גולן נ' פרי

פסק דין

א.פתח דבר

לפניי תובענה בגדרה עותר המבקש, עו"ד עוזי גולן (להלן: "גולן"), להעביר את הבוררים, עו"ד ורו"ח אייל פרולינגר ועו"ד ורו"ח אברהם שברצטוך (להלן בהתאמה: "פרולינגר", "שברצטוך", וביחד: "הבוררים") מתפקידם. עוד מבקש גולן לבטל שש החלטות שניתנו על ידי הבוררים בימים 4.4.2012; 17.6.2012; 27.6.2012; 6.7.2012; 9.7.2012 ו-11.7.2012.

גולן והמשיב, עו"ד שלמה פרי (להלן: "פרי") הם שותפים לשעבר בשותפות בלתי רשומה שניהלה משרד עורכי דין (להלן: "השותפות"). כשביקשו הצדדים לפרק את השותפות ביניהם, פנו להליך גישור, אשר לימים הפך בהסכמה להליך של בוררות לפני שני בוררים: האחד, פרולינגר, ששימש רו"ח של השותפות, וכן בשלב מסוים התמחה אצל פרי, והוצע על ידי גולן לשמש כבורר (עמ' 4 לפרוטוקול); והשני, שברצטוך, שהוצע על ידי פרולינגר לשמש כבורר נוסף.

הסכם הבוררות בין הצדדים נחתם ביום 15.6.2011 (להלן: "הסכם הבוררות"). במסגרת הסכם הבוררות הסכימו הצדדים כי הבוררים לא יהיו קשורים בסדרי הדין והראיות, וכי הבוררים רשאים, בתנאים מסוימים, להיפגש עם כל אחד מהצדדים בנפרד.

כפי שעולה מכתבי הטענות והראיות - הבוררות התנהלה לרוב בדרך של פגישות בשש עיניים בין הבוררים לבין כל אחד מהצדדים בנפרד, כפי שהוסכם מראש בס' 5.5 להסכם הבוררות. הבקשות והתגובות לבוררים הוגשו בדואר אלקטרוני, וגם החלטות הבוררים נשלחו לרוב לצדדים בדרך זו.

ב.המסגרת הנורמטיבית

סעיף 11(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק") קובע כי בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו במצב שבו נתגלה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. השימוש בסמכות להעברת בורר מתפקידו ייעשה מטבע הדברים במשורה, שהרי הוראה כאמור מקימה חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (מאגר נבו, 15.12.2010) (להלן: " ארט בי"), בפסקה 102 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר). לפיכך, ולנוכח חומרת הטענות שהועלו נגד הבוררים, מצאתי לנכון לבקש את תגובת הבוררים לטענות שהועלו נגדם, הגם שהבוררים לא היו חלק מההליך שלפניי. אתייחס לתגובת הבוררים בהמשך.

בקשה להעברת בורר מתפקידו יכולה להיות מוגשת לבית המשפט כל עוד לא ניתן פסק הבוררות. אין היגיון להגיש בקשה להעברת בורר מתפקידו לאחר שניתן פסק הבוררות שהרי הבורר ממילא סיים את תפקידו. במצב דברים זה פתוחה בפני אותו צד, שסבור כי צריך היה להעביר את הבורר מתפקידו, האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הבורר באחת מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק, בכפוף לסד הזמנים שבחוק (סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל (כרך ב', מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005) (להלן: "אוטולנגי"), בעמ' 497; ארט בי, פסקה 96 לפסק הדין).

בענייננו הגיש גולן הן בקשה להעברת הבוררים מתפקידם, והן בקשה לביטול שש מהחלטות הבוררים. לכאורה, פסק הבוררות העיקרי נחתם על ידי הבוררים כבר ביום 27.3.2012 (נספח 1 לתצהירו של פרי), כמעט ארבעה חודשים טרם הגשת הבקשה שלפניי. ואולם, הצדדים הסמיכו את הבוררים בהסכם הבוררות "להכריע בכל מחלוקת בין הצדדים בכל הקשור לקיומו /ואו ביצועו ו/או פירושו של פסק הבוררות, על פי פנייה של מי מהצדדים". כמו כן נקבע בסעיף 7.4 להסכם הבוררות כי אם "תתעוררנה בין הצדדים מחלוקות חדשות בקשר לעניינים המפורטים בסעיף 7.1 לעיל, אשר לא הוכרעו בפסק הבוררות, יידונו מחלוקות אלו בפני הבוררים...". מכאן שפתוחה הדרך בפני גולן להגשת בקשה להעברת הבוררים מתפקידם שכן תפקידם טרם הסתיים (ראו ארט בי, בפסקה 98 לפסק הדין).

ג.טענות הצדדים והכרעה

גולן העלה טענות שונות בעטיין עתר להעביר את הבוררים מתפקידם ולבטל שש מהחלטותיהם. אפשר לקבץ את טענות גולן לשלוש קבוצות של טענות: קבוצה אחת עניינה טענות באשר לאופן התנהלות הבוררות והבוררים; קבוצה שנייה עניינה בטענות שהופנו נגד הבורר פרולינגר; קבוצה שלישית מתייחסת להחלטות הבוררים, אותן עתר גולן לבטל, ובפרט להחלטה מספר 11 של הבוררים שנתנה ביום 4.4.2012 תוקף של פסק בורר להסכמת הצדדים בענין אי הגשת תלונות לרשויות האכיפה(להלן: "הפסק המוסכם"), עליה שם גולן דגש מיוחד. להלן אדון בכל אחת מקבוצות טענות אלה.

ג1. טענות באשר לאופן התנהלות הבוררות והבוררים

את עתירתו להעברת הבוררים מתפקידם בטענה כי הם אינם ראויים לאמון הצדדים, מנמק גולן בין השאר בטענות כי הבוררים ופרי הסתירו ממנו פניות חד צדדיות שנעשו על ידי פרי לבוררים, וכן סירבו להעביר אליו מסמכים, שהועברו באופן חד צדדי על ידי פרי או על ידי באי כוחו, לבוררים. בהקשר זה התייחס גולן לדברים שהעלה פרי לפני הבוררים בישיבה מיום 9.11.2011, בעקבותיהם השהו הבוררים את הדיונים בבוררות עד ליום 19.11.2011; למכתב שהועבר חד צדדית מבאי כוחו של פרי לבוררים ביום 7.12.2011 (נספח ט' לבקשה, ומסמך 2 להודעת גולן על צירוף מסמכים מיום 7.3.2013); לבקשה שהגיש פרי לבוררים למתן צו מניעה במעמד צד אחד שנדחתה ביום 7.3.2012 בהחלטה מספר 9 של הבוררים; ולפנייה שנעשתה על ידי פרי, אשר הוכחשה על ידי הבוררים, בעקבותיה שינו הבוררים, לטענת גולן, את החלטותיהם בעניין נוסח ייפוי הכח לגביית שכר טרחה מלקוחות השותפות.

גולן טוען כי הוא אינו נדרש להוכיח מה היה תוכן אותן פניות חד צדדיות של פרי או באי כוחו לבוררים, ודי בעצם קיומם של המגעים הנסתרים כדי לפגוע באמונו בבוררים. יחד עם זאת הוסיף גולן וטען כי לפניות החד צדדיות מצד פרי הייתה השפעה על הליך הבוררות, בעיקר על החלטות של הבוררים לרעת גולן.

בתגובתם הפנו הבוררים לסעיף 5.5 להסכם הבוררות הקובע כי "הבוררים רשאים לנהל תיק מסמכים ולרשום פרוטוקול של ישיבת הבוררות. מסמכים ורשימות כאמור ישמשו את הבוררים בלבד, ולא יהיו פתוחים לעיון הצדדים". בהתבסס על הסעיף האמור, טענו הבוררים כי מעולם לא הייתה להם שום חובה להציג את המסמכים שנמצאים בידיהם ולא משנה ממי התקבלו וכי הדבר היה נתון לשיקול דעתם. גם פרי הסתמך על הסעיף האמור וטען כי יש לדחות את טענות גולן בעניין המסמכים המוסתרים, ועוד טען כי גולן התמהמה בהעלאת טענותיו בעניין. יצוין כי בהסתמכם על הסעיף בהסכם האמור סירבו הן פרי והן הבוררים להעביר לידי גולן העתק מהמסמכים אשר הועברו לבוררים באופן חד צדדי על ידי פרי. בסופו של דבר, רק לאחר שניתן צו שיפוטי המורה לפרי להעביר לגולן העתק מהמסמכים, הועברו המסמכים לידיו.

אכן, ההתנהלות לפיה מועברים באופן חד צדדי מסמכים לבוררים ואלה מסרבים להעבירם לצד השני, אינה תקינה, לשון המעטה. עם זאת, יש ממש בטענתו של פרי לפיה טענות גולן נוגעות לאירועים שאירעו ברובם בחודשים נובמבר-דצמבר 2011, קרי, חודשים רבים לפני פנייתו לבית המשפט.

אמנם, ביום 26.2.2012 הודיע גולן לבוררים כי לא מקובלת עליו ההתנהלות שבה פרי מגיש להם באופן חד צדדי מכתב ו"מושך" אותו חזרה, מבלי שהמכתב הועבר לעיונו, ואף הבהיר כי הוא שומר על כל טענותיו בעניין (נספחים י ו-יב לבקשה), אלא שהכלל בעניין הגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו, כמו גם בהגשת בקשה לפסלות שופט, הוא שעל בעל דין לטעון טענת פסלות מיד עם היוודע לו עילת הפסלות, והוא אינו רשאי לשמור באמתחתו את טענת הפסלות למועד מאוחר יותר. צד לבוררות המכמין את טענותיו בעניין פסלות הבורר עשוי להיחשב כחסר תום לב ועשוי להיות מנוע מלהעלותן בהמשך. הכלל האמור תקף גם באשר לבקשה לביטול פסק בורר, ולפיו יחסם צד להליך הבוררות, שלא עורר טענותיו נגד ההתדיינות או הפסק בהזדמנות הראשונה, מלטעון לביטול פסק הבוררות (סמדר אוטולונגי בוררות דין ונוהל (כרך ב', תשס"ה-2005) (להלן: "אוטולונגי"), עמ' 1149-1147).

נכונים הדברים במיוחד בנסיבות שלפניי, בהן הצדדים תכננו כי הליך הבוררות יתנהל בשלבים. במקרה זה עשוי אחד הצדדים להמתין לתוצאות החלקיות של הבוררות והחלטות הבוררים, וכשאלה לא יהיו נוחות לו, להגיש בקשה להעברת הבורר מתפקידו, שהרי הבוררות טרם נסתיימה, ולכאורה הדרך פתוחה לפניו להגשת בקשה שכזו גם לאחר שהבורר אמר את דברו. יפים לענייננו דברי בית המשפט בעניין ארט-בי:

"...יש להיזהר ממצב בו הצדדים מנצלים את המנגנון שנקבע על ידם בהסכם הבוררות, לפיו פסק הבורר יינתן בשלבים, וזאת כדי "לחכות" ולראות מה תהא פסיקתו של הבורר בשלב הראשון, או אז אם פסק הביניים לא ימצא חן בעיני מי מהם, להעלות טענות פסלות כדי למנוע את המשך הדיון בשלב השני של הבוררות (ואולי אף להביא לביטול הפסק). מצב זה מחייב את בתי המשפט אליהם מוגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו להקפיד הקפדה יתרה על כבודו של הבורר וכבודו של מוסד הבוררות ועל בית המשפט לבחון האם הבקשה אינה מוגשת בחוסר תום לב ומטעמים זרים" (שם, פסקה 98 לפסק הדין).