השופטת ב. אופיר-תום, אב"ד - סג"נ
1
. הנאשם, פסיכיאטר במקצועו ורב סרן במילואים בחיל הרפואה, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שקשר עם התביעה, בשתי עבירות נשוא פרק ז' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק); העבירה האחת, היא, מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א)+(ב) לחוק; והשניה, החזקת ידיעות במטרה לפגוע בבטחון המדינה, עבירה לפי סעיף 112(ב) לחוק.
ההסדר עליו הודיעונו הצדדים בישיבת יום 9.1.08, הוא הסדר דיוני, חלקי, שבמסגרתו הוגש לנו כתב אישום מתוקן, בו הודה הנאשם כאמור, מבלי הסכמה בין הצדדים לענין העונש.
2.
עיון בכתב האישום המתוקן מעלה, כי ענין לנו בנאשם שנחשף במסגרת תפקידו בצבא, כמתואר, לחומר מסווג שכלל בין היתר, פרטים בטחוניים ומסמכים צבאיים מסווגים; תוכניות חירום של חיל הרפואה; מידע על אופן פרישת כוחות החייל ומרכזי השליטה; דרכי סיוע נפשי לעורף בזמן מלחמה; תוכניות לפינוי אזרחים, והערכות מודיעיניות ומבצעיות.
בכל אלה, כך מסתבר, ביקש הנאשם לעשות שימוש, כאשר החליט לפנות אל גורמים עוינים למדינה (להלן - הגורמים העוינים) ולעניינם בחומרים שבידיו, הכל, כנגד בצע כסף אותו תיכנן לדרוש בתמורה.
3
. החל מחודש אפריל 2007, כך כתב האישום המתוקן, פתח איפוא הנאשם בסידרת פניות באינטרנט ובפאקס, אל אותם גורמים עוינים, בהציעו להם סיוע במאבקם כנגד המדינה. גם כאשר לא נענו פניותיו אליהם, המשיך הנאשם ופנה אל אלה ואל אחרים באותן הצעות; עד שנתפש בכף.
כך, פנייתו מיום 17.4.07, באינטרנט, אל משרד החוץ האירני, בה הביע נכונותו לשתף פעולה עם שלטונות אירן, בהציגו עצמו בפניהם, כאזרח וקצין ישראלי היכול לספק פרטים על גורמים וחברות בישראל, בעלי "רגישות גבוהה", עקב היותו, כדבריו, בעל קשרים ענפים עם אלה - פניה, שנענתה תחילה, ונפסקה בהמשך.
כך, גם פניותיו הנוספות אל גורמים עוינים אחרים, שלא נענו; ביניהן, פניות שיזם בחודש אוגוסט 2007, באמצעות הפאקס שבביתו, אל הקונסוליות האירניות בלונדון ובתורכיה, בהן הביע רצונו לשתף פעולה עם שלטונות אירן; וכך, פניותיו החוזרות אל אלה במהלך חודש אוקטובר 2007, שלא נענו גם הן.
ביום 3.11.07, כך הוברר, שיגר הנאשם מכתב באינטרנט, אל אוניברסיטת אל-אזהר, ברצועת עזה, בו הביע רצונו
"להצטרף למאמץ" של החמאס ברצועה, במטרה לשתף פעולה עם מאבקו של ארגון טרור זה.
הנאשם נתפש כאמור, בעיצומם של ניסיונות ההתקשרות הנ"ל, בהם הודה בפנינו במסגרת הסדר הטיעון, בלא הנד עפעף.
4
. ייאמר מיד, כי פרטי הפרשה שהובאו לעיל, והודיית הנאשם בכל שיוחס לו לגביה, העלו בנו תהיות קשות ביותר לגבי אישיותו של האיש, ולגבי דרך התנהלותו בפרשה הנדונה.
הסיפור, ככלל, נראה לנו מלכתחילה, מוזר, אניגמטי, ומנותק מכל מציאות אפשרית.
נבצר מעימנו להבין, מהו שיכול היה להניע אדם נורמטיבי לכאורה, בעל מעמד מקצועי וחברתי איתן, שדבר לא נחסר ממנו בחיי היום-יום, לקום יום אחד, ולהציע את עצמו לגורמים העוינים ביותר למדינה, למטרות הרס והשמדה של כל שאמור היה להיות יקר לליבו.
תהיות אלה שליוונו לאורך כל הדיון בהצגת ההסדר, לא נפתרו; גם לא, לאחר האזנה לטיעוניהם של באי כח הצדדים לעונש, אשר עשו ככל יכולתם לפזר הערפל, ולהעמיד בסיס לוגי כלשהו לדילמות הקשות שהעלה כתב האישום בפנינו.
פנינו איפוא אל הסניגור המלומד, עו"ד שאלתיאל, והעלינו תהייתנו בפניו, שמא ענין לנו באדם שיציבותו הנפשית מעורערת, ואשר אולי פעל כפי שפעל, ממניעים נפשיים הצריכים בירור. הסניגור שגרס כי לא עלה בתיק הזה כל צורך בחוות דעת פסיכיאטרית, הותיר את הענין, עם זאת, לשיקול דעתנו.
משפנינו אל הנאשם עצמו, ניסה גם הוא, להסביר לנו, לשאלותינו, את הקונספציה ההזויה שהובילה אותו לפעול כפי שפעל; אלא, שאנו לא הבנו.
בין כך ובין כך, באין בפנינו כל בקשה מטעם מי מן הצדדים, להגיש חוות דעת פסיכיאטרית בטרם גזירת דינו של הנאשם, החלטנו לעשות כרצון הצדדים, ולגזור דינו מבלי היזקקות לה.
5.
לגופו של ענין, שקלנו הדברים שבאו בפנינו מטעם באי כח הצדדים, ומטעמו של הנאשם עצמו, והגענו למסקנה שהמקרה הזה, שעניינו כאמור בעבירות מגע עם סוכן חוץ, והחזקת ידיעות במטרה לפגוע בבטחון המדינה, הוא אכן מקרה חריג בחומרתו, הדורש התיחסות ייחודית מטעם בית המשפט, כפי שטען התובע המלומד בפנינו.
בצדק, הצביע עו"ד בן טולילה על העובדה החמורה, שבשונה ממקרים אחרים בהם נדונו עבירות מסוג אלה קא עסקינן, ענין לנו הפעם, באזרח ישראלי מן השורה, שנולד, גדל והתחנך במדינת ישראל, ושהגיע להישגים אישיים בלתי מבוטלים בה, בתחום המקצועי ובכלל.