גורסקי נ' אשד חיה ואח'

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן ביום 24.3.11 על ידי כב' השופט עודד מאור בת.א. 056908-05 שאוחד עם ת.א 018687-06, במסגרתו התקבלה תביעה שהגישה המשיבה 1 כנגד המערער, ונדחתה תביעה שכנגד שהגיש המערער נגד המשיבה, וכן הודעת צד ג' שהגיש המערער כנגד משיבה 2.

תביעה שהגיש המערער כנגד המשיבה 1 התקבלה, והותר לצדדים לקזז את החיובים השונים בגין התובענות דלעיל, האחד כנגד השני.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.חיה אשד, המשיבה 1 (להלן "המשיבה") שכרה בשנת 2001 את שירותיו של המערער, עו"ד גורסקי (להלן: "המערער" או "עורך הדין") על מנת שייצגה בהליכים משפטים שונים במסגרת הליכי גירושין.

2.לטענת המשיבה, במהלך חודש אוגוסט 2005 נודע לה מבעלה, בעוד ההליכים ביניהם תלויים ועומדים, כי המערער הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין. עקב האמור, ביום 14.9.05 הפסיקה המשיבה את ההתקשרות עם המערער (להלן: "הפסקת הייצוג"), ושכרה את שירותיו של עו"ד גור פינקלשטיין.

3. ביום 25.11.05 הגיש המערער תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המשיבה על סך 17,190 ₪, (ת.א. 56908/05) בגין שכר טרחה שנפסק לזכותו במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק מזונות, אשר לטענתו הוסכם כי יהיה שייך לו. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמה, טענה המשיבה כי המערער גרם לה נזקים רבים בגין הפסקת הייצוג, כאשר בין היתר היא נאלצה לשלם סך של 10,000 $ למשרדו של עורך הדין החדש ששכרה.

4.ביום 5.3.06 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המערער על סך 74,352 ₪ (ת.א. 18687-06), בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב חילופי הייצוג, הפרת חובת הנאמנות מצד המערער, רשלנות מקצועית, ונזקים לא ממוניים. המערער הגיש תביעה שכנגד על סך של 61,761 ₪ בגין שכר ראוי עבור הטיפול המשפטי שהעניק למשיבה בהליך הגירושין (שכלל הליך הן בבית הדין לעבודה והן בבית הדין הרבני). עוד הגיש המערער הודעת צד ג' כנגד משיבה 2 (להלן: "איילון"), שביטחה אותו בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית.

5.כל התובענות דלעיל אוחדו ונשמעו על ידי בית משפט קמא במאוחד. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי המערער התחייב לטפל באופן אישי בכל ענייניה של המשיבה, ולא הודיע למשיבה כי החל מיום 1.10.05 נכנסת לתוקף השעייתו מלשכת עורכי הדין (להלן: "ההשעיה"). עוד קבע בית המשפט, כי התנהלות המערער שנמנע ממתן הודעה בכתב למשיבה על דבר השעייתו, מיד לאחר מתן פסק הדין המשמעתי נגדו, היתה נגועה בחוסר תום לב, והיוותה הפרה של חובת הנאמנות וחובת הזהירות שלו כלפי המשיבה. בשל האמור קבע גם בית המשפט כי על המערער לפצות את המשיבה בסך של 40,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה בגין "עזיבתו המהירה", ובסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

לגבי התביעה שכנגד שהגיש המערער, כאמור, כנגד המשיבה קבע בית המשפט כי המערער לא תמך בראיות את טענותיו לשכר ראוי בגין השירותים המשפטיים שנתן למשיבה עובר להפסקת הייצוג בבית הדין לעבודה, ובבית הדין הרבני, ועל כן דינה של תביעתו להידחות. יחד עם זאת, תביעתו של המערער לשכר טרחה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התקבלה, והמשיבה חויבה לשלם לו סך של 17,190 ₪.

לבסוף, דחה בית משפט קמא את ההודעה לצד שלישי שהגיש המערער כנגד איילון, וקבע כי המערער הפר את חובת הגילוי שלו כלפי איילון, שכן לא דווח לה על השעייתו, מעשיו נגועים בחוסר תום לב, ומטעמים אלו דין ההודעה לצד השלישי להידחות.

6.יצוין, כי הערעור מתייחס למעשה רק ליחסים בין המערער לבין איילון ולהחלטת בית משפט קמא לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגד איילון, שכן יתרת הטענות נזנחו על ידי המערער, כפי שעולה מפסק הדין החלקי שניתן על ידי ביום 15.2.11. העובדות פורטו במלואן לצורך הבהרת הנסיבות.

טענות הצדדים בערעור

7.לטענת המערער, שגה בית משפט קמא כאשר דחה את ההודעה לצד שלישי כנגד איילון. לטענתו, מדובר בפוליסה לביטוח מקצועי שלו כעורך דין, כל מעשיו לרבות הפרת חובת הזהירות והנאמנות כלפי המשיבה באי גילוי השעייתו במועד, נעשו במסגרת עיסוקו כעורך דין, ולכן הם מכוסים על פי הפוליסה.

8.עוד לטענתו, טעה בית משפט קמא, בקביעתו כי עקב חוסר תום לב אין תחולה לסעיף 6.10 המהווה הרחבה של הפוליסה לכל חבות של המבוטח כלפי צד שלישי, גם אם אינה נובעת מרשלנות, ובלבד שהמבוטח נהג בתום לב. לטענתו, יש לפרש בצמצום את המונח תום לב, ולהחילו רק מקום בו מוכחת פעולה בזדון. כך גם לא היה מקום לקבוע בנסיבות העניין, כי מעשיו מהווים מעילה באימון הלקוח, שאינה מכוסה בפוליסה.

9.המערער מוסיף וטוען, כי לא היתה לו חובה להודיע לחברת הביטוח כי הוא מושעה מחברות בלשכת עורכי הדין. לטענתו, הוכח כי איילון היתה נכונה להעניק כיסוי ביטוחי לכל עו"ד, ללא יוצא מן הכלל, ומבלי שנערכה על ידה בדיקה כלשהי לגבי אירועים שקדמו לתחילת הפוליסה ועלולים להפוך למקרה ביטוחי במהלך תקופת הביטוח. עוד מציין המערער בהקשר זה, כי עסקינן בפוליסה שהכיסוי הביטוחי הוא על בסיס יום הגשת התביעה, והיא מכסה כל מעשה או מחדל של עורך דין שעה שהיה חבר בלשכת עורכי הדין, כאשר האירועים שבעטיים חוייב המערער לפצות המשיבה אירעו בתקופה בה היה כשיר לעסוק במקצוע עריכת דין, ולפני כניסת השעייתו לתוקף.

לבסוף טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי עובדת השעייתו היא "עניין מהותי" או "החמרת סיכון", שהיה עליו לגלות מיוזמתו לחברת הביטוח. לטענתו, ההשעיה כשלעצמה אינה יוצרת סיכון מוגבר.

10.לאור האמור, מבקש המערער לקבל את הערעור ולקבוע כי הפוליסה מכסה את האירוע, ולחייב את איילון לשאת בחיוביו כלפי המשיבה.

11.לטענת איילון, שעה שהמערער התקשר עמה לצורך חידוש הפוליסה (החל מיום 1.12.05), הוא כבר היה מודע להשעייתו מהלשכה שנכנסה לתוקף החל מיום 1.10.05 , עוד קודם לכן, ועל כן ומחמת העדר גילוי נאות ברי כי לפוליסה אין תוקף, והיא בטלה.

עוד טוענת איילון, כי מעת שקבע בית משפט קמא כי מעשיו של המערער מהווים חוסר תום לב, והפרת חובת האמון כלפי המשיבה, אין תחולה לפוליסה שכן הפוליסה מחריגה מעשים כגון אלו. זאת ועוד, לטענת איילון, אין בנסיבות המקרה דנן משום רשלנות של עורך דין כלפי לקוחו, אלא תביעה כספית של לקוח להחזר שכר טרחה, כאשר ראש נזק זה אינו מכוסה במסגרת הפוליסה.