גולומב נ' גזאווי ואח'

פסק דין

1) עניינה של התביעה הנו עתירה לפיצוי התובע בעטיה של תאונת דרכים מיום 21.10.12 (להלן: "התאונה"). התובע עתר בתביעתו לפיצויו בגין הנזק שנגרם לרכבו ותבע סך 3,875 ₪. אולם, בדיון לפניי, אישר התובע כי כבר "הפעיל" את פוליסת הביטוח שלו, ולכן צמצם את תביעתו לסך 1,883 ₪ כאשר לדידו הסכום האמור מבטא את גובה ההשתתפות העצמית "להפעלת" הפוליסה.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה.

4) התובע טוען בכתב תביעתו, כי ביום התאונה עת נסע בנתיב השמאלי ברחוב רמב"ם בעיר בית שמש, משאית-כלשונו, עם נגרר (להלן: "נגרר"), שנסעה באופן מקביל אליו בנתיב הימני, ניסתה לעבור לנתיב השמאלי לפניו. בדיון לפניי הובהר כי מדובר ברכב מסחרי - טנדר מסוג מיצובישי (להלן: "הטנדר"). התובע טוען, כי עצר את רכבו בעצירה מוחלטת בכדי לאפשר לטנדר יחד עם הנגרר להשלים את ההשתלבות שלהם בנתיב השמאלי, לפניו, אולם בעת עצירתו כאמור, ובטרם הושלמה ההשתלבות האמורה, פגע חלקו האחורי השמאלי של הנגרר בחלקו הקדמי הימני של רכבו, כנראה, מבליטת מתכת שבחלק האחורי של הנגרר [שורות 21-23, עמוד 3 בפרוטוקול; מוצג ת/1]. התובע טוען, כי לרכבו נגרם נזק בחלק הקדמי הימני ולתמיכה בגרסה זו, צורפו חוות דעת שמאי שמתארת את הנזקים שנגרמו לרכב התובע וכן חשבונית עבור תיקונים.

5) לעומת גרסה זו, הכחישו הנתבעים 1-3 - שהם נהג הטנדר, חברת הביטוח של הטנדר וחברת הביטוח של הנגרר - בכתבי ההגנה מטעמם את תיאור התאונה כפי שהובא מפי התובע. הנתבעים 1-2 טוענים, כי אמנם עצר התובע את רכבו בעצירה מוחלטת כדי לאפשר לטנדר ולנגרר להשלים את השתלבותם בנתיב השמאלי, אולם בטרם הושלמה ההשתלבות האמורה, מבלי שימתין בסבלנות, החל התובע לנסוע ופגע חלקו הקדמי הימני של רכבו בחלקו האחורי השמאלי של הנגרר. הנתבעים 1-2 מכחישים קיומה של כל בליטה מתכתית מהנגרר.

6) הנתבעת 3 טוענת, כי אין אחריות על הנתבע 1 בהתרחשות התאונה, וכי התאונה אירעה בשל חוסר סבלנותו של התובע. הנתבעת 3, טוענת למען הזהירות, כי ככל שייקבע כי הנתבע 1 אחראי לקרות התאונה, על הנתבעת 2 לפצות את התובע, וכי אין כל אחריות על הנגרר וחברת הביטוח שלו.

הדיון בבית המשפט

7) בפתח הדיון לפניי, נציגת הנתבעת 2 ציינה כי התובע "הפעיל" את פוליסת הביטוח שלו, וכי כבר קיימת תביעת שיבוב של חברת הביטוח מטעם התובע בין היתר נגד הנתבעת 2, וזו מתנהלת בבית משפט השלום בתל-אביב ומספרה 3191-08-13. הנציג מטעם התובע, אישר את העובדה האמורה.

אמנם אף אחד מבין הצדדים לא ביקש מפורשות את עיכוב הדיון בתובענה דידן, או העברתה לבית המשפט בתל-אביב, אולם למען הסר כל ספק, החלטתי במהלך הדיון, כי בשים לב לעובדה לפיה כל הנוגעים בדבר כבר התכנסו לדיון בבית משפט זה והם כבר נוכחים באולם בית המשפט, וכן בשים לב לכך כי אף צד לא טרח לעדכן את בית המשפט באמור - אין כל הצדקה עניינית לדחייה או עיכוב של הדיון הקבוע, ולכן הוריתי על שמיעת עדי הצדדים.

לפניי העידו התובע, הנתבע 1 ועד נוסף שנסע יחד עם הנתבע 1 בעת קרות התאונה.

8) יש להעיר למען הסדר הטוב, כי בפתח הדיון, בית המשפט, בשים לב לדין והפסיקה הרלבנטית בהקשר זה, העיר כי לא יתיר לנציגת הנתבעת 2 לייצג את הנתבעת 2 משנמצא כי אינה עובדת בנתבעת 2. אולם, לבקשת הנציגה, ומשניתנה הסכמת התובע לכך, הותר לה לייצג את הנתבעת 2, זאת באופן חריג. לשם האיזון, בהסמכת נציגות הנתבעות, הותר גם לתובע להיות מיוצג בדיון על-ידי סוכן הביטוח שלו.

9) כאמור, בדיון ביקש התובע להעמיד את תביעתו על סך 1,883 ₪ שהם לדידו גובה ההשתתפות העצמית. עם זאת, מאישור שהגיש התובע לתיק בית המשפט [מכתב מיום 1.6.14] עולה כי סך ה-1,883 ₪ מורכב משלושה רכיבים, והם: תשלום מלוס בסך 650 ₪, כינון בסך 10 ₪ ו-ההשתתפות העצמית בסך 1,221 ₪.

דיון והכרעה

10) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בנסיבות העניין, אין להעדיף גרסה אחת על השנייה, ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה. שתי הגרסאות שהועלו, כפי שאבהיר להלן, הנן הגיוניות, אינן משוללות יסוד, אולם לא שוכנעתי כי מי מהן עדיפה על השנייה, ודאי שלא גרסת התובע עדיפה על גרסת הנתבעים, ומכאן - לטעמי, בדין לדחות את התביעה בנסיבות העניין.

11) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית והיחידה, האם נכונה טענת התובע כי רכב הנתבע 1, באמצעות הנגרר, פגע ברכבו עת ביקש להשתלב לפניו בנתיב השמאלי, או שמא נכונה טענת הנתבע 1 לפיה הרכב של התובע פגע בנגרר מאחור וזה האחרון משך את הפגוש הקדמי של רכב התובע.

12) לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, איני יכול לבכר גרסה של מי מהם על גרסת האחר. הגרסאות של הצדדים אינן רחוקות זו מזו, אולם בשלב מסוים בתיאור העובדתי לפי כל אחת מהן, קיים שוני מהותי.

13) לעניין גרסת התובע, הוא טוען, כי הפגיעה הייתה עת היה בעצירה מוחלטת, וכי חלקו הקדמי של רכבו נפגע ממוט, או בליטה מתכתית באורך כ-30 ס"מ [ראו שורות 26-27, עמוד 3 בפרוטוקול; ראו מוצג ת/1] שבחלק האחורי השמאלי של הנגרר. לטענתו, אותו חלק מתכתי בולט, משך את החלק הקדמי הימני של רכבו (הפגוש) וגרם לו נזק כמתואר בחוות הדעת.

14) התובע לא צירף לתיק בית המשפט תמונות של הפגיעה ברכבו, לא צירף לתיק בית המשפט תמונות של הנגרר, או דמותו, ולא רק. התובע לא טרח לתאר בכתב תביעתו את פרטי התאונה כפי שעשה בדיון בבית המשפט.