גולן ערן נ' אלמוזנינו ליאור

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה בערעור הנדון לפני דן יחיד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם) בת.א. 14840/06.

2.בפסק הדין שביסוד הערעור נתקבלה תובענה כספית שהגיש המשיב נגד המערער, והמערער חויב לשלם למשיב את סכום התובענה (261,800 ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה (3.12.06). סכום החיוב הגיע לכדי 354,352 ש"ח למועד פסק הדין (25.6.12).

3.לאחר עיון במכלול החומר שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות מכח תקנה 460(ב) לתקסד"א. טענות המערער אינן מצדיקות תוצאה שונה.

4.פסק הדין שעליו הוגש הערעור מבוסס בעיקרו על ממצאים עובדתיים, אשר קביעתם מושתתת במידה רבה על המהימנות שייחס בית המשפט קמא לעדים שהעידו לפניו. בכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ובמקרה דנן לא נמצאה הצדקה לסטות מכך ולפעול באורח שונה. בהמשך לכך ובכלל, גם אין מקום להתערב בתוצאה הסופית שאליה הגיע בית המשפט קמא, ומתקיים כל שנדרש כדי שתוצאת הערעור תהיה כנ"ל. כיוון שכך, אסתפק בתוספת הדברים שלהלן.

5.לגבי טענה מסוג מרמה וזיוף, שהעלה המערער כלפי המשיב, סוכמה לאחרונה ההלכה ע"י מותב תלתא של בית המשפט העליון כדלקמן:

"טענת הגנה המבקשת לשמוט את הבסיס מתחת לטענותיו העובדתיות של התובע תוך הצעת עובדות המלמדות על מעשה מרמה של התובע עשויה 'לחבוש' שני כובעים. בכובעה האחד, מתפקדת היא כטענת מרמה, טענה עובדתית שכדי שייקבע בה ממצא עובדתי על ידי בית המשפט על הנתבע לעמוד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו כפי שצוין לעיל. בכובעה השני, ייתכן ומדובר בניסיון לעמוד בחובת הראיה הרובצת לפתחו של הנתבע לאחר שהתובע ביסס ראיות לכאורה לצורך עמידה בנטל השכנוע המוטל עליו. במסגרת ניסיון זה, יכול הנתבע להביא ראיות מטעמו או לעשות שימוש בראיות שהגיש התובע לצורך הפרכת גרסתו העובדתית של התובע תוך הצעת היפותזה של מרמה, וכך לגרום לתובע להיכשל בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו... כך, בהחלט ייתכנו מקרים בהם נתבע טוען טענת הגנה הכוללת טענת מרמה ואינו מצליח לעמוד בנטל השכנוע לצורך קביעת המרמה כממצא עובדתי, אך בה בעת מצליח לערער את הבסיס הראייתי שהציב התובע לביסוס טענותיו הוא ובכך להביא לדחיית התביעה" (ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי, פס"ד מ-11.4.13).

האמור בסעיף 13 של פסק הדין שביסוד הערעור עולה בקנה אחד עם המצוטט לעיל, במה שנוגע לכך שהמערער לא הצליח להביא לקביעת ממצא עובדתי בדבר מרמה וזיוף מצד המשיב. מכלול מה שנאמר בפסק הדין של בית המשפט קמא מבסס את המסקנה שהמשיב עמד בנטל השכנוע הכולל המוטל עליו כתנאי לזכייה בתובענתו. כל אלה מובילים לכך שהתוצאה המוצדקת היא שהמשיב יזכה בתובענתו, כפי שקבע בית המשפט קמא.

6.לנוכח העובדה שזכרון הדברים הוא בין המערער לבין המשיב צדק המשיב בכך שתבע את המערער ולא היה מחובתו לתבוע מאן דהו נוסף. עם זאת, מצב עניינים זה כשלעצמו אינו כובל את הערכאה המבררת בכל מה שקשור לאופן הערכת הראיות. במקרה דנן שבו ניתן אמון רב במשיב ובאביו ונקבע גם כי עדויותיהם נתמכות בדברים שאמר אחיו של המערער ובתימוכין נוספים, לא נדרש מבית המשפט קמא להביע התייחסות ספציפית לעדותו של המערער או דבר מה נוסף הקשור בהערכת הראיות.

7.השורה התחתונה היא שהערעור נדחה.

8.המערער ישלם למשיב – עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בערעור גם יחד – סכום כולל של 7,000 ש"ח.

9.הערבון שהפקיד המערער יועבר למשיב לסילוק החיוב האמור.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ט"ו באייר תשע"ג, 25 באפריל 2013.