 1480).

11.        אין מחלוקת כי לחובת הנאשם שבנדון עומדת חומרת העבירות, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בשל התמשכותן והסדרתיות שבהן. מאליו יובן כי אין מדובר במעידה חד פעמית וכי התנהלות זו נוגדת את האינטרס הציבורי ופוגעת בו.

12.        יחד עם זאת וכיוון שלעולם נגזרת הענישה על פי מידתו של הנאשם האינדיבידואלי (ראו ע"פ 291/81, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 438, וגם ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2007(1), 1636), יש להביא בחשבון את כלל הנסיבות המשמשות בתיק, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם.

13.        תחילה יש להביא בחשבון את הסרת המחדלים במלואם. נכון אמנם כי זו אינה חזות הכל ואינה מהווה תחליף לענישה, הרי שזו "עשויה לפעול במידה רבה לזכותם של נאשמים שחטאו בעבירות מס" (ת"פ (שלו-תל אביב) 29453-12-09, מדינת ישראל נ' זרזבסקי, ניתן ביום 5/11/12, פורסם ב"נבו"). בצד האמור יש לזכור כי בהסרת המחדלים יש גם מן החרטה ומלקיחת האחריות ויפים הדברים שנאמרו בע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 245, 248: