גז"ד לאסיר שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה כלפי אסיר אחר

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון לרצח, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, שיבוש מהלכי משפט ותגרה. תחילה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום ולאחר שנשמעה עדותו של עד תביעה אחד (מפקד אגף 5 בבית סוהר שיטה), הודיעו הצדדים ביום 3.4.08, כי הגיעו להסדר טיעון, אשר בגדרו חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בכתב אישום מתוקן והורשע על סמך הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1)+( 2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 והחזקת סכין שלא למטרה כשרה, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין הנ"ל. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תעתור לעונש ראוי של ארבע וחצי שנות מאסר, במצטבר לעונש אותו מרצה הנאשם, ומאסר על תנאי.

2.         התמונה העולה מעובדות כתב האישום המתוקן הינה כדלהלן:

אוסיד בן עבד אלקאדר מחאג'נה (להלן: המתלונן"), הינו אסיר המרצה מאסרו באגף 5 בכלא שיטה (להלן: " האגף"). בזמן הרלוונטי לכתב האישום גם הנאשם ריצה עונש מאסר באגף בתא מספר 2 (להלן: " התא"). בתאריך 30.10.07 בסמוך לשעה 16:45 באגף, התגנב הנאשם אל מאחורי המתלונן מבלי שהלה הבחין בכך, ובהפתעה התנפל עליו ודקר אותו דקירה אחת בצווארו עם דוקרן בעל להב באורך של 7.5 ס"מ (להלן: " הדוקרן"), בו הצטייד מראש. בעקבות מעשיו של הנאשם וזעקותיו של המתלונן לעזרה הגיעו למקום אסירים נוספים והתפתחה תגרה המונית. הנאשם ברח מן המקום אל תאו, שם השליך את הדוקרן מחוץ לחלון במטרה שלא ימצא בחקירה עתידית.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלונן פצע דקירה בצווארו המלווה בנפיחות ברקמות רכות ובועות אוויר זעירות תת עוריות ובין השרירים.

3.         במסגרת טיעוניו לעונש, הגיש ב"כ המאשימה לעיוננו תקליטור (דיסקט) המתעד את אירוע הדקירה, תיעוד רפואי בעניינו של המתלונן, גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם ואסופת פסקי דין, שענישתם מחמירה. בנוסף, הציג את הדוקרן שבאמצעותו דקר הנאשם את המתלונן.

            ב"כ המאשימה טען, כי הנאשם דנן, אשר מרצה מאסר בן 59 חודשים שהוטל עליו בבית משפט השלום בחדרה, בנובמבר 2006, החליט, בהתאם לכתב האישום המתוקן בו הודה, לפגוע במתלונן מסיבה שאינה ברורה; הנאשם תכנן את האירוע, כפי שעולה מהתקליטור, שכן הנאשם חיכה להזדמנות, התקרב אל המתלונן מבלי שיבחינו בו, התנפל עליו מאחור ודקרו בצווארו במטרה ובכוונה לגרום לו חבלה חמורה, מום או נכות. לשיטתו, מעשי הנאשם מעידים על כוונה לפגוע במתלונן ולגרום לו חבלה חמורה שהיתה יכולה להסתיים בתוצאה הרבה יותר חמורה, בשים לב, לדוקרן בו השתמש הנאשם ולאיזור בו נדקר המתלונן. לפי דו"ח חבלה של ד"ר פארס סלימאן (ת/1), האיזור בו נדקר המתלונן הוא איזור של כלי דם ראשיים. כמו כן, הפנה ב"כ המאשימה לתמונות ת/7 מזירת האירוע.  ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו, כי המתלונן אושפז למשך יום-יומיים ולא נותר לו נזק חמור במיוחד.

            ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי אף שהמתלונן הינו אסיר המרצה שלושה מאסרי עולם מצטברים בגין עבירות רצח, יש לו זכות לשלמות גופו ובתי המשפט שבו והדגישו פעמים רבות את זכותם של אסירים לשלמות גופם.

            ב"כ המאשימה הפנה לגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, לפיו, לחובת נאשם זה 23 הרשעות, שבגינן הוטלו עליו עונשים שונים לרבות עונשי מאסר רבים, וביקש להחמיר בעונשו של הנאשם, שהינו עבריין חוזר.

4.         הסניגורית ביקשה להתחשב ברקע לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן; לטענתה, המתלונן, שמרצה שלושה מאסרי עולם בגין עבירות רצח,  יחד עם אחיו, שבאותה תקופה שהה באותו אגף, אף הוא בגין עבירות רצח, השליטו טירור באגף, פגעו והתעללו באסירים, ובמיוחד בנאשם, אשר הותקף רבות על ידי המתלונן. לטענתה, הנאשם עשה את המעשה ברגע של אובדן שליטה, דקר את המתלונן פעם אחת בצווארו. עוד ביקשה הסניגורית להתחשב במצוקתו של הנאשם אשר נבעה ממצבו הנפשי הירוד באותה עת, בהעדר עבירות אלימות בעברו הפלילי, ובפציעה הקלה שנגרמה למתלונן, בהצביעה על כך, שהמתלונן הגיע לבית החולים בהכרה מלאה ומצבו הוגדר כמצב קל.

            באשר לנסיבותיו האישיות, טענה הסניגורית, כי המדובר בנאשם בן 43, רווק, אשר בהיותו קטין, נפל קורבן לנגע הסמים וזוהי למעשה הסיבה להסתבכותו בפלילים. לטענתה, עיון בהרשעותיו הקודמות מלמד, כי רוב רובן של הרשעותיו הינן בגין עבירות סמים ורכוש, למעט הרשעה מס' 10 שהינה בגין תקיפה. הסניגורית הוסיפה וטענה, כי הנאשם נגמל מסמים במהלך תקופת מאסרו.

            הסניגורית ביקשה להתחשב בכך, כי הנאשם הודה וחסך משאבים וזמן שיפוטי יקר, קיבל אחריות מלאה על מעשיו ומאז האירוע נשוא כתב האישום ובהסכמתו, מוחזק הנאשם במאסר נפרד, דבר המהווה ענישה מסוימת עבורו.

            הסניגורית ביקשה שלא למצות את הדין עם הנאשם וביקשה להטיל עליו עונש שיחפוף את העונש אותו הוא מרצה. הסניגורית הגישה אסופה של פסקי דין שענישתם מקלה יחסית.  

5.         הנאשם טען לפנינו, כי הוא אינו אסיר בעייתי, כי המתלונן הציק לו כל יום באגף וכי האירוע קרה באופן ספונטאני ללא תכנון מוקדם. הנאשם הוסיף וטען, כי הוא נפצע קשה במהלך האירוע ומזה 7 חודשים הוא מוחזק בהפרדה. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט וטען, כי הוא שפוט ל- 5 שנים וככל הנראה לא יקבל שליש. הנאשם הביע בפנינו את חרטתו ואת רצונו להשתקם בציינו, כי הפסיק להשתמש בסמים.

6.         המעשים בהם חטא הנאשם הם חמורים מאוד. צפיה בתקליטור מראה, כי הנאשם התגנב מאחורי המתלונן ברחבת האגף, התנפל עליו בהפתעה ודקרו בצווארו באמצעות דוקרן חד, שאורך להבו כ- 7.5 ס"מ, בו הצטייד מראש. מקובלת עלינו טענת ב"כ המאשימה, כי יכול היה להיגרם נזק רב הרבה יותר, שכן המדובר באיזור רגיש ובכלי דקירה חד ומסוכן, כפי שעולה מדו"ח חבלה ת/1 ומתמונות זירת האירוע ת/7 בהן ניתן לראות עד כמה דימם המתלונן ומהתרשמותנו מהדוקרן שהוצג במהלך טיעוניו של ב"כ המאשימה.

            בית המשפט העליון נדרש לא אחת לתופעת האלימות ולתת תרבות הסכינאות ולצורך להחמרה בענישתם של עבריינים בתחום זה; בע"פ 523/05 ויאם סלמה נ' מדינת ישראל - (פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן מיום 29.12.05), נפסק כי:

"... עד כמה הפכה האלימות לתופעה נפוצה ומדאיגה בחברתנו. ברם, תופעה זו יש למגר וכפי שכבר נאמר על-ידי בית-משפט זה, הגיעה השעה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה ויפה שעה אחת קודם. החומרה היתרה שמעשי אלימות אכזריים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. מי שנוטל סכין בידיו ונועץ אותו בגופו של הזולת מהווה סכנה לציבור ויש להחמיר בענישתו".

          חומרה מיוחדת נעוצה בעובדה, שהעבירות דנן בוצעו על-ידי הנאשם בתוך כותלי בית הכלא (ראה: ע"פ 532/74 מדינת ישראל נ' יעקב שמש, פ"ד כט(2), 581). לביצוע עבירות אלימות קשות על ידי אסיר בין כותלי בית הכלא השלכות קשות על השלטת הסדר ועל שמירת שלומם וביטחונם של האסירים הנתונים במשמורת המדינה האחראית להם (ראה: ע"פ 5443/98 מדינת ישראל נ' יוסף מנשרוב - פסק דין מיום 27.12.99). כמדיניות מנחה, נקבע בע"פ 5622/92 מאיר איפרגן ואח' נ' מדינת ישראל - פסק דין 16.3.94, כי: " אם מבקשים להתמודד עם תופעה זו (של ביצוע עבירות אלימות קשה בין אסירים), ושומה על בית המשפט לתרום את תרומתו להתמודדות זו, יש לגזור את דינם של אלה לעונשי מאסר משמעותיים ומצטברים שבהם, ואולי רק בהם, יש די לרסן, אם לא למגר את התופעה".

          לא זו אף זו, יש לראות בחומרה את נסיבות ביצוען של העבירות במקרה דנן.  מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי הנאשם תכנן מראש את מעשיו האלימים, הכין או השיג את כלי הדקירה, התגנב אל מאחורי המתלונן, ברחבת האגף עת ששהו בה אסירים נוספים, ובהפתעה התנפל עליו ודקר אותו בצווארו. בנוסף, בריחתו של הנאשם לאחר הדקירה והשלכת הדוקרן מחוץ לחלון תאו במטרה שלא ימצא בחקירה עתידית, מוסיפים חומרה למעשיו.