גולן נ' אביאל ואח'

פסק – דין

1.בדיון שהתקיים בפניי, הסכים התובע כי הדיון המחלוקת תוכרע לגופה, ולמעשה הסכים הוא, כי פסק הדין שניתן כנגד הנתבעים 1 ו- 2 יבוטל. בדיון שהתקיים, העידו התובע והנתבעים 1 ו- 2 ואף חקרו האחד של משנו בחקירה שכנגד, ובתום הדיון קבעתי כי פסק דיני יישלח לצדדים בדואר. יובהר - ולמען הסר ספק – פסק-הדין שניתן כנגד הנתבעים 2 ו- 3 מבוטל בזאת.

2.בתביעה בפניי, עותר התובע, מורה לנהיגה, לחייב את הנתבעים לשלם לו בגין שיעורי נהיגה על אופנוע שקיבל הנתבע מס' 1 (להלן: "אביאל"); לטענת התובע, במהלך שנת 2009 רכש אביאל שירותים שונים, לרבות לימוד נהיגה על אופנוע, כאשר אביאל ביחד ולחוד עם הוריו – הנתבעת מס' 2 (להלן: "מלי") והנתבע מס' 3 (להלן: "שמואל") התחייבו לשלם עבור שירותים אלה ( ראו : סעיף 2 לכתב התביעה).

3.לטענת התובע, למרות פניות חוזרות ונשנות טרם הוסדר התשלום המגיע לו, והמגיע כדי סך 2,900 ₪. לטענת התובע, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו הסכום הנ"ל, באשר כולם התחייבו לשלם בגין השירותים שקיבל אביאל. לחילופין, טען התובע כי מלי ושמואל חייבים ביחד ולחוד לשלם בגין השירותים שקיבל בנם, באשר חתמו על מסמכים שונים ומסרו מסמכים הדרושים לצורך לימודי הנהיגה של בנם אביאל.

4.אביאל ומלי הגישו כתבי הגנה; בהגנתו טוען אביאל כי הוא הגיע למורה יחד עם אביו וכי לבקשת אביו, שמואל, פנה לסבתו וקיבל סיוע בסך 500 ₪ שהעביר לאביו על-מנת להעבירם לתובע, ואין הוא יודע מה עשה אביו עם סכום זה. בנוסף, טוענת מלי בכתב הגנתה, כי אינה מכירה את המורה, לא נפגשה עימו וביניהם לא נכרתה כל עסקה, ולפיכך ביקשה היא לדחות את התביעה כנגדה.

5.משלא הגיש שמואל כתב הגנה, ניתן כנגדו פסק-דין המקבל התביעה נגדו. פסק דיני זה מכריע במחלוקת שבין התובע לבין אביאל ומלי ואינו מתייחס לתביעה כנגד שמואל.

המחלוקת והכרעה בה

6.המחלוקת היא, האם קיימת עילה לחייב את אביאל ומלי לשלם בגין שיעורי נהיגה שקיבל אביאל. כאמור, טוען התובע כי הנתבעים, שלושתם, התחייבו כלפיו לשלם את תמורת השיעורים.

7.באשר לטענת התובע לפיה יש לחייב את מלי מכח הסכם בינו לבינה – דין טענה זו להידחות. אף התובע אינו חולק על העובדה כי מלי לא נפגשה עימו בטרם החל אביאל ללמוד שיעורי נהיגה (ראו עדות התובע בעמוד 4 שורות 4 ו- 5). התובע אף טען בפניי כי האמא הביאה את בנה מספר פעמים לשיעורי נהיגה והתקשרה עימו לבדוק "כיצד בנה מתקדם בשיעורים" (ראו עדות התובע בעמוד 4 שורה 11 לפרוטוקול), ואולם, מגרסתו זו של התובע לא ניתן להסיק כי היא התחייבה כלפי התובע לשלם בגין שירותים אלה, שכן התובע מאשר כי ההסכם נכרת באותה פגישה בה הגיע אביאל עם אביו למשרד בית הספר לנהיגה ( ראו עדות התובע בעמוד 4 שורה 4 לפרוטוקול).

8.המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא, שלא נכרת כל הסכם בין התובע לבין מלי, ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

9.לא כך הם פני הדברים באשר לאביאל. אני מאמין לדברי התובע כי אביאל הגיע עם אביו לבית הספר ושם סוכמו פרטי ההסכם. אביאל, מי שאמור היה להתחיל ללמוד שיעורי הנהיגה, הגיע יחד עם אביו, והוא היה צד להסכם שנכרת, ולפיו התחייב התובע ללמד את אביאל שיעורי נהיגה. נראה, כי עפ"י תנאי ההסכם, הן אביאל – מי שאמור ללמוד שיעורי הנהיגה, והן אביו התחייבו לשלם תמורת השיעורים.

10.יצויין כי אילו נכונה טענתו של אביאל, ולפיה לא התחייב לשלם לתובע סכום כלשהו, מדוע ביקש מסבתו סך 500 ₪ על מנת לשלם לתובע? (ראו עדותה של מלי בעמוד 4 שורה 29 לפרוטוקול). נראה כי הדבר מתיישב עם טענת התובע, לפיה התחייב אביאל כלפיו לשלם בגין שיעורי הנהיגה.

11.אביאל טען, כי ביום כריתת ההסכם היה קטין ועל כן לא ניתן לחייבו לשלם בגין שיעורי הנהיגה. דין טענתו זו של אביאל להידחות. סעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962 קובע כדלקמן: "פעולה משפטית של קטין שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה, וכן פעולה משפטית בין קטין לבין אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהוא קטין, אינה ניתנת לביטול כאמור בסעיף 5, אף שנעשתה שלא בהסכמת נציגו, אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו. ואילו סעיף 6א לחוק הנ"ל קובע, כי: " פעולה משפטית של קטין שהיא רכישת נכס באשראי או במקח-אגב-שכירות, שכירות נכס או קבלת שירות באשראי, אין לה תוקף, על אף האמור בסעיפים 5 ו-6, כל עוד לא באה עליה הסכמת נציגו; לענין סעיף זה, "אשראי" – לרבות תשלום בשיעורים

12.כאמור, הדין מתיר לתובע ללמוד נהיגה, ונראה, כי הוריו של התובע הסכימו כי הוא ילמד שיעורי נהיגה אצל התובע. יש לראות בפעולה זו, לאור החקיקה המתירה לקטין ללמוד שיעורי נהיגה, כפעולות שדרכם של קטינים לעשות. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה, כי לצורך התחלת לימודי נהיגה לקטינים, קיימת דרישה כי ההורים יחתמו על טפסים המוגשים למשרד הרישוי, בגדרם מסכימים ההורים כי הקטין ילמד נהיגה. משכך, נראה, כי פעולת רכישת שירותי לימוד נהיגה, שמן הסתם באה עליה הסכמת ההורים מראש (לאחר שהסכימו כי ילדם ילמד נהיגה), היא פעולה שדרכם של קטינים היום לבצע, וכפועל יוצא מכך, כשיר הקטין לבצעה בעצמו והוא נושא בתוצאותיה המשפטיות של פעולה זו.

13.אמנם, לפי הוראות סעיף 6ב לחוק, קבלת שירות באשראי טעונה הסכמת נציגו של הקטין. לאור קביעתי לעיל, לפיה הסכימו הוריו של אביאל ללימודי הנהיגה ולקבלת שיעורים באשראי, הרי הסכימו הם לרכישת השירות באשראי מראש.

14.המסקנה היא, כי התביעה כנגד מלי- נדחית, ואילו התביעה כנגד אביאל מתקבלת. אביאל ישלם לתובע סך 2,900 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (24.3.2010) ועד התשלום בפועל.

15.בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"א, 19 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.