גומבינר אריה נ' אופיר טורס בע"מ

החלטה

בפני בקשה להוצאת מסמך מתיק בית המשפט המתיימר להיות "חוות דעת".

לאחר שעיינתי בבקשה ובדברי התגובות/התשובות ההדדיות, אני נעתר לבקשה.

שמיעת הראיות- בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית - החלה והסתיימה ביום 14/09/09. המשיב, ולאחר מכן המבקשת, הביאו את ראיותיהם. הצדדים התבקשו להגיש דברי סיכום בכתב.

לדברי הסיכום - אשר הוגשו ביום 29/11/09 - צירף התובע מסמך, אשר נכתב על ידי עורכי הדין עינת ברכה וגל וולקוביץ (להלן: "עורכי הדין") מארגון "אמון הציבור" הנושא את הכותרת:

"חובת הצגת מחיר כולל בעסקאות צרכניות ובכלל זאת בעסקאות תיירות ואיסור על פיצול עלויות העסקה.

חוות דעת".

עיון במסמך זה מלמד, כשמו – "חוות דעת" – כן הוא.

בפתח חוות הדעת נאמר כי: "חוות דעת זו ניתנת במסגרת תובענה ייצוגית

ת.א 2703/07 אריה גומבינר נגד אופיר טורס בע"מ, לבקשת התובע הייצוגי."

בהמשך מפרטת "חוות הדעת" מי הוא ארגון "אמון הציבור" אשר הגיש את חוות הדעת באמצעות עורכי הדין; וכי מדובר בארגון "הפועל לקידום הגינות בעסקים במספר משורי פעולה" אשר "טיפל עד כה בעשרות תלונות בכל תחומי הפעילות הכלכלית" ואשר "פיתח כללים המשקפים סטנדרט התנהלות צרכני גבוה (שהוא מעבר לזה הקבוע בחוק) ועוסקים בהגינות, אמינות ושקיפות".

בהתייחס לתיק הנדון נכתב: "בחוות דעת זו נתבקשנו להציג עמדתנו באשר לחובת הצגת מחיר כולל בעסקאות תיירות בכלל ואתרי מכר באינטרנט בפרט. חוות הדעת מבוססת על המידע הרב שנצבר בארגון בתחום התיירות ובכלל זאת טיפול במאות תלונות צרכנים שהתקבלו נגד ענפים הפועלים בתחום ועל הכרות הארגון עם דפוסי הליקוי המרכזיים בענף."

"חוות הדעת" מפרטת הוראות חוק שונות, את התייחסותם של עורכי חוות הדעת להוראות חוק אלו ואת הפירוש המעשי, שלטעמם, יש לתת להוראות חוק אלו.

בחלק ב' של חוות הדעת מצוין: "חלק ב'- מן הכלל אל הפרט-חובת הצגת מחיר כולל בעסקאות תיירות, דרישה לתוספת תשלום אשר לא צויינה באתר אינטרנט ו/או בטלפון ו/או בפקס או בכל פרסום אחר".

בחלק זה מביעים עורכי חוות הדעת את דעתם על הנושא הנדון בפני.

אין ספק כי מדובר ב"חוות דעת" לכל דבר ועניין, שאסור להציגה בשלב זה של הדיון- שלב הסיכומים בכתב, ובמצורף לסיכומי המשיב.

אני דוחה את טענת באי כוח המשיב, כי: "אין מדובר בראיה או בחוות דעת מומחה שנועדה להוכיח דבר שבעובדה, כי אם באסמכתא משפטית שנערכה על ידי עורכי דין שתחום התמחותם הוא בדיני צרכנות (ואשר אינם קשורים לתיק זה) ואין היא שונה מכל אסמכתא משפטית אחרת כגון פסק דין, מאמר אקדמי, פרק מספר משפטי וכו'."

אני דוחה את טענת באי כוח התובע/המשיב, הטוען, כי: "לא יעלה על הדעת, שנייר עמדה משפטי שנכתב במהלך ניהולו של הליך משפטי מסוים, בו מחווה משפטן מומחה את דעתו המשפטית לגבי הסוגיות המתבררות בהליך, לא יוכל לשמש כאסמכתא לתמיכה בטענות המשפטיות המועלות באותו ההליך, שהרי הדבר עומד בניגוד מוחלט למושכלות יסוד של שיטת המשפט האדוורסרית".

עיון במסמך מלמד, כי מדובר ב"חוות דעת" לכל דבר ועניין, המסתמכת, בין השאר, על הסקת מסקנות מתוך עובדות אותן למדו עורכי חוות הדעת – כפי טענתם – מתלונות של אחרים, שהיו בפניהם; תלונות ועובדות אשר לא היו בפני בית המשפט בדיון בתיק זה. כך, למבקשת כמו גם לבית המשפט, אין כל אפשרות לבדוק עתה את העובדות, הסקת המסקנות, והתאמתן למקרה נדון. מעורכי הדין של המבקשת נמנעה האפשרות לחקור את עורכי חוות הדעת, על העובדות ועל המסקנות המופיעות בחווות הדעת, תוך הצגת העובדות שבתיק זה והשפעתן על מסקנות חוות הדעת.

אם סבר היה המשיב, כי הוא זקוק ל"חוות דעת" על מנת לתמוך את בקשתו לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, היה עליו להגיש את "חוות הדעת" במועד הקבוע בחוק, ולפני תחילת שמיעת הראיות. זאת כדי לאפשר לנתבעת, להגיש חוות דעת נגדית, ו/או להזמין את עורכי חוות הדעת לבית המשפט, על מנת להיחקר על חוות הדעת והמסקנות המופיעות בה.