פסק דין
רקע
מונחת בפניי תביעה כספית על סך 62,228 ₪ .
מר גולן לוי (להלן: "התובע") בנם של צביה ושלום לוי (להלן: "המשכירים") בעלי הזכות בדירה אשר נמצאת ברחוב בית הערבה 1\14 ראשון לציון (להלן: "הדירה"), חתם על הסכם שכירות עם מר ברי פולינסקי (להלן: "הנתבע") ועם גב' ליאת קרמזין (להלן: "ליאת").
על פי הסכם זה, שכרו הנתבע וליאת את הדירה מהמשכירים באמצעות בנם התובע לתקופה של שנה החל מיום 16.5.00 ועד ליום 15.5.01 בדמי שכירות חודשיים בסך השווה ל- 620 דולר ארה"ב. הנתבע מסר לתובע שיקים חודשיים על סכומים אלו, וכן כתב התחייבות שנחזה להיות חתום על ידי אמו של הנתבע, גב' מינה פולינסקי ( להלן: "הנתבעת").
הנתבע הפר את החוזה ולא שילם את דמי השכירות. התובע הגיש את התביעה דנן.
מטעם התביעה העידו התובע עצמו, גב' ליאת גל, עו"ד אייל לוי, מר שלום לוי ומר צחי סידס. מטעם ההגנה העידו גב' אורה כביר, גב' ריטה הרמטי, גב' מינה פולינסקי, עו"ד אילן רינצקי וכן מר לוזיה פולינסקי.
התביעה הגישה את סיכומיה ביום 28.11.12, ואילו ההגנה הגישה את סיכומיה ביום 21.1.13. ביום 12.2.13 התובע הגיש תשובה לסיכומי ההגנה.
טענות הצדדים
התובע שהינו עו"ד במקצועו, טוען כי ביום 5.5.00 נכרת הסכם שכירות בין הוריו המשכירים, באמצעותו, כמיופה כוח שלהם לבין הנתבע ולבין גב' ליאת, בנוגע לדירה, אשר ייכנס לתוקפו ביום 16.5.00. הנתבע מסר לידי התובע שיקים חודשיים. לטענתו, אמו של הנתבע, שהיא הנתבעת חתמה על כתב התחייבות ולפיו, בין היתר, התחייבה היא לשלם עבור כל ההתחייבויות הנתבע על פי ההסכם במידה ואלו לא ייפרעו. לאחר ארבעה חודשים, בחודש ספטמבר 2000 גב' ליאת עזבה את הדירה והנתבע המשיך התגורר בה לבד. באותו חודש, הנתבע שלם לתובע מחצית מהסכום, ולאחר מכן, מחודש נובמבר הנתבע לא שלם לתובע מאומה, כאשר ההמחאות שהיו בידיו חזרו מסיבת "אין כיסוי מספיק". בנוסף לכך, נותר חוב בגין כל הוצאות הדירה, כגון: חשמל, טלפון, גז, וועד בית לאורך כל תקופת השכירות. המשכירים באמצעות התובע נקטו בהליכי הוצאה לפועל בגין השיקים שחזרו, אך הם לא הצליחו לגבות מהנתבע מאומה. משכך פני הדברים ובטרם תגיע תקופת ההתיישנות, התובע הגיש תביעתו דנן, כאשר הוא טוען כי על הנתבעת לשלם את הסכומים דלעיל, וזאת בשל היותה חתומה על כתב התחייבות.
ב"כ הנתבעת המלומד טען כי הנתבעת לא חתמה על כתב התחייבות כלל וכלל, ומשכך אין היא חייבת מאומה לתובע. היא טענה כי גרסתו של התובע אינה אמינה, עדותו אינו קוהרנטית. בנוסף לכך, הנתבעת טוענת כי כל סכום חוב הנטען ואשר מועד פירעונו קדם ליום 25.12.00 התיישן, וכי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. עוד טענה הנתבעת כי התובע בחר שלא להקטין את הנזק, נמנע מלתבוע את ליאת ואת אביה אשר תחומים על כתב התחייבות.
דיון והכרעה
לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.
הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).
אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה אזרחי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליה הוא מוטל.
נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% ".
התובע הוכיח שביום 5.5.00 נכרת הסכם שכירות בין הוריו לבין הנתבע וגב' ליאת, בנוגע לדירה, אשר נכנס לתוקפו ביום 16.5.00. הוכח שהשיקים שהנתבע מסר לידי התובע חוללו. הוכח שהנתבעת חתמה על כתב התחייבות ולפיו, בין היתר, התחייבה היא למלא אחר כל ההתחייבויות הנתבע על פי ההסכם במידה ואלו לא ימלאו.
טענת הנתבעת לפיה היא לא חתמה על כתב ההתחייבות, ולא איפשרה למאן דהוא לחתום עליו אינה אמינה בעיני.
הנני מאמין לגרסת התובע הנתמכת בעדותה של ליאת, לפיה הנתבעת חתמה על כתב ההתחייבות בפניו, בנוכחות בנה הנתבע, ובנוכחות ליאת, בזמן שהנתבעת באה לבדוק את הדירה יחד עם בנה הנתבע וכך העידה ליאת (עמ' 12 שורות 20-27 וכן עמ' 13 שורות 1-2 לפרוטוקול מיום 7.6.09):