גז"ד לבני זוג שהעלימו הכנסות בעסקם למתן הלוואות לעובדים זרים

ב"כ המאשימה:

מגישה כתב אישום מתוקן לתיק בית המשפט. סומן ת/1.

אין ראיות לענין העונש.

לגבי שני הנאשמים: אין עבר פלילי, למעט נאשמת 2 שבעצם שנגיע לטיעוניה נבין שבגין אותו ניהול עסק, היא הועמדה לדין על ידי משטרת ההגירה, ולא הורשעה בעבירות של אחזקת דרכונים שלא כדין.

לגבי נאשם 1 - הסדר הטעון הוצג בישיבה הקודמת בפני בית המשפט. כעת עם חוו"ד הממונה על עבודות שירות היא חיובית, אני חוזרת על בקשתי להטיל עליו מאסר בפועל של 6 חודשים על דרך של  עבודות שירות וקנס בסך של 30,000 ש"ח, וכן מאסר על תנאי לשקול דעת בית המשפט.

נוכח העובדה שלנאשם 1 אין עבר פלילי, נוכח סכום ההשמטה שאינו גבוה יחסית, והעובדה שהוא הודה כבר בהזדמנות הראשונה עוד במשרדי חקירות מס הכנסה, העונש בנסיבות כאלה עליו הוסכם ראוי ועומד ברף הענישה.

זה המקום לציין, שבטרם הגיע התיק לטיפולה של הפרקליטות, אושר לנאשמים מסלול כופר, והנאשם 1 אף החל לשלם את סכום הכופר שנקבע לו בסך 20,000 ש"ח, אשר הופקדו במשרדי חקירות מס הכנסה ואותם מסכימים לקזז מסכום הקנס.

לגבי נאשמת 2 -  סוכם שהיא  תשלח לקצין מבחן בטרם הרשעה. המלצתו הינה שלא להרשיעה ולהטיל עליה של"ץ. סבורים שקצין המבחן טועה בהמלצתו. סבורה שיש להרשיעה. הכלל ברור וידוע שנאשם בוגר שנמצא אשם בדין יש להרשיעו. אי הרשעה מהווה צעד חריג. כדי להשתמש בו יש צרוך בטעמים מיוחדים במינם שמבדילים את הנאשמים הספציפים מנאשמים אחרים שעברו עבירות דומות. הלכת כתב גם ידועה. יש שם שני תנאים מצטברים.  אחד על הרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. בענין זה אין כמעט התייחסות בתסקיר המבחן. ההתייחסות היחידה היא שלטענת הנאשמת הרשעה עלולה לגרום לגירושה מהארץ. ההתייחסות סתמית, הענין לא נבדק, אין כל ראיה שאכן זאת הפגיעה שעלולה להגרם לה. בכל מקרה, בנוסף לתנאי הזה, ישנו תנאי נוסף כפי שנקבע בהלכת כתב, הווא סוג העבירה האם מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

לגבי חומרת העבירה -  נראה לי שברור שהעבירות האלה, עבירות המס הן עבירות חמורות. לפעמים נראה שמאחר ואין לנו מתלונן ספציפי, אז העבירות אולי פחות חמורות. אבל זה לא סוד שהעבירות המס פוגעות בכל אחד מאיתנו, האזרחים, שומרי החוק ומשלמי המיסים בהתאם לפקודה. הנטל שכל אחד מאיתנו האזרחים נושא על עצמו, הוא כתוצאה מעבירות כאלה, של מי שהחליט שהוא עושה דין לעצמו והוא לא משלם מס.

שקול הענישה המרכזי הוא הרתעת הרבים ואל לנו להתעלם משקול זה. במקרה שלפנינו יש לציין גם שהמחדל עדיין לא הוסר והעובדה שהנאשמת כבר מבצעת שירות לציבור, בגין אחזקת הדרכונים של אלו שלוו ממנה ומהנאשם 1 כספים, אינה יכולה להקל עמה.

העונש שהוטל עליה שם אף על פי שמדובר על אותה מסגרת של מעשים, אינו יכול להוות גם עונש במקרה הזה. בתסקיר מפורטות הנסיבות האישיות של הנאשמת, המנהגים באיזור מוצאה שאולי הביאו אותה לעסוק בעסק מסוג זה. אבל, אין בכך כדי לתת לגיטימציה לא לדווח לשלטונות המס על העסק הזה.

לכן, אנו סבורים ששני התנאים שנקבעו בהלכת כתב אינם מתקיימים במקרה זה ומבקשים מבית המשפט להרשיע את הנאשמת, להטיל עליה מאסר על תנאי ואת הקנס המוסכם בסך 10,000 ש"ח, ממנו כאמור יקוזז, סכום ההפקדה שהופקד במשרדי מס הכנסה לענין הכופר.

ב"כ הנאשם 1:

בתחילת דבריי אעיר כי הריבית הנקובה בכתב האישום של 10% חודשית אכן גבוהה ביחס לריבית הנהוגה בבנקים, אל לנו לשכוח כי אותם עובדים זרים לו היו פונים לבנק כלל לא היו מקבלים הלוואה, הריבית משקפות סיכון עסקי, של אי החזרת הלוואה של אדם שאין לו שורשים ורכוש בארץ. יכול לצאת מהארץ ללא התשלום.

לגופם של דברים - אני מבקש לכבד את ההסדר, כפי שציינה בצדק חברתי, ההסדר הוא מאוזן ומשרת את כל האינטרסים הרלוונטים, לרבות האינטרס הציבורי והאישי של הנאשם 1. עסקינן, באדם כבן 44, יליד הארץ, נעדר כל הרשעות קודמות. לאחר תיכון התגייס לצבא ושירת שירות צבאי כלוחם בחטיבת צנחנים בין השנים 82-85. במהלך השירות נטל חלק במלחמת לבנון הראשונה. מאז שחרורו מהצבא, הוא ממשיך לשרת מילואים בחטיבתו, למרות שכבר אינו מחויב בשירות מילואים הוא ממשיך להתנדב מזה כ-5 שנים. נטל חלק בכל המבצעים המשמעותיים במלחמות מאז שנת 1982.

הנאשם, הודה בהזדמנות ראשונה בכך גילה חרטה, כנה ואחריות למעשיו. חסך בזמן שיפוטי שנדרש לשמיעת כ-15 עדי תביעה. אציין כי ההסדר שאליו הגיעו הצדדים, כלל תיקונים של סכומי המס, הדבר מבוסס על הערכה של ראיות. הלכה היא מבילת המשפט העליון ככלל , יטה בית המשפט לאמץ הסדר טעון ורק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות יסטה ממנו. אני סבור כי אין המקרה לסטות מההסדר. אבקש לכבדו.

לענין הקנס - אבקש כי הקנס יחולק לשעורים, למעשה לנאשם 1 אין עבודה מסודרת מזה שנתיים, עובד בעבודות זמניות. משתכר בשכר נמוך. על כן מבקש שהקנס יחולק לשיעורים.

לענין מאסר על תנאי - כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון, אכן התקווה היא, שהנאשם לא יחזור לסורו, אבל היה וימעד שוב מן הראוי להתיר לבית המשפט המאוחר את מלוא שיקול הדעת. על כן אבקש מאסר מותנה.

ב"כ הנאשמת 2: