גולד נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהוטלה על המבקשת למשך 60 יום, בתאריך 14.11.13, בגין גרם תאונת דרכים.

ב"כ המשיבה הודיעה כי החקירה טרם הסתיימה וכי טרם נחקר עד ראיה לתאונה. טרם הוגש כתב אישום.

בחנתי קיומן של ראיות לכאורה :

מתיק החקירה שהוגש לעיוני עולה כי בתאריך 13.11.13 בשעה 17:00 לערך נהגה המבקשת ברכב ברחוב הרצל בישוב קדימה מכיוון מזרח לכיוון מערב והתקרבה לצומת עם רחוב מורדי הגטאות. מדובר בכביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. בכיוון נסיעת המבקשת, סמוך אחרי הצומת, מסומן מעבר חציה להולכי רגל. במרחק של 36.8 מ' לפני מעבר החצייה קיים פס האטה. אותה שעה חצו את הכביש במעבר החצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת המבקשת, הולכת רגל וילד בן 6 שהיה רכוב על אופניו. המבקשת פגעה עם חזית רכבה בהולכת הרגל ובילד, עזבה את מקום התאונה מבלי למסור פרטים או להגיש עזרה והתייצבה לאחר מספר דקות בתחנת משטרה הנמצאת בסמוך למקום התאונה.

בתיק החקירה קיימות ראיות כדלקמן :

דו"ח פעולה שרשם השוטר עופר רכטר שהגיע למקום התאונה עקב דיווח על תאונת פגע וברח.

הודעה שנמסרה על ידי הולכת הרגל, ונוס מכלו, ממנה עולה כי היא מטפלת בילד אוטיסט בן 6, והיא חצתה ביחד אתו את מעבר החצייה. בהגיעה למעבר החצייה, נעצרה והבחינה ברכב הנמצא רחוק מן המעבר. היא התחילה בחצייה כאשר הילד נמצא מימינה כשהוא רכוב על אופניים והיא החזיקה את האופניים ביד כדי שהילד לא יעבור אותה. הרכב פגע בהולכת הרגל וכתוצאה מן הפגיעה היא נפלה לכביש, תפשה את הילד אך גם הוא נפל לכביש ביחד עם האופניים. הנהגת יצאה מן הרכב, הביטה על שניהם, נכנסה שוב לרכב, והמשיכה בנסיעה. לדברי הולכת הרגל, הם חצו את המעבר בקצב רגיל. כאשר התחילו בחצייה, היה הרכב לפני פס ההאטה. היא נפגעה על ידי חזית הרכב כאשר הגיעה למרכז מעבר החצייה. על פי תעודה רפואית, פנתה הולכת הרגל לבית חולים בהמשך הערב והתלוננה על כאבים בצד שמאל של גופה. לא נמצאו שברים.

אמו של הילד מסרה כי עקב מצבו של בנה שהינו אוטיסט קשה לדעת האם נפגע. בתיק החקירה אין תעודה רפואית לילד.

בתיק קיים מזכר מיום 14.11.13 המתעד שיחה של הבוחן שמואל סלמאן עם עד ראיה שמסר לבוחן כי הוא ראה את הולכת הרגל ואת הילד ונעצר על מנת לתת להם זכות קדימה. בעת שהיה בעמידה הגיע רכב מולו, לא נעצר ופגע בהם. העד ירד מרכבו למתן עזרה. העד טרם הגיע למתן עדות מפורטת במשטרה.

המבקשת מסרה הודעה ממנה עולה כדלקמן : היא נסעה במהירות המותרת במקום, כ-30 קמ"ש, כשהגיעה למעבר החצייה הבחינה בילד על אופניים חוצה ראשון ולידו הולכת רגל, כנראה מטפלת. המבקשת בלמה בחוזקה ופגעה באופניים. היא ראתה את המטפלת לוקחת את הילד על ידיה, הבחינה בהתקהלות במקום ומחמת בהלה המשיכה לנסוע ונעצרה בהמשך הרחוב. התקשרה לאביה שגר בסמוך למקום ובתוך מספר דקות פנו שניהם לתחנת משטרה הנמצאת ממש בסמוך למקום התאונה.

לדבריה, לראשונה הבחינה בהולכי הרגל בהיותם בכביש, במרכז נתיב נסיעתה, " כאילו הם קפצו לי לכביש ". הילד היה ברכיבה והאישה הייתה אחריו בהליכה. " נסעתי ופתאום ראיתי אותם מולי ". היא הכחישה כי פגעה בהולכת הרגל ולדבריה, הולכת הרגל לא נפלה לכביש.

הבוחן שמואל סלמאן ערך דו"ח בוחן הכולל ניסוי שדה ראיה, בדיקת נזקים וממצאים, שחזור התאונה וצילומים.

לפי ניסוי שדה ראיה, ניתן לראות את מעבר החצייה ואת הולכת הרגל ממרחק מדוד של 63.5 מ' כשהולכת הרגל עומדת על שפת המדרכה. צילומים של זירת התאונה מתעדים את שדה הראיה הפתוח לעבר מעבר חציה והמדרכה מימין.

נמצאו ברכב נזקים במכסה המנוע בחזית הרכב ובפגוש הקדמי מימין. נמצאו ניגובי אבק טריים על מכסה המנוע במרכז הרכב שנגרמו מפגיעה בהולכת הרגל.

במרחק של כ-2 מ' ממעבר החצייה לכיוון מערב נמצא חלק פלסטיק השייך לפגוש הרכב.

מסקנות הבוחן היו כי המבקשת פגעה עם חזית רכבה בהולכת הרגל ובילד שחצו במעבר החצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת הרכב. לא נמצא כל ליקוי בשדה הראיה או ברכב שגרם לתאונה.

לפי שחזור שנעשה על ידי הבוחן, חצו הולכי הרגל מרחק של 1.7 מ' עד הפגיעה. בהנחה שהרכב נסע במהירות של 30 קמ"ש כגרסת המבקשת, היה הרכב במרחק של כ-11 מ' כשהולכי הרגל ירדו לכביש. במהירות של 30 קמ"ש נדרש מרחק של 16 מ' בבלימת חירום כדי לעצור. לכן, על פי נתונים אלה קבע הבוחן כי התאונה בלתי נמנעת.

אך הואיל וקיים שדה ראיה של 63.5 מ' לפנים, יכולה הייתה המבקשת להבחין בהולכי הרגל קודם לרגע ירידתם לכביש, להגיב קודם לכן ולמנוע את התאונה. לו הייתה מגיבה להולכי הרגל בהגיעה אל פס ההאטה הייתה מונעת את הפגיעה.

על נהג המתקרב למעבר חצייה לבחון הימצאות הולכי רגל בקרבת מעבר החצייה המתכוונים לחצות את הכביש ולאפשר להם לחצות את הכביש בבטחה. מחומר הראיות עולה כי המבקשת לא הבחינה מבעוד מועד בהולכי הרגל אלא רק בשלב בו היו כבר בכביש במרכז נתיב נסיעתה . בנסיבות אלה אחרה המבקשת בתגובתה ולא מנעה את התאונה.