גולני ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

מבוא

מונחת לפני תובענה שעיקרה תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים ובגין קיומן של עילות תביעה נוספות. במסגרת התובענה מתבקש בית המשפט על ידי התובעים – אסף יצחק גולני ויוחנן אליחי, לחייב את הנתבעים – ד"ר משה כהן ומיכאל זק, בתשלום פיצויים בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעים בסדרת הספרים "לדבר ערבית" (להלן: "הספרים"). הספרים נכתבו על ידי התובע 2, והוא בעל זכות היוצרים המוסרית בספרים. מאידך, זכויות היוצרים החומריות בספרים שייכות לתובע 1. לטענת התובעים, הפרת זכויות היוצרים שלהם בספרים נעשתה לנוכח העתקת קטעים מהספרים ושילובם בשיחון ערבי – עברי שנכתב על ידי הנתבע 1 והוצא לאור ושווק על ידי הנתבע 2. כתב התביעה כולל עילות תביעה שמקורן בדיני זכויות יוצרים, וכן עילות תביעה נוספות בגין ביצוע עוולות של גניבת עין, תיאור כוזב, והתערבות בלתי הוגנת על פי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), עשיית עושר ולא במשפט, ועוולת הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"). בנוסף, מייחסים התובעים לנתבעים בכתב התביעה ביצוען של עוולות נוספות שמקורן בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") ובכלל זה גזל, רשלנות, והפרת חובה חקוקה.

תמצית הרקע העובדתי

התובע 1, מר אסף גולני, הינו הבעלים והמנהל של "קבוצת מינרוה יעוץ והדרכה", העוסקת, בין היתר, בהוצאה לאור של ספרים ומילונים בשפות המזרח התיכון.

התובע 2, מר יוחנן אליחי, הינו מומחה בתחום השפה הערבית המדוברת וחיבר מספר ספרים ומילונים בתחום זה ובכללם – סדרה של 4 ספרי לימוד (אליהם נלוות גם 4 קלטות שמע) הנושאת את השם "לדבר ערבית – שיטת לימוד חדשה". הספרים יצאו לאור לראשונה בין השנים 1989-1993 באופן הדרגתי. המו"ל של הספרים היתה הוצאת "קסת", שבבעלות מר גרשון בן עמי. הספרים נכתבו על ידי התובע 2 במסגרת עבודתו בהוצאת "קסת". ביום 3.4.03 העביר מר בן עמי את הזכויות בספרים לתובע 1, וזה הוציא אותם לאור, בשנית, בשנת 2004, באמצעות הוצאת מינרוה הנמצאת בבעלותו (להלן: "קסת" ו- "מינרוה" בהתאמה).

הנתבע 1, ד"ר משה כהן, הינו ד"ר לשפה הערבית ומחברו של השיחון "עברי – ערבי", נושא תביעה זו (להלן: "השיחון").

הנתבע 2, מר מיכאל זק, הינו הבעלים של "ש. זק הוצאה לאור" (להלן: "הוצאת זק") אשר שימשה כמו"ל של השיחון בשנים 1995-6 ובשנת 2004. ש. זק הוציאה לאור ושיווקה את השיחון באמצעות חנויות ספרים שונות ברחבי הארץ, ופרסמה את השיחון באמצעות אתר האינטרנט שלה.

השיחון כולל מספר קטעים זהים או דומים מאוד לאלה המצויים בספרים שכתב התובע 2 (להלן: "הקטעים המפרים").

ביום 9.11.08 פנה ב"כ התובע 1 אל הנתבע 2, במעין מכתב התראה, ובו דרש ממנו לפרט מהו מקור זכותו להוציא לאור שיחונים המפרים את זכויות היוצרים של התובע 1 בספרים. מכתב זה לא נענה.

התובעים לא טרחו לפנות אל הנתבע 1 בכתב או בעל פה בטרם הגישו את התביעה.

עיקר טענות הצדדים

תמצית טענות התובעים ותגובתם לטענות הסף

עילות התביעה שנסקרו לעיל פורטו על ידי התובעים בכתב התביעה. הנתבעים, מצידם, טוענים להתיישנות ולשיהוי, וזאת – על מנת לבסס את זכותם לסילוק התביעה על הסף. במענה לטענות אלו, משיבים התובעים כדלקמן:

התיישנות שלא מדעת – התובעים טוענים כי העובדות המבססות את עילת התביעה (היינו, עובדת הכללתם בשיחון של קטעים אשר הועתקו מהספרים) נודעו להם רק ביום 5.11.08, בעקבות דיווח טלפוני מקרי של אחד מלקוחותיו של התובע 1. לפיכך, יש להחיל על המקרה את החריג הקבוע בסעיף 8 בחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

עוולה נמשכת – התובעים טוענים כי "מעשי ההפרה של הנתבעים הינם הפרות נמשכות ומתמשכות מדי יום ביומו ממועד יציאתו לאור לראשונה של השיחון נשוא התובענה – הן בחנויות ספרים ברחבי הארץ והן באתר האינטרנט של הנתבע 2" (סעיף 13 בכתב התשובה לכתב ההגנה מטעם הנתבע 1).

עוולה חדשה בשנת 2004 – התובעים מוסיפים וטוענים כי השיחון יצא לאור פעמיים, הן במהלך השנים 1995-1996, והן בשנת 2004. לפיכך, לא ניתן להעלות טענת התיישנות בכל הנוגע להוצאת השיחון בשנת 2004, שהרי טרם חלפו 7 שנים ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה.

התובעים טוענים כי הינם בעלי זכויות היוצרים בספרים:

התובע 1 הינו בעל זכות היוצרים החומרית בספרים לאחר שהועברה אליו כדין. לטענתם: בשלב הראשון – העביר התובע 2 את זכויות היוצרים בספרים להוצאת "קסת" מכוח עבודתו בה ומכוח התנהגות הצדדים. לדידם, דרישת הכתב הקבועה בסעיף 5(2) בחוק זכויות יוצרים 1911 (להלן: "החוק הישן") לעניין העברת זכויות יוצרים, הינה דרישה ראייתית ולא מהותית. בשלב השני, העבירה הוצאת "קסת" ביום 1.1.03 את זכויות היוצרים שלה בספרים לבעליה, מר בן עמי. בשלב השלישי, העביר מר בן עמי, ביום 3.4.03, את זכויות היוצרים שלו בספרים לתובע 1.

התובע 2 הינו היוצר ובעל זכות היוצרים המוסרית בספרים. לטענת התובעים, הספרים מהווים יצירה ספרותית מקורית, פרי עבודה מאומצת, יצירתית ומקורית של התובע 2 אשר השקיע בכתיבתם מכישרונו ומהידע שצבר בהוראת השפה הערבית המדוברת.