גולדשטיין נ' חברת ויזה כ.א.ל. בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה בטענת התובע להוצאת לשון הרע ע"י הנתבעת כנגדו

רקע כללי

1.התובע, מר יגאל גולדשטיין (להלן: "יגאל") היה לקוח של הנתבעת, חברה המנפקת כרטיסי אשראי (להלן: "ויזה"). ביום 14.12.08 הוזרמה לחשבונו של יגאל בבנק המזרחי הלוואה בסך 20,884 ₪. הצדדים חלוקים על השתלשלות הדברים. ביום 13.3.09 בבוא יגאל לרכוש מוצרים בחנות לחלקי חילוף לרכב, התברר לו כי כרטיסו חסום וכי יש דרישה להחרים את הכרטיס. חסימת הכרטיס היוותה את ה"טריגר" להגשת התביעה.

תמצית טענות התובע (יגאל)

2.לטענת יגאל, מצא עצמו ביום 15.2.08 כשבחשבונו הלוואה בסך 20,884 ₪ תוך שאין לו מושג מדוע החליטה ויזה ליתן לו את ההלוואה. טוען יגאל שויזה שלחה לו פירוט חשבון בסכומים שלא התאימו לפעילות כרטיסו. כמו כן טוען יגאל לחילופי דברים רבים עם ויזה עד אשר באופן מביש גילה בתחנת דלק כי הכרטיס שלו חסום. לאחר מכן, בחנות לאביזרי חשמל (ברקוביץ), חסמו לו את הכרטיס כאשר הדבר נעשה בשל כך שסירב לקחת את ההלוואה שלא ביקש. ביום 13.3.09, ביצעה ויזה כלפי יגאל כדבריו: "את הרע מכול מעשה שאין עליו כפרה" וזאת כאשר נכנס לחנות לחלקי חילוף (איציק כדורי) שם סורב כרטיסו ואף הייתה דרישה להחרמת הכרטיס. לפיכך תבע יגאל 50,000 ₪ כפיצוי על הוצאת הלשון הרע שהוציא ויזה כנגדו.

תמצית טענות ויזה

3.טוענת ויזה כי יגאל ביקש לקראת מועד החיוב שחל ביום 15.12.08 לאפשר לו פריסת החלק הארי של החוב. ויזה אישרה שלא לפרוע סך 6,387 ₪ מתוך 7,502 ₪ שהיו אמורים להיות משולמים ביום 15.12.08 ולפיכך נפרעו ביום 15.12.08 מחשבונו של יגאל 1,115 ₪. בנוסף, לבקשת יגאל אושרה הלוואה בסך 22,000 ₪. את שתי הפעולות ביצע יגאל באמצעות האינטרנט. יגאל ביקש לחזור בו מההלוואה (פעולה שמבחינת ויזה משמעה פירעון מוקדם) והדבר אושר ויגאל אף לא חויב בעמלת פירעון מוקדם. משום מה, יגאל הורה לבנק שלו, בנק המזרחי שלא לכבד חיובים של ויזה ולפיכך נחסם וכך אירע גם כאשר לא כובד הכרטיס בשל התנהלותו של יגאל. לפיכך, ביקשה ויזה לדחות התביעה שכן פעולותיו של יגאל כנגד ויזה הינם האשמות שווא מופרכות.

הראיות

4.התובע העיד בעצמו. מטעם ויזה העיד מר שמואל גרינפלד העובד במחלקת קשרי לקוחות. הצדדים הציגו מסמכים שבעיקרם הינם תכתובות ודפי חשבון. דגש ניתן להקלטה ותמליל שיחה שערך התובע עם מוקדנית של ויזה.

דיון

אקדים את המאוחר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה דחייה.

5.טוען יגאל בכתב תביעתו כי ללא בקשתו מצא להפתעתו שהזרימו לו הלוואה לחשבון הבנק. איני מקבל טענה עובדתית זו של יגאל ושוכנעתי כי גרסת ויזה ולפיה יגאל ביקש וקיבל את ההלוואה היא הנכונה. ההקלטה והתמליל של השיחה שערך יגאל עם מוקדנית ויזה מדברת בעד עצמה ותומכת במסקנתי. לדברים יש להוסיף את רשומות תנועות הכספים לפיהן ביקש יגאל באותו יום גם הלוואה וגם פריסת תשלום. יגאל מאשר כי ביקש פריסת תשלום אך מכחיש את ההלוואה. כפי שאפרט להלן, יגאל לא הוכיח קשר בין ההלוואה שהוחזרה ולא הוכיח כי דווקא התנהלות ויזה הייתה לא סבירה. ב"כ ויזה הפנה את יגאל לדפי החשבון, על מנת לבחון את טענת יגאל ולפיה יש אי התאמות וסדרים במסמכים ויגאל לא יכול היה, בלשון המעטה, "לשים את האצבע" ולהראות היכן אי ההתאמות.

6.יגאל טען שהיו שני מקרים של חסימת כרטיסו (שקדמו לאירוע מיום 13.3.09, לגביו אתייחס להלן). ויזה הכחישה אירועים אלו ויגאל נדרש לפרט את אותם מקרים. על כך השיב יגאל בעמ' 3 למטה:

"לא חשבתי שאגיע לבית המשפט ושאצטרך ראיות. אם היו לי ראיות, היה זה סימן שאני מגיע בידיים לא נקיות"

לפיכך, יגאל לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו לגבי שני האירועים בו נחסם כרטיסו (ואני לא מתייחס לאירוע מיום 13.3.09).

7.אין מחלוקת כי יגאל ביטל את ההרשאה שניתנה לויזה לחיוב כספים מחשבונו לקראת החיוב שהיה אמור להתרחש ביום 15.2.09. יגאל טען כי ביצע זאת לאחר שלא קיבל הסברים לפעולות בחשבון. "ההתרעה" של יגאל על כי לא ישלם את חיוביו עלתה בשיחה עם המוקדנית ויגאל אף אמר שלא ישלם את חובו. ביום 8.3.09, פנה יגאל לויזה וביקש לפרוע את הסכום שהיה צריך לשלם ביום 15.2.09. חשבונו חויב ביום 9.3.09 אולם החשבון חויב גם בריבית בשל הפרש בין מועד התשלום המקורי לתשלום בפועל. אין מחלוקת כי ביום 13.3.09, פנה יגאל לבית העסק של מר איציק כדורי, שם ביקש לבצע תשלום אולם המסוף הוציא התרעה שהכרטיס חסום ויש לבצע החרמת כרטיס. טען יגאל כי הובטח לו שלאחר שידאג לתשלום שהיה אמור במקור להיות ביום 15.2.09, המצב מול ויזה יחזור לקדמותו. ויזה טענה כי הדבר לא הובטח שכן יגאל חלק על סכום החיוב וכי ויזה ביקשה להמתין עד ליום 15.3.09 לראות האם החיוב הקרוב מכובד.

8.על מה שהיה בין הצדדים לאחר יום 8.3.09, ניתן ללמוד ממכתבו של יגאל שנשלח בפקס לויזה ביום 12.3.09 (נספח 6 לכתב התביעה). כעולה ממסמך זה, יגאל חלק על החיוב שחויב ביום 9.3.09, לפיכך כתב יגאל לויזה כי הופתע מחיובו בסכום של 146.09 ₪ ואם הסכום לא יוחזר לאלתר, ידאג שהחיוב הצפוי ביום 15.3.09 לא ישולם.

9.יגאל טוען כי בשל הפירעון ביום 9.3.09, המצב חזר לקדמותו. לפיכך כאשר ביום 13.3.09 נחסם כרטיסו ובעל העסק נדרש להחרים את הכרטיס, הוא הושפל ובוזה. ויזה טענה כי לאחר שיגאל הציב אולטימאטום לויזה, לא היה יגאל צריך לצפות כי ויזה תמשיך לכבד את רכישותיו בעוד שהוא מצהיר שלא יפרע במועד החיוב את התשלום. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יגאל הוא שהביא לכך שכרטיסו נחסם, בכך שיום קודם לאירוע מיום 13.3.09, ביום 12.3.09 הודיע על כוונתו לבטל את הרשאת ויזה לחיוב חשבונו. קשה להבין כיצד יכול היה יגאל לצפות כי ביום 12.3.09 יודיע הוא על כוונתו שלא לכבד את החיוב הצפוי ליום 15.3.09 ויחד עם זאת, לצפות כי יוכל להשתמש בכרטיס האשראי. לפיכך, ככול שנגרם ליגאל נזק של ביזוי, השפלה או לשון הרע, בשל חסימת כרטיסו, אין לו להלין אלא על עצמו.

סיכום