מבוא
ביום 24.9.09 הגיעו הצדדים להסדר טיעון (
ת/2), בעקבות הליך גישור שנערך בפני, במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן,
ת/1 (להלן: "כתב האישום"). הנאשמת הודתה בעובדותיו והורשעה בביצוען של העבירות הבאות:
תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן
מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין.
הסדר הטיעון לא כלל הסכם לעניין העונש. עם זאת, ב"כ המאשימה לא התנגדה כי בית המשפט יורה לשרות המבחן להכין תסקיר בעניינה של הנאשמת מבלי שתהא מחוייבת בהמלצותיו ותוך שהודיעה כי תעתור להשית על הנאשמת מאסר בפועל וכן תבקש כי ייקבע שבמעשיה יש קלון.
מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשמת עבדה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, בתפקיד אחות מעשית במחלקה 2 במרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל (להלן: "בית החולים"), ושימשה כעובדת הציבור. בתפקידה זה היתה הנאשמת אחראית על המטופלים, חולי הנפש וחסרי הישע, המאושפזים בבית החולים.
באחד הימים, בין החודשים פברואר עד מאי 2008, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, במהלך עבודתה בבית החולים, בעת ששהתה הנאשמת בחדר הרחצה עם המטופלת הקשישה, חולת הנפש ר' (להלן: "המטופלת") שהיתה במערומיה, הושיבה אותה הנאשמת על אסלת בית השימוש וכיוונה אליה זרם מים על מנת לרחוץ אותה. במהלך רחיצתה של המטופלת, היכתה הנאשמת מכה אחת על גבה של המטופלת השפופה.
הנאשמת צעקה על המטופלת, דיברה אליה בגסות, ואמרה למטופלת פעמיים: "פויה מסריחה".
במעשיה המתוארים לעיל, תקפה הנאשמת את המטופלת חסרת הישע, וכן בהיותה עובדת הציבור עשתה בתפקידה מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור.
תסקיר שרות המבחן
מתסקיר שרות המבחן עולה כי הנאשמת, ילידת ברית המועצות, נישאה בגיל 21, עלתה לישראל ומאוחר יותר התגרשה. הוריה של הנאשמת נפטרו ושתי אחיותיה מתגוררות בירושלים.
הנאשמת תיארה בפני ק.המבחן מערכת יחסים זוגית שלוותה במתחים אשר הלכו והחריפו עד לגירושיה, בשנת 1987, לאחריהם המשיכה לגדל את בתה בגפה. כיום, בתה כבת 33 וסובלת גם היא ממחלות שונות (נזקקה בעבר למספר ניתוחים ועברה אירוע מוחי בשנת 2006).
לצורך פרנסת המשפחה למדה הנאשמת והוכשרה כאחות מעשית ולאחר מכן החלה לעבוד בבית החולים, כ- 18 שנים, עד להשעייתה בעקבות ההליך נשוא תיק זה.
עוד נאמר בתסקיר, כי בהערכות התקופתיות שנעשו לה בבית החולים במהלך שנות עבודתה, צוינו אישיותה הנעימה, חריצותה, מיומנותה, יסודיותה, יכולתה להפעיל את החולים הירודים במקלחת, כבודה כלפי המטופלים, תרומתה ליצירת אווירה של אמון הדדי ועוד.
הנאשמת תיארה בפני שרות המבחן כי מצב בריאותה התדרדר בתשע השנים האחרונות (בין היתר היא סובלת מלחץ דם גבוה, קיבלה התקף לב ואף עברה ניתוח בשל גידול בבלוטת התריס). חרף זאת המשיכה לפרנס את עצמה ואת בתה מעבודה זו.
בהתייחס למקרה נשוא כתב האישום ציין שרות המבחן, כי הנאשמת התקשתה להתחבר ולהכיר בפן התוקפני שבמעשיה נשוא כתב האישום, התייחסה למעשיה ב"הפחתה" ושללה הכאת החולה. ככלל, הותירה הנאשמת תחושה של בלבול וצמצום קוגניטיבי ורגשי, ומכאן שהתקשתה להתחבר לפגיעה ברגשותיה ובכבודה של החולה שבטיפולה. מאפיינים אלה, כך נטען בתסקיר, מונעים ממנה את האפשרות להיכנס לתהליך טיפולי בשלב זה של חייה.
בשקלול כל המאפיינים שתוארו לעיל, ובשל העובדה שהנאשמת נעדרת כל עבר פלילי ולא זוהו אצלה ערכים עבריניים או אנטי חברתיים,
המליץ שרות המבחן על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות, לצד מאסר מותנה משמעותי.
חוות דעת הממונה על עבודות השרות
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, ובשוקלי את האפשרות להשית על הנאשמת מאסר שירוצה בעבודות שרות, הוריתי ביום 9.12.09, כי הממונה על עבודות השרות יגיש לי חוות דעת בנוגע להתאמתה של הנאשמת לריצוי מאסר בדרך של עבודות שרות.
בהתאם לכך, הגיש הממונה על עבודות השרות, ביום 16.12.09, את חוות דעתו, ממנה עולה, כי הנאשמת מתאימה לריצוי מאסר בדרך של עבודות שרות והנאשמת הביעה הסכמתה לרצות את מאסרה בדרך של עבודות שרות.
טיעוני המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על החומרה היתירה שבמעשי הנאשמת. לטענתה, הנאשמת פעלה בהיותה עובדת ציבור, וקיבלה את שכרה כעובדת מדינה. משמעות הדברים היא שהמדינה, הציבור, המטופלים ובני משפחותיהם נתנו בה אמון כי תבצע את "מלאכת הקודש" עליה הופקדה, על פי אמות מידה מקצועיות ומוסריות.
הנאשמת הפרה אמון זה במודע, ופעלה באלימות ובגסות נגד המטופלת, ישישה אומללה, אשר בערוב ימיה היתה מאושפזת במחלקה הפסיכו-גריאטרית בבית החולים לבריאות הנפש.
עוד טענה ב"כ המאשימה, כי המטופלת שהיתה תלויה לחלוטין, מעצם מחלתה, באנשי הצוות, הושפלה "עד עפר" על ידי הנאשמת ואיש לא יכול היה לשמוע את זעקתה.