גז"ד בפרשת עבירות זיוף וגניבה בידי עובד

על פי האמור בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודתה הנאשמת, היא עבדה בחב' "טוסי" כמנהלת משרד מאז 2005 ועד פיטוריה עקב הפרשה נשוא כתב האישום. תפקידה כלל פיקוח על הוצאת השיקים מחשבון החברה. במהלך שנת 2006, קשרה הנאשמת קשר עם מי שהיתה נאשמת מס' 1, מרים מורנו (להלן- מורנו), שעבדה במשרד כמנהלת חשבונות, לגנוב כספים מחשבון חב' "טוסי", וזאת באמצעות זיוף שיקים של החברה והפקדתם בחשבונותיהן הפרטיים. השתיים זייפו כ- 250 שיקים וגנבו מהחברה סכום של כ- 950,000 ש"ח, כמפורט בכתב האישום, כאשר הנאשמת קיבלה מתוך סכומים אלה סכום של כ- 30,000 ש"ח שהופקדו בחשבונה או בחשבון בני משפחתה.

עוד מואשמת הנאשמת בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, בכך שהגישה, מיוזמתה, תלונה כנגד מורנו, בגין מעשה המרמה, בעוד שידעה היטב כי המעשים נעשו בקשר יחד עם אותה מורנו.

חומרת העבירה הינה בעיקר בעצם העבירה של גניבה בידי עובד בסכום נכבד ביותר של כ- 950,000 ש"ח, ומעשי הזיוף שנעשו בנסיבות מחמירות, לאפשר את הגניבה, כולל שימוש במסמך מזויף ורישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי סעיף 391 ל חוק העונשין וסעיף 418 סיפא, סעיף 420 וסעיף 423 ל חוק הנ"ל.

בתחילה כפרה הנאשמת בעובדות כתב האישום והחל להתנהל משפטה. משפטה התנהל בנפרד ממשפטה של מורנו אשר הודתה בכתב האישום המקורי, הורשעה ודינה נגזר. אולם לאחר שהחלה להישמע פרשת התביעה, התברר כי כפירתה של הנאשמת הינה אך בחלק קטן מיסודות העבירה בה הואשמה, וכבר לאחר אותה ישיבה ראשונה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר הועלה על הכתב והוגש לבית המשפט, שבעקבותיו הוגש כתב האישום המתוקן בו, כאמור, הודתה הנאשמת.

על פי הסדר הטיעון עותרים הצדדים במשותף לקבלת תסקיר שרות המבחן. כמו כן, נקבע שהנאשמת תפצה את חברת "טוסי", קורבן העבירות, בסכום של 350,000 ש"ח, והתביעה תעתור לעונש מאסר בפועל של עד שנתיים וכן מאסר על תנאי, בעוד שההגנה חופשית בטיעוניה.

ואכן, הנאשמת העבירה למנהל חברת "טוסי", העד בדוס מיקי, סכום של 250,000 ש"ח במזומן וכן 10 המחאות דחויות ע"ס 10,000 ש"ח כל אחת, ששתיים מהן כבר נפרעו. יש לציין כי היה זה מר בדוס מיקי שיזם, דחף ושכנע את הצדדים לכרות את אותו הסדר טיעון שבעקבותיו הוא מצליח להחזיר לעצמו חלק משמעותי מסכום הגניבה, כך שיוכל להמשיך בעסקיו וחרב פירוק החברה תוסר מעל ראשו.

בהסדר הטיעון שבכתב צויין במפורש כי ידוע לצדדים שבית המשפט אינו כבול ומחוייב לאמור בהסדר הטיעון. אף שאיני מוצא כל מקום שלא לכבד את עיקרי הסדר זה, לא אוכל להימנע מלהביע את ביקורתי על האמור בו. נראה לי כי המאשימה השיבה לקורבן העבירה את השליטה בהליך הפלילי. מהבחינה הנורמטיבית, בהליך הפלילי מפקיעה המדינה את העבירה ותוצאותיה מידי הקורבן, כשמעשה העבירה נראה כפגיעה בחברה כולה ובשלום הציבור. והנה משיבה המאשימה לידי המתלונן את ניהול ההליך העונשי, במתן מלוא משקל פיצויו על פני הענישה  הראויה. מאידך, רוכשת הנאשמת בכסף את חירותה או הקלה בעונשה. בכך אף נפגע קשה עקרון השוויון בפני הדין. נאשם חסר אמצעים לא יזכה בהתחשבות בטיעוני התביעה לעונש.

ועתה לגופו של ענין. תסקיר שרות המבחן מצייר בפני בית המשפט תמונה קשה של מערכת יחסים בעייתית במשפחת הנאשמת ואף בינה ובין בעלה, ממנו התגרשה בשנת 2004. בבסיס בעייתיות הנישואין עמדה, ככל הנראה, התנהגות אלימה וקשה מצד בעלה. הנאשמת אף סבלה בהעדר תמיכת בני משפחתה. דבר זה קשור במותו של אחיה, ממחלה קשה, בסמיכות לגירושין. כאמור בתסקיר, מבטאת הנאשמת תחושות בושה ואכזבה מהתנהגותה ובעקבות ההליכים המשפטיים היא פנתה לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. לסיכום ובלי לחזור על רוב האמור בתסקיר מחמת צנעת הפרט, הרי התרשמות שרות המבחן היא כי הרקע לביצוע העבירה היה קשיים רגשיים ניכרים וכיום היא מכירה באחריותה למעשים, מביעה חרטה עמוקה וכנראה שאין כל חשש לחזרה לדרך של ביצוע מעשי עבירה. הנאשמת בת כמעט 45 שנה וזו הפעם הראשונה בחייה שהיא עומדת לדין. המלצת שרות המבחן היא להימנע משליחת הנאשמת לעונש מאסר לריצוי בפועל.

ב"כ הנאשמת אף הציג בפני את חוות דעתו של הפסיכולוג המטפל, המתאר את מצוקותיה של הנאשמת ומצביע על הקשיים בחייה כגורם שהביא אותה לשיתוף פעולה עם אותה מורנו, שהיתה יוזמת מעשי הגניבה והזיוף. המומחה מתאר שינוי חיובי בחייה ומסקנותיו הן כי לאור הטיפול אותו עוברת הנאשמת, אין סיכוי רב כי תחזור על מעשי עבירה כלשהם. אף הוא ממליץ על ענישה שלא תכלול עונש מאסר.

כפי שטוען וחוזר וטוען ב"כ הנאשמת, הענישה היא אינדיווידואלית וקשה ללמוד מתקדימים קודמים, באשר כל מקרה ומקרה שונה בנסיבותיו. ואכן, על בית המשפט לגזור את הדין בהתחשב בכל נסיבות הפרשה, שיקולי הענישה המקובלים, חומרת העבירה מחד ונסיבותיה האישות של הנאשמת - מאידך.

אין צורך להרבות בטיעונים לענין חומרת העבירה. העבירה של גניבה ממעביד הינה פגיעה אנושה באמון המעביד, המספק לעבריין את שכרו, כשאותו עובד שולח ידו וגוזל מהמעביד את פרות מאמציו. חומרה מיוחדת היא הסכום הנכבד של הגניבה והתחכום הרב ששימש לשתיים על מנת לבצע את זממן. אולם מנגד, אין להתעלם ממספר נימוקים לקולא:

אין חולק כי היתה זו הנאשמת 1, מורנו, שיזמה את ביצוע העבירות. נאשמת זו התקבלה לעבודה בחברת "טוסי" אחרי שעבדה במקום אחר, ואף שם, כך מתברר, ביצעה עבירה דומה וגנבה סכומים גדולים יותר מאלו נשוא פרשתנו. מכאן שיש לקבל לזכות הנאשמת, מי שעבדה בחב' "טוסי" לשביעות רצון מעבידה אף שנה קודם לכן, כי היתה זו מורנו שיזמה את העבירות, תוך שהיא מנצלת את מצוקתה של הנאשמת כדי שתחבור אליה למעשה העבירה. רוב מעשיה של הנאשמת התבצעו לא במעשה אלא במחדל, עצימת עיניים ומתן אפשרות למורנו לבצע את הגניבות. לטענת ב"כ הנאשמת לא רק שהיא נגררה למעשה, אלא היא הסתבכה בתחילה בעצימת העיניים ולאחר מכן המשיכה להתדרדר במדרון החלקלק של קבלת כספי הגניבה. מכל מקום, היא שילשלה לכיסה רק חלק קטן מסכום הגניבה. מורנו לא השיבה למעבידה את סכום הגניבה שהיא שילשלה לכיסה, והיתה זו הנאשמת שמפצה אותו בסכום של 350,000 ש"ח, על אף שהיא עצמה, כאמור, נהנתה רק מסכום של  כ- 30,000 ש"ח.

אין להתעלם מכך שהנאשמת שהתה במעצר תקופה של כחודש וחצי ולאחר מכן שוחררה למעצר בית באיזוק אלקטרוני כחצי שנה נוספת, ובמעצר בית בתנאים קלים יותר, עד חודש ינואר 2009.  על אף שאין מדובר בעונש, הרי לא ניתן להתעלם מתקופות אלו בהן הוגבלה חרותה, הן במעצר ממש והן במעצר הבית.

הנאשמת ניהלה אורח חיים נורמטיבי עד שהסתבכה בפרשה זו. היום, להתרשמותי ולהתרשמות שרות המבחן, היא מביעה חרטה מלאה על מעשיה. לא קיימת כל מסוכנות לחברה ואין להניח שהנאשמת תחזור על מעשיה או על מעשים דומים. לא רק שהיא פיצתה את מעבידה בסכום הגבוה בהרבה מסכום הנאתה, הרי אף איבדה את כל זכויותיה כעובדת, כולל פיצויי פיטורים בסכום של כ- 130,000 ש"ח. בעקבות המקרה, מצבה הכלכלי בכי רע, והיא מטופלת ב- 3 ילדים.

לרוב, בית המשפט אינו מטיל את מלוא חומרת הדין על נאשם שזו לו הפעם הראשונה בה הוא נקרא ליתן את הדין על מעשיו. אמנם, לאור חומרת העבירות, סכום הגניבה ומורכבותה, ראוי כי יוטל על הנאשמים עונש של מאסר המביע את שאט נפש בתי המשפט והחברה ממעשים שכאלה, אולם באיזון הראוי, בנסיבות פרשה זו, נראה לי שאין להחמיר עם הנאשמת, כפי שאולי ראוי היה במקרים אחרים.

על נאשמת 1, מורנו, אשר הורשעה לאחר הודייתה הוטל עונש של 38 חודשי מאסר החל מיום מעצרה, וכן מאסרים על תנאי, קנס של 10,000 ופיצוי למתלונן בסכום של 60,000 ש"ח שישולם בתשלומים. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הן על ידי הנאשמת והן על ידי התביעה, קיבל בית המשפט דווקא את ערעור התביעה וגזר על הנאשמת 50 חודשי מאסר בפועל, כששאר פרטי העונש כמפורט בגזר הדין - נותרו ללא שינוי. אולם, בענין זה יש לומר את הדברים הבאים: ראשית, עונשה של מרים מורנו הוטל לא רק בגין פרשה זו, אלא אף בגין אישום נוסף בו הואשמה הנאשמת 1 והורשעה בגניבה ממעביד אחר בסכום של 1,300,000 ש"ח, וכן 12,000 יורו, והיא אף הורשעה בעבירה נוספת של שיבוש מהלכי משפט, כאשר זייפה מכתב תשובה ממעבידה, כביכול, כתגובה להטלת עיקול על משכורתה בחברת "טוסי". נאשמת 1 אף לא שילמה את הקנס ואת הפיצוי, היחסית זעום, שהוטל עליה בגזר הדין. כזכור, היא היתה היוזמת והיא זו שבפועל סיבכה את הנאשמת במעשי העבירה בתיק זה, והיא זו ששילשלה את רוב רובו של הכסף לחשבונותיה היא.

לטעמי, ניתן לקבל את עתירת ב"כ הנאשמת ולהסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שרות. יחד עם זאת, לא ניתן שלא להטיל קנס על הנאשמת, מעבר לפיצוי המתלונן, עקב טיבה הכלכלי של העבירה.

לאור כל זאת, הנני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: