גז"ד לאחים מעתלית שהורשעו בפרשת תקיפת מתלונן בסכין ומאצ'טה, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות

1.         הנאשמים הורשעו על פי הודייתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן: קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק), חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) של החוק, פציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(1) ו-(2) של החוק, איומים - עבירה לפי סעיף 192 + 29 של החוק, וכן עבירה של הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(ב) + 29 של החוק.

2.         הפרשה מתוארת בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודו שני הנאשמים.

הנאשם מס' 1, יליד 1986, הוא אחיו של הנאשם מס' 2, המבוגר ממנו, יליד שנת 1977. שני הנאשמים מתגוררים בעתלית. באותו יישוב מתגורר המתלונן, שמעון אוחנה, יליד שנת 1985. שני הנאשמים חשדו כי שמעון מתנכל להם ולבני משפחתם ועל רקע חשד זה גמלה בלבם ההחלטה והם קשרו ביניהם לגרום לשמעון חבלה חמורה או מום, בדקירות סכין. הנאשמים הצטיידו בסכינים, ובהם סכין מאצ'טה עם להב כבד וארוך מאוד, נעזרו בקטנוע ויצאו ביום 14.12.09 לתור אחרי שמעון ולאתרו בעתלית כדי לדקור אותו ולגרום לו חבלה חמורה.

            הנאשמים הגיעו למזנון אותו הפעיל שמעון בתחנת הרכבת בעתלית, מצאו שם את דודו, מקסים אסולין, פצעו אותו פציעות קלות באמצעות הסכינים, איימו עליו ואחר כך המשיכו בחיפוש אחר שמעון. בשעה 17:30 לערך הם הגיעו אל רח' החרוב בעתלית, שם הבחינו בשמעון, זינקו מעל הקטנוע והחלו לתקוף ולדקור את שמעון בעוצמה ובאכזריות. הנאשם מס' 1 עשה זאת באמצעות סכין מטבח והנאשם מס' 2 באמצעות סכין המאצ'טה, הכל על מנת לגרום לשמעון חבלה חמורה.

            שמעון ניסה להימלט מפני הנאשמים אך הם רדפו אחריו, השיגו אותו והמשיכו לדקור אותו עד שהתמוטט ונפל על הקרקע. אז חזרו הנאשמים אל הקטנוע ועזבו את המקום.

            לשמעון נגרמו פציעות קשות בראש, בחזה, בבטן ובגפיים. כאשר אחת הדקירות כוונה לעבר צווארו, הוא הגן על עצמו בכך שהרים את היד השמאלית ומכת הסכין פגעה בכף ידו השמאלית וגרמה לקטיעה חלקית של שורש כף היד. פציעותיו הקשות והמרובות של שמעון מתוארות בסעיף 10 של כתב האישום המתוקן. הפגיעות הצריכו אשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה, לרבות ביחידה לטיפול נמרץ, ניתוח וטיפולים רבים וממושכים.

            כל זאת עשו הנאשמים לאחר שקשרו ביניהם לעשות פשע, פגעו בצוותא חדא בשמעון ופצעו אותו כשהם נושאים נשק קר, איימו בצוותא חדא בפגיעה שלא כדין בגופו ובנכסיו של שמעון בכוונה להפחידו וגם ניסו בצוותא חדא ובדרך של איומים להניע את מקסים ואת המאבטח שבתחנת הרכבת שלא ימסרו הודעה על מה שקרה, בחקירה.

3.         בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשמים עבירה של ניסיון לרצח. שמענו את עדויות התביעה וכן את עדי ההגנה ואף נקבעה ישיבה לשמיעת סיכומי הצדדים ליום 18.10.10. במועד הדיון הודיעו לנו הצדדים על הסדר טיעון שלפיו תוקן כתב האישום, כך שהשינוי העיקרי נסב על הסרת העבירה של ניסיון לרצח, ובמקומה באה עבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה. העובדות המפורטות בכתב האישום תוקנו בהתאם ולאחר מכן הודו הנאשמים במיוחס להם, והורשעו בעבירות דלעיל.

טיעוני הצדדים לעונש

4.         בא כוח המאשימה ציינה בטיעוניה לעונש כי לשני הנאשמים עבר קודם בעבירות אלימות, לרבות אלימות כנגד שוטרים. הנאשם 1 גם הואשם בעבר בדקירתו של אחר והורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. כן טענה כי גם בעבירות הקודמות בהן הורשעו פעלו הנאשמים יחדיו, לעיתים גם עם אחיהם, דבר המעיד על שיתוף פעולה ועל התארגנות של כל בני המשפחה לביצוע עבירות אלימות. לדבריה המקרה הנוכחי הינו מהחמורים שהיא פגשה ורק בנס נותר המתלונן בחיים.

            ב"כ המאשימה מבהירה כי הנאשמים מסוכנים לציבור וכי יש חשש שמא ישובו ויבצעו מעשי אלימות. על כן יש להרחיקם לזמן רב ולהשית עליהם עונשים מרתיעים שישקפו את חומרת המעשים ואת רמת המסוכנות. המאשימה מבקשת להשית על שני הנאשמים מאסר של 20 שנה, פיצוי כספי למתלוננים וכן להורות על חילוט הקטנוע ששימש אותם לביצוע המעשים.

5.         באי כוח הנאשמים הדגישו כי הנאשמים ביצעו את המעשים על רקע התנכלויות מצידו של המתלונן וחשש שמא יפגע בהם ובבני משפחתם. בין היתר הדגישו אירוע שבו ניסה, על פי טענת הנאשמים, לדרוס את אחיהם אבירם. הנאשמים חשו כי לא יוכלו לקבל כל עזרה מהמשטרה ופעלו על מנת להרתיע את המתלונן ולהגן על משפחתם.

            ב"כ הנאשמים הוסיפו וציינו כי שני הנאשמים גדלו בבית נורמטיבי, למדו בבתי ספר והיו צפויים לחיים תקינים. בשל התדרדרות המצב הכלכלי של המשפחה ובהעדר יד מכוונת, נקלעו למעשי האלימות. בעקבות אירועי העבר נאלצה המשפחה לעזוב את חיפה ועברה לעתלית אך כאן נקלעו למעשי אלימות מצידו של המתלונן. ב"כ הנאשם 1 הדגיש כי חלקו בתקיפת מקסים היה קטן ביותר וכי בעצם הוא זה שמנע מהנאשם 2 לפגוע בו. ב"כ הנאשם 1 הוסיף וציין כי הנאשם 1 סיים לימודי תיכון בציונים גבוהים ואף צירף תעודות מבית הספר.

            ב"כ הנאשם 2 הוסיף כי הנאשם 2 שירת שירות צבאי מלא בהצטיינות, היה בעברו שופט במשחקי כדורגל ועבד ופרנס את משפחתו. גם לדבריו, ההתנכלויות מצד המתלונן הן שאילצו אותו לפעול כדי להגן על המשפחה. לדבריו לא מדובר באדם שבחר בדרך הפשע אלא במי שנקלע בשל מצוקת המשפחה למעשי האלימות.

            ב"כ הנאשמים גם ביקשו להמעיט מחומרת הפגיעות במתלונן ומבהירים כי המתלונן לא היה מצוי בסכנת חיים. לאור האמור מבקשים הם להתחשב בנאשמים ובמשפחתם ולהשית עליהם עונשים מתונים.         שני הנאשמים ביקשו להקל בענשם וציינו כי הינם חסרי כל וכי איבדו את כל רכושם.

דיון

6.         ענישתו של כל עבריין מחייבת עריכת איזון בין שיקולים ואינטרסים שונים; האינטרס הציבורי מחד והאינטרס האישי של הנאשם מאידך. היטיב לבטא את הקשיים הניצבים בפני שופט הבא לגזור את דינו של נאשם השופט ברק בפסק הדין ב ע"פ 212/79 ע"פ 212/79 פלוני נ. מדינת ישראל פ"ד לד(2) 421 באומרו:

 "המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצדה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט" (שם עמ' 434).

            במקרה שבפנינו מדובר בעבירות אלימות חמורות, תוך שימוש בסכינים, שגרמו חבלות של ממש למתלונן. לא אחת פסקו בתי המשפט כי יש להעניש בחומרה את מי שמחזיק סכין ברשות הרבים, משתמש בו, דוקר אחרים וגורם להם פציעות קשות. כך במיוחד כאשר יוצאים שניים יחד ל"ציד", מגיעים אל קורבנם ופוגעים בו קשות באמצעות סכינים בהם הצטיידו, שעה שאחד מן הסכינים אינו אלא חרב, מאכלת ממש, שנועדה במקורה לקטיף בננות בארצות טרופיות, אך כשהיא מוחזקת בידי אנשים כדוגמת הנאשמים אין היא מהווה אלא כלי נשק מסוכן מאין כמוהו כדי לפגוע באחרים, להפחידם ולהרתיעם.