ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות רחובות
|
43493-06-13
17/01/2014
|
בפני השופט:
גדעון ברק
|
- נגד - |
התובע:
מיכל גונן
|
הנתבע:
1. אלי ברק 2. רחל ברק
|
פסק-דין |
פסק דין
1. הנתבעים הינם הבעלים והמחזיקים של דירת פנטהאוז בקומה העליונה של בניין משותף ואילו התובעת הינה הבעלים והמחזיקה של דירה המצויה בקומה 8 – מתחת לגג הפנטהאוז של הנתבעים.
התובעת הגישה תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לה סך של 15,000 ₪, בגין עוגמת נפש, אי נוחות, סבל שנגרמו לתובעת עקב נזקים אשר נגרמו לה, תוך ניסיון למיצוי הליכים, יען כי חרף פסק דין שניתן לטובת התובעת בכל הליך בו נקטה וחרף התנהלותם השקרית של הנתבעים, זכאית התובעת לקבל הפיצוי הנתבע בתביעה זו.
עוד מציינת התובעת ברישא לכתב התביעה, שפיצוי זה מגיע לה, למרות שהנתבעים ביצעו, לכאורה, התיקונים בדירתם – זאת לאחר שבית המשפט חייב אותם לעשות כן.
בנוסף לאמור לעיל ולהצדקת תביעת התובעת, מעלה היא את הטענות העיקריות הבאות:
א. א) בתביעה זו מתארת התובעת את שסבלה מחודש נובמבר 2011 ועד מרץ 2013 במהלך חודשי החורף מרטיבויות ונזילות מים במספר מוקדים בדירתה ומומחה קבע, שיש ליקויי אטימות בגג.
בעקבות כך, היו פניות רבות של התובעת אל הנתבעים לאטום את רצפת המרפסת ונענו בסירוב ומחוסר ברירה והיות והנתבעים לא נענו – נאלצה התובעת לפנות בתביעה למפקחת על המקרקעין (להלן:"המפקחת") על מנת לקבל סעד בנדון ואכן, המפקחת חייבה הנתבעים לאטום את רצפת הגג ולתקן את הנזקים בבית התובעת.
ב) בהמשך למתן פסק הדין על ידי המפקחת – הסתבר לתובעת, שעם תחילת גשמי החורף הראשונים של חודש נובמבר 2012, שהגג המרוצף לא נאטם ואף חלה החמרה בכמות ובעצמת הנזילות והרטיבויות ומשפנתה התובעת אל הנתבעים – טענו הנתבעים שמקור הרטיבויות אינו מדירתם וסרבו לאטום ובעקבות טענה זו, שוב נאלצה התובעת לבקש סעד משפטי במסגרת תביעה על בזיון בית המשפט.
ג) בדיון במסגרת תביעת בזיון בית המשפט, שוב מונה מומחה מטעם בית המשפט והמפקחת פסקה שהאיטום לא בוצע, תיקונים בבית התובעת לא תוקנו ושרצפת הנתבעים היא מקור הרטיבות בדירת התובעת.
בסופו של יום, לאחר סבב ארוך של עבודות בהנחיה ופיקוח של המפקח מטעם בית המשפט – נמצא כי הגג המרוצף נאטם.
ב. בתום התהליך ביקשה התובעת מבית המשפט החזר הוצאות משפט ובית המשפט פסק, שסוגיית ההוצאות אינה חלק בדיון וכי התובעת רשאית לפנות לבית משפט אחר בגין עילה אחרת.
לכן, לאור הפסיקה הנ"ל ולאור התנהלות הנתבעים ומאחר ולטענת התובעת התנהלות זו גרמה לה עוגמת נפש, סבל ואי נוחות, הגישה התובעת תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך 15,000 ₪.
2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובעת, משום שתביעה כזאת כבר הוגשה ביום 17.12.12 בבית משפט השלום בראשל"צ והיא נדחתה וכב' השופט מינה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת שני הצדדים. לאחר מתן חוות דעתו – סיימו הנתבעים את עבודות התיקון.
לכן- לטענת הנתבעים- אין מקום לנהל תביעות בשתי ערכאות.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שהועלו בכתבי הטענות וכפי שהועלו בבית המשפט ולאחר שעיינתי גם בחומר הראיות שצורף לכתבי הטענות, אני מחליט לדחות את התביעה – זאת מהנימוקים הבאים:
א. א) ההליכים הקודמים התנהלו בין הצדדים בערכאות שונות (בלשכת המפקחת ובבית משפט השלום בראשל"צ) ואם היה סבור בית המשפט שתוצאות הדיון מצדיקות הטלת הוצאות – היה קובע זאת בגוף פסק הדין.
ואכן, כפי שמצינו בפסק הדין שניתן על ידי המפקחת ביום 5.9.12, הטילה המפקחת על הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות בסך 2,000 ₪.
בקביעת הוצאות שוקל בית המשפט את כל השיקולים ואם סברה התובעת, שאין די בהוצאות שנקבעו- הייתה בפניה דרך אחרת מהגשת תביעה חדשה על פיצוי בגין עוגמת נפש.
ב) לאחר מתן פסק הדין הנ"ל על ידי המפקחת, הגישה התובעת ביום 17.12.12 הודעה על בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט בבית משפט השלום בראשל"צ (תיק ה"פ 32065-12-12) (להלן:"ההודעה הנ"ל") ובסעיף 11 להודעה ביקש ב"כ התובעת לחייב את הנתבעים בהוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.
ב. א) התובעת כלל לא צרפה לכתב התביעה את פרוטוקול הדיון בהודעה הנ"ל ולעומת זאת צרפו הנתבעים פרוטוקול זה – מיום 23.1.13.