גז"ד חמור לנאשם שנהג בפסילה , ללא רשיון נהיגה, וללא פוליסת בטוח

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה  - עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970.

לפי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, ביום 2/6/07 נהג הנאשם ברכב פרטי, וזאת למרות שביום 9/2/05 נפסל מנהיגה למשך 3 שנים במסגרת ערעור שהגיש על  גזר דין שנתן עליו בית המשפט לתעבורה בפתח תקוה.

בית המשפט לתעבורה בפ"ת הרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ב- 3 הזדמנויות שונות, והטיל עליו עונש של פסילה למשך שנה, מע"ת למשך 18 חודשים וקנס בסך 500 ש"ח. בערעור שהגישה המדינה על קולת העונש, ואשר התקבל ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א, פסק ביהמ"ש המחוזי, כי העונש שנפסק אינו ראוי ולכן השית על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה, פסילה בפועל למשך 3 שנים, 12 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס 500 ש"ח.

בנימוקיו להתערבות בעונש שנגזר על הנאשם, קבע ביהמ"ש המחוזי כי הנאשם הפר ביודעין צו פסילה של בית המשפט ב- 3 הזדמנויות כאשר הוא ער לעונש הפסילה. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי הנאשם הוכיח כי אינו נרתע מלחזור ולבצע את העבירה ועל כן ראוי להחמיר עמו.

יצוין, כי הסניגור טען בישיבת יום ה- 6/9/09 כי עונש המאסר המותנה אותו פסק ביהמ"ש המחוזי בת"א, אינו חב הפעלה. ברם, בשלב הטיעון לעונש, בישיבה מיום 1.10.09, חזר בו ב"כ הנאשם מטענתו זו והבהיר כי עונש המאסר שהוטל על הנאשם במסגרת הערעור חמור כשלעצמו, והתנאי שנפסק בו ממושך מאוד ולכן לא ראוי להפעילו במקרה שבפני.

לבקשת הסניגור ובטרם שמעתי את הטיעונים לעונש, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן ולבחינת הארכת המאסר המותנה. שירות המבחן הגיש תסקיר מפורט ובא בהמלצה להאריך את המאסר המותנה, ליתן על הנאשם צו מבחן, ולשלב את הנאשם בקבוצה טיפולית.

עם קבלת התסקיר נשמעו הטיעונים לעונש.

תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, מלמד כי הנאשם לקח אחריות על התנהגותו נשוא כתב האישום ותיאר כי פעל מתוך לחץ רגשי נוכח הליך הגירושין שחווה אותה עת. כמו כן, טען למצב נפשי ירוד לאחר שנפטר אחיו. הנאשם ביטא בפני השירות חרטה על הסתבכותו והבנה באשר למורכבות מצבו. הנאשם הדגיש בפני שירות המבחן כי למד את הלקחים וכיום משקיע את רוב זמנו בעבודה השוטפת וקידום ענייניו במישורי חייו השונים.

שירות המבחן מסכם את התרשמותו וקובע, כי לאור השינוי החיובי שחל בנאשם ולאור התרשמות השירות כי הנאשם הפנים את חומרת התנהגותו והשלכותיה, ומתוך מטרה שלא לפגוע בתפקודו ובעבודתו, יש להאריך את המאסר המותנה בין ה-18 חודשים העומד ותלוי כנגד הנאשם ולהעמידו למבחן השירות למשך שנה. השירות התרשם כי הנאשם התמודד עם מצב משפחתי מורכב ובעייתי, המתאפיין בחוסר גבולות בין בני המשפחה וכי הנאשם מתקשה לשים לעצמו גבולות ולהימנע מנהיגה בזמן פסילה.

המאשימה מתנגדת להמלצת השירות להארכת המאסר המותנה וליתר המלצות שירות המבחן. לשיטתה, הנאשם לא הפנים את אזהרות בית המשפט, כך שלמעשה מדובר באדם שלא ניתן לתת בו אמון ועל כן עתרה היא להפעלת המאסר המותנה, השתת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס, אשר ישקפו את החומרה הנובעת ממעשיו של הנאשם.

הסניגור שטח בפני את נסיבותיו של הנאשם וטען כי העבירה נעברה בעיקר בשל הליך הגירושין בו היה נתון הנאשם אותה עת אשר פגע בשיקול דעתו. באשר לעונש המאסר המותנה טען הסניגור כי עונש המאסר המותנה שהוטל על הנאשם אינו מידתי ולכן אל לבית המשפט להפעילו. הסניגור הצטרף איפוא להמלצת שירות המבחן להארכת המאסר המותנה וצו המבחן עליו המליץ השירות.

ברע"פ 5402/08 - אבי סופיר נ' מדינת ישראל . תק-על 2008(2), 4133 נדונה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל אביב יפו בגין עבירות נהיגה בזמן פסילה, עבירות נהיגה ללא רישיון תקף, ועבירות שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ובית המשפט לתעבורה גזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בן 14 חודשים, מתוכם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור עבירת נהיגה בזמן פסילה וזאת למשך 3 שנים. בקשת סניגורו לאפשר בחינת האפשרות לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות נדחתה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, דחה את ערעורו של הנאשם כנגד חומרת העונש שהושת עליו.

בערעורו לבית המשפט העליון עתר הנאשם להקל בעונשו ולקבוע כי עונש המאסר שהושת עליו ירוצה בעבודות שירות. המבקש טען כי עניינו נמנה על המקרים החריגים בהם יש ליתן רשות לערעור שלישי לעניין חומרת העונש ולהתערב בחומרת העונש שהושת עליו. זאת לאור נסיבותיו האישיות הקשות, בהן העובדה כי עבר גירושים קשים ביותר, העובדה כי הינו אב לשני ילדים, כי פרנסתו מנהיגה וכי העונש שהושת עליו יהא בו כדי לפגוע בפרנסתו וביכולתו לכלכל את משפחתו. הנאשם עתר איפוא להעדיף בעניינו את שיקול השיקום על פני שיקול הגמול וההרתעה.

כבוד השופט סלים ג'ובראן דחה את בקשת רשות הערעור וכך קבע:

"כבר נפסק בעבר בדבר חומרתה היתרה של עבירת הנהיגה בזמן פסילה והצורך בענישה מחמירה בגינה, לאור העובדה כי טמון בה סיכון בטיחותי לציבור הנהגים והולכי הרגל ואף משקפת היא יחס של ביזוי החוק וצווי בית המשפט (ראו רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.2005))".

 
ברע"פ 3878/05 - יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל  (תק-על 2005(2), 2487),  אליו הפנה כב' השופט ג'ובראן, נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח-תקוה אשר הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בגין נהיגה בזמן פסילה, וגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, הפעיל בחופף עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, וכן גזר עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 שנים וקנס.

יודגש, כי באותו מקרה תסקיר שירות מבחן שהוגש המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל על המבקש. כבוד השופטת פרוקצ'יה דחתה את הבקשה וקבעה את הדברים הבאים היפים אף לענייננו (הדגשות שלי - ש.ב.):