פסק דין
פתח דבר:
לפניי שתי תביעות שטריות שהדיון בהן אוחד, אשר הוגשו על ידי בנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: "הבנק") נגד חברת הובלות א.נ.ג.ר ג'ורג' בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין 4 שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת, אשר הוסבו לפקודת הבנק ע"י מר חלים יעקב (להלן: "השיקים").
התביעה הראשונה הוגשה ב-ת"ט 11423-04-09 בגין שני שיקים שפרטיהם כדלקמן: שיק מס' 0167 ע"ס 49,500 ₪ שמועד פרעונו ביום 18/02/09 ושיק מס' 0172 ע"ס 42,000 ₪ שמועד פרעונו ביום 30/02/09. התביעה השנייה הוגשה ב-ת"ט 10267-10-09 בגין שני שיקים נוספים שפרטיהם כדלקמן: שיק מס' 0173 ע"ס 46,600 ₪ שמועד פרעונו ביום 30/03/09 ושיק מס' 0200 ע"ס 80,850 ₪ שמועד פרעונו ביום 28/06/09.
הבנק הגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה, במסגרת תיקי הוצל"פ מס' 12-02982-09-7 ומס' 12-09628-09-9 (להלן: "תיקי ההוצל"פ"). הנתבעת הגישה התנגדויות לביצוע השיקים. התנגדויותיה הועברו לבית משפט השלום בעפולה, התקבלו ובהסכמת ב"כ הבנק ניתנה לה רשות להתגונן והתיקים הועברו לדיון בפניי ובפני כב' השופטת שאדן-נאשף.
ביום 11/04/11 הוריתי, לבקשת הצדדים, על איחוד הדיון בשני התיקים.
בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם הבנק העידו מר עבדאללה אבו זייד, אשר שימש כמנהל סניף מג'אר במועדים הרלוונטיים לתביעה ומר יוסף שקור, מנהל המחלקה המסחרית סניף מג'אר, ומטעם הנתבעת העיד מר ג'אן אליעזר, אשר שימש כמנהלה ואחד מבעליה במועדים הרלוונטיים לתביעה.
תמצית טענות הבנק:
הבנק טען כי מר חלים ניהל אצלו חשבון בנק בסניף מג'אר שמספרו 9800/91 (להלן: "החשבון"). לטענתו, מר חלים מסר לנציגיו כי הוא עוסק בעבודות הובלה ומקבל שיקים מלקוחותיו תמורת עבודתו והוא העמיד לו אשראי בחשבון כנגד הפקדת השיקים של לקוחותיו לביטחון ולעיתים הוא היה מנכה את תמורת השיקים, בדרך כלל בשיעור של 70% מערך השיק.
הבנק טען כי מר חלים הסב לו את השיקים והוא נתן לו בתמורה את מלוא שווים באמצעות זיכוי החשבון בכספים ו/או באמצעות יתרת החובה בחשבון כפי שהיתה במועד ההסבה, כאשר הסכום הנקוב בשיקים שימש להבטחת פירעון האשראי שניתן למר חלים בחשבון, כדלקמן:
במועד הפקדת שיק מס' 0167, ביום 28/09/08, עמדה יתרת החוב בחשבונו של מר חלים על סך 274,083 ₪ ובתמורה להפקדת השיק הוא זיכה באותו יום את החשבון בסך 35,000 ₪.
במועד הפקדת שיק מס' 0172, ביום 27/10/08, עמדה יתרת החוב בחשבון על סך 324,678 ₪ ובתמורה להפקדת השיק הוא זיכה באותו יום את החשבון בסך 30,000 ₪.
במועד הפקדת שיק מס' 0173, ביום 27/10/08, עמדה יתרת החוב בחשבונו של מר חלים על סך 324,687 ₪ ובתמורה להפקדת השיק הוא זיכה באותו יום את החשבון בסך 30,000 ₪.
במועד הפקדת שיק מס' 0200, ביום 29/12/08, עמדה יתרת החוב בחשבון על סך 320,534 ₪ ויתרה זו מהווה את התמורה.
הבנק טען כי לאחר שנשלחו השיקים לגבייה הם חוללו באי פרעון בשל כך שהנתבעת נתנה להם הוראת ביטול וכי למרות התראות מצידו ומצד באי כוחו לא פרעה הנתבעת את השיקים.
הבנק טען כי הוא זכאי להיפרע בגין השיקים מאת הנתבעת מאחר שטענות ההגנה שלה אינן מהוות הגנה כלפי תביעה שטרית ומאחר שהוא אוחז כשורה בשיקים ו/או אוחז בשיקים בעד ערך ולכן גובר על טענות הנובעות מעסקת היסוד.
הבנק טען כי בחודש דצמבר 2008, לאחר הפקדת השיקים ולאחר שזיכה את החשבון, המציא לידיו מר חלים שני אישורים המעידים על הקשר העסקי בינו לבין הנתבעת – אישור רו"ח בדבר יחסי ספק-לקוח עם הנתבעת ואישור של הנתבעת, המציין במפורש כי כל השיקים הניתנים על ידה למר חלים הינם בגין הובלות המבוצעות על ידו אליה. לטענתו, הסכם העבודה מעולם לא הוצג בפני נציגיו והוא לא ידע על קיומו לפני קבלת השיקים או במועד זיכוי החשבון וממילא לא יכול היה לדעת על ביטולו וכן לא ידע ולא יכול היה לדעת שהנתבעת ביקשה ממר חלים חזרה את השיקים ונודע לו על כך לראשונה מהאמור בתצהיר התומך בהתנגדות. כמו כן לטענתו, הוא אף לא יכול היה לדעת אם מר חלים ביצע את העבודות עבור הנתבעת ומר חלים לא אמר לו על כך דבר ולכן הטענה לפיה ידע על כשלון תמורה או שיתף פעולה עם מר חלים הינה שקרית.
הבנק טען כי לא נכתב על השיקים כי הם נמסרו לבטחון בלבד ולכן הוא לא יכול היה לדעת שהם ניתנו לביטחון ולא היתה כל מניעה מצידו לקבלם. לטענתו, מר חלים נהג להפקיד בחשבונו שיקים של לקוחות והוא מסר לנציגיו כי השיקים נמשכו על ידי לקוחותיו בעקבות עבודות הובלה שביצע עבורם.
הבנק טען כי הטענות לפיהן שיתף פעולה עם מר חלים ו/או רימה את הנתבעת ו/או התנהג בחוסר תום לב ו/או בהיעדר ניקיון כפיים ו/או הציג מצגי שווא הינן טענות סרק שקריות. לטענתו, מר חלים היה לקוח שלו והוא נתן לו שירותים ואשראי. מר חלים לא פרע לו את חובו והוא העמיד את יתרת החוב בחשבון לפירעון מיידי והגיש נגדו תביעה בבית משפט השלום בעפולה (ת"א 118-11-09). מר חלים לא התגונן כנגד התביעה וביום 19/01/10 ניתן נגדו פסק דין.
תמצית טענות הנתבעת: